יש ילדים ואנשים שבעבורם העולם עשוי כולו סימני קריאה. הם נעים בעולם כמו חיצים שלוחים, ללא פנאי ורצון להשתהות. זמנם ומרצם מגויסים לחתירה לקראת השגת מטרותיהם, ורכיביו ותופעותיו של העולם הם מעין כלי שרת לקידום ולשיפור המציאות, או למימוש עצמי ולהגשמת יעדים. לעומתם, יש ילדים ואנשים שמביטים בעולם ומגלים בו עוד ועוד סימני שאלה. כל סדק וכל עלה, כל מראה, צליל או ריח הם עילות לחקירה, לבהייה ולהתבוננות סקרנית.
אם אתם נמנים על בני הקבוצה השנייה, אתם עשויים למצוא עניין של ממש בספר "האנטומיה של הטבע", שהוא למעשה סוג של מגדיר מאויר, שבמבט סקרני, ילדי ותאב ידע, מבקש לפענח תופעות טבע שונות: לעמוד על טיבם של מינרלים ומחצבים, מבנה האטמוספירה, כוכבי לכת ושבת, להבין את מחזור החיים של פטרייה או את סוגיהן השונים של נוצות הציפור. כל התופעות הללו מתגלות מבעד לעיניה של המחברת, ג'וליה רותמן.
רותמן וידידה ג'ון ניקרש אוהבים לטייל יחד בפארק העירוני הסמוך למקום מגוריהם. כאנשים סקרנים ביותר, הם מתקשים להישאר אדישים לתופעות הטבע השונות הנקרות בדרכם. הם מבררים, שואלים, מתבוננים, מסיקים מסקנות ומפריחים השערות. לעיתים ג'וליה וג'ון מסתמכים על ידע קודם ולפעמים ניגשים לברר את שאלותיהם אצל מומחים שונים. המגדיר הוא אפוא תוצר של שעות רבות של טיול רגלי משותף, אגב שאילת שאלות וחיפוש אחר תשובות בתוך כל מה שסובב את ההולכים: האדמה, המים, השמיים, מזג האוויר, החלל, בעלי החיים, הצומח ועוד.
אולי מכיוון שהוא תוצר של סקרנות בלתי נלאית, "האנטומיה של הטבע" כתוב כולו באופן פתוח. כל פרט מידע, הגדרה או תיאור מספקים מחד כמות גדולה של ידע, אולם מאידך תמיד מותירים חלל רב של מה שעדיין לא נאמר. מורגשת הבחירה שלא להרעיף על הקוראים הררי מידע עצומים, אלא להקיף כל נושא במעין קו מתאר עדין ובהיר, ולהשאיר הרבה עבודה לקוראים, בבירור ובהעמקה. הבחירה לא לומר הכול בכל נושא היא סוג של שקט רב כוח, שרק בתוכו שאלות חדשות יכולות להמשיך ולהיווצר.
ההזמנה שעולה מדפי הספר היא להפוך לעין גדולה, תמימה ומלאת פליאה. המצב הילדי השכיח הזה, שהולך ומצטמצם ככל שמתבגרים, חי בספר הזה ועובר בו לכל אורכו: במבט קרוב־קרוב על סוגי פטריות, בניסיון ללמוד איך לחזות את מזג האוויר באמצעות סיווג עננים, בהתבוננות על כל איבר מאברי הפרח, בזיהוי שכבות האטמוספירה. כל דבר כמעט מעורר בלב שאלה, וכל שאלה היא סיבה טובה לשאול עוד שאלה.
"אני רואה בפרויקט הזה את ספר הטבע שלי… אמנם זהו רק גירוד קטנטן על פני השטח, אבל הוא העניק לי הזדמנות להכיר צמחים, חיות, עצים, עשבים, חרקים, משקעים, יבשות וגופי מים שרציתי לקרוא להם בשם כאשר חלפתי לידם", כותבת רותמן במבוא לספר. רגע לפני האחד בספטמבר, השיטוט והתעייה בין דפיו של הספר הזה מזכירים לנו שיש עוד המון דרכים ללמוד את העולם שלנו, כל עוד הלב פתוח לקרוא את כל סימני השאלה.
