גבעתיים כבר מזמן הפכה לשלוחה של תל־אביב עם בתי קפה הומים, חיי לילה תוססים ושפע בעיות חניה. עובדה פחות ידועה ודי מדהימה היא שהיא מאכלסת כמות מכובדת ביותר של ברים כשרים, עם מבחר שכולל כמובן את הסניף המקומי של ג'מס, את "פרידה בר" הספרדי שכולו הומאז' לאמנית ולגבה, ואת "פאפאסאן" האסייתי. אבל אנחנו כאן כדי לדבר על החבר הצבעוני, המעוצב והמוקפד של החבורה – הלא הוא ה"ריספשן". מצד אחד מדובר בבר שכונתי עם אווירה חברית ונטולת פוזה (מיתרונות העבר המזרחי של איילון), מצד שני קשה לקרוא "שכונתי" לבר כל כך גדול ומצליח, שמשתייך לקבוצת אבידן שחולשת על תשעה ברים ומסעדות בתל־אביב רבתי, והיד עוד נטויה.
הוא ממוקם על רחוב ויצמן המיתולוגי, וכל מי שגדל באזור חיוג 03 (היוש) יוצף מיד בגלי נוסטלגיה עם הגיעו לכאן. כמו שאר המקומות שלהם, גם פה שולט עיצוב מהמם ושיקי שיגרום לכם להרגיש כאילו פסעתם אל תוך בר ברומא. המוזיקה אומנם מיינסטרים, אבל עם טוויסט.
הריספשן מציע תפריט חלבי קלאסי ומהודק – קצת מנות פסטה, קצת סלטים, קצת דגים והתמחות בפיצה הום־מייד. פתחנו עם המשקאות, בכל זאת בר: אני לקחתי סנגריית אגסים לבנה עם יין מבעבע וקינמון שהייתה מצוינת (הכי כיף לנשנש בסיומו את האגס המושרה ועמוס התבלינים). האלפא ניסה קוקטייל בשם "קונג פו פנדה" שהוגש בכוס בצורת דובון והייתה הדבר הכי חמוד שאי פעם ראיתי. הוא היה טעים ומתקתק אם כי לא מספיק אלכוהולי (אבל האלפא מגיע עם סטנדרטים גבוהים) וכלל שילוב קיצי של וודקה, סירופ אבטיח, ליקר ליצ'י ומיץ מנגו.
סלט עגבניות הקפרזה היה חביב (אך לא גדול, בכלל המנות כאן לא גדולות מאוד) עם מיקס של עגבניות שרי בצבעים שונים, זיתי קלמטה, בצל סגול, עלי בזיליקום וקרעי מוצרלה ומעליהם בלסמי מצומצם. באגף הפחמימתי דגמנו ניוקי ערמונים ברוטב שמנת ויין לבן, מחית כמהין ושום קונפי. הוא היה מנחם ונימוח אך לא היה לו קשר לערמונים, מה שכן הוא טמן בחובו מילוי גבינתי ומענג א־לה ארנצ'יני.
הכרובית האפויה הייתה מוצלחת אף היא, אם כי היה אפשר להפחית בכמויות השמן. מעליה נמשחו בנדיבות סלסלת עגבניות, טחינה, פסטו ומיץ לימון. בהמלצת המלצר ניסינו גם את טרטר הטונה שאכן היה מוצלח וכלל שלוש ברוסקטות קלויות שמעל כל אחת מהן חתיכות דג קצוץ, המון־המון בצל סגול, איולי שום, מיקס עשבים ופרוסות צנונית ככתר ממעל.
הקינוח היה החלק הכי פחות מושקע בתפריט וכלל שלוש אפשרויות בלבד. על נמסיס השוקולד הנדוש ויתרנו. עוגת הגבינה הייתה די בנאלית עם בסיס של בצק פירורים וציפוי קרמי, טוויל קראנצ'י ומוצלח ופרח חום דרמטי ויפה לקישוט. הקרם־ברולה היה קלאסי אף הוא עם שכבה יפה של קרמל שרוף מעל קרם וניל קטיפתי שלגמרי עשה את העבודה.
הריספשן מציע חוויית בילוי כיפית וקלילה ליציאה זוגית או עם חבר'ה, ומוכיח שהדברים הטובים בחיים מגיעים בדיוק היכן שלא חיפשתם.
