הדירה: מתחם של 13 קרוונים זוגיים עם זולות משותפות, במושב מכורה בבקעת הירדן.
היכרות: חיפשנו אופציית מגורים אחרת עם אווירה צעירה, והגענו לכפר הסטודנטים של קדמה.
שכנים: החברים מהכפר. מסתדרים מאוד, אין לנו ברירה. במושב כמו מכורה השכנים הם על תקן המכולת, הסיגריה אחרי יום ארוך, האופציה היחידה לשיחה (אלא אם הכבשים בדיר הסמוך יחליטו על לילה לבן).
ניקיון: תלוי אם מדובר בדירת בנים או בנות, אבל בכללי די נקיים פה. אלא אם כן אי החלפת שמן בצ'יפסר מורידה נקודות.
בישול: התמזל מזלנו וגרה איתנו מאמא, שדואגת שתמיד יהיה לנו מה לאכול, ואפילו לשטוף כלים לא מרשה לנו כי לא סומכת עלינו מספיק. אנחנו חבורת בטלנים, זוללים הכול בתיאבון. בקיצור, שיחקנו אותה, ובימים קשים כשהיא לא נמצאת, הצ'יפסר של רעי ונווה עובד שעות נוספות.
שבתות: אוכלים יחד במועדון או באחת הדירות, כל מי שנשאר שבת וזורם לו. כל אחד מכין את המומחיות שלו ומתפנקים על ארוחה של השמחות.
הווי: מדורות, קריוקי, אינסוף טיולים – בכל זאת אנחנו מרחק חצי שעה מעמק המעיינות, וכמובן, הפאב החברתי שלנו.
מסורות: פעם בשנה אנחנו מפיקים פסטיבל קיץ לקהל הרחב, שהוא חגיגה אחת גדולה עם דוכנים תוצרת הבקעה, אוכל מפנק, הופעה ומסיבה עד אור הבוקר.
הקיבוץ: הכפר מתנהל כמו קיבוץ, ולכל סטודנט האחריות שלו: גינון, אחזקה, ריכוז תקלות וכו'. חוץ מחליבה, יש לנו הכול.
שיחות סלון: כמה שלא נהיה אנשי רוח, עומק ושיחות נפש, בסוף זה מגיע למרמורי לימודים. כשחיים ביחד השיחות רק הולכות ונהיות מוזרות יותר מיום ליום.
סכסוכים: כל אחד חי בדרכו ודעותיו, ומאז שלמדנו שלא מדברים על פוליטיקה, זה גם עובד לנו מצוין.
רוצים להשתתף במדור? כתבו לנו: p.motzash@gmail.com
