אינני יכולה לתאר את שנות העשרה שלי בלי סדרת "האסופית" וקורותיה של אן שרלי. את הספר הראשון בסדרה קיבלתי כמתנה לפסח בגיל שתים־עשרה; אותו החג זכור לי בשל הקסם שהילך עלי הספר והנזיפות שספגתי בעקבות חוסר הריכוז שלי. הרגשתי שמצאתי בין דפיו את החבֵרה שלה ייחלתי כל חיי: נערה הבורחת לעולם של דמיון במציאות קשה ובונה לה חיים חדשים בסביבה נוקשה, בזכות ליבה המלא טוב ואהבה. בשונה מגיבורות יתומות אחרות הגדלות בסביבה דומה, כמו "פוליאנה" (שאותה תיעבתי בכל לב), אן שרלי אינה צדיקה: ככל נערה מתבגרת היא נלחמת באופייה, מתפרצת ובוכה לעיתים קרובות, משקרת בטעות, נעלבת ועקשנית בנטירת הטינה שלה. אך יחד עם כל מגרעותיה היא מנסה לשלוט במזגה, ומלאת אהבה וכמיהה עמוקה לידידות וחום אנושיים.
לאורך הסדרה התבגרה אן שרלי יפה. בשנות התשעים של המאה הקודמת "כתר" הוציאה לאור מחדש, אחרי שני תרגומים שהתיישנו, את קורותיה של אן בתרגום מעולה ואיורים יפהפיים, ודור חדש של קוראים גדל יחד עם הגיבורה האהובה עליו. היתומה אדומת השיער וחמת המזג הפכה לנערה יפה ומשכילה: היא למדה במכללה להוראה והשלימה תואר ראשון באוניברסיטה, הישגים יוצאים מן הכלל עבור נערה חסרת אמצעים בשנים האחרונות של המאה התשע־עשרה. בסוף לימודיה היא מתארסת לגילברט בליית׳, שאותו שנאה במשך שנים בשל הקנטותיו על צבע שערה. כמקובל באותן שנים, אירוסיהם ממושכים בגלל הצורך של גילברט לסיים את לימודי הרפואה שלו. מאוחר יותר ראו אור בעברית הספרים המתארים את ראשית נישואיה וילדיה, אך אלה לא היו כל הספרים בסדרה. "אן מבית עצי הצפצפה" משלים את החסר ומתאר את קורותיה של אן ומכתביה לגילברט במשך שלוש שנות האירוסין, שעה שאן עובדת כמנהלת התיכון הכפרי בעיירה סאמרסייד.
קורותיה של אן לא פורסמו ותורגמו בצורה כרונולוגית. "אן מבית עצי הצפצפה" ו"אן מהעמק הירוק" נכתבו וראו אור כשלושים שנה לאחר צאת הספרים הראשונים בסדרה, בשנים 1936 ו־1939, בהתאמה. התאריך הזה, המופיע בראשית הספר ומתייחס לזמן כתיבתו, מדויק מבחינה כרונולוגית, אך עלול להטעות את הקורא, מכיוון שהעלילה מתרחשת בראשית המאה, לפני שנות מלחמת העולם הראשונה (המתרחשת כשאן היא אם לילדים בוגרים, בספר שלא תורגם לעברית). טוב עשתה הוצאת כתר שהוסיפה את "אן מבית עצי הצפצפה" לשאר קורותיה של אן שרלי. התרגום מצוין והספר ערוך היטב, אך התוצאה מאכזבת בשל פגמיו של הספר עצמו. לא לחינם תורגמו רק חלק מספרי הסדרה: הספרים הטובים מתוכה יצאו לפני כעשרים שנה. חולשתו של הספר שלפנינו מאפשרת מבט מחודש על הסדרה ופגמיה.
נשק החביבות וההומור
לאן שרלי יש מעמד של דמות קלאסית, בדומה לג'ו מארץ' מ"נשים קטנות". היא זכתה לסדרת אנימציה יפנית; למיני־סדרה קנדית מצוינת בעונותיה הראשונות משנות השמונים, בכיכובה של מייגן פלווס, שהעניקה כבוד ליצירה ולנופיו היפהפיים של אי הנסיך אדוארד; ולאחרונה לסדרת נטפליקס איומה בשם "אן עם הצמות" – סדרה מצחינה מתקינות פוליטית, שהקשר שלה לעלילה המקורית ורבת הניואנסים קלוש.
כך או כך, הגיבורה בת מאה השנים היא אחת הדמויות האהובות ביותר בספרות, משום שהיא נוגעת בצורך האוניברסלי העמוק ביותר: כמיהה לחום ולשייכות. זהו המניע העמוק ביותר של אן בקשרים שהיא יוצרת עם מת'יו השתקן, מרילה הנוקשה, חברת נפשה דיאנה, ואהובה גילברט. הספר "אן מבית עצי הצפצפה" מתמודד עם דמותה של אן, כשלראשונה בחייה הצורך העמוק שלה בשייכות וקשר סופק – ביתה באבונלי ומקומה בליבו של גילברט מובטחים. זה המקום שבו הסדרה נחלשת. נראה כי משאביה של הסופרת לוסי מוד מונטגומרי נידלדלו כאשר הגיבורה שלה בגרה, אך היא אוהבת אותה כל כך עד שאינה יכולה להניח לה או לעמת אותה עם אתגרים חדשים. משעה שהקונפליקט העמוק ביותר של הגיבורה נפתר, דמותה הופכת לחיוורת והיא נדרשת לדמויות אחרות, רבות מספור ומוזרות, כדי להדגיש את מתיקותה.
גם כשאן ניצבת לבדה, הרחק מאבונלי, היא נפלאה כתמיד. זו אותה אן הרוצה שכולם יחבבו אותה, שמאמינה כי גם בנפש הזועפת ביותר יש ידיד, ונחושה בדעתה שמתחת לכל אדם חבוי טוב. זו גישה מקסימה עבור מורה או מנהלת בית ספר, אך בעייתית כשהיא פוגשת דמויות קשות מאלה שפגשה עד כה. בעוד שבספרים הראשונים של הסדרה עומתה חביבותה של אן מול דמויות נוקשות, כזו של מרילה קטברט שאימצה אותה ומרת לינד הרכלנית, שמתחת לעינה החדה מסתתר לב חם, בספר הזה עומדת אן מול עוינותו של כפר שלם. דמותה שוחרת הטוב ניצבת כעת בעימות עם מקרים של אכזריות ממש: התעללות בילדה, ואב נוקשה ואלים רגשית המתאכזר לבני משפחתו. אפשר שהומור ועין טובה הם אמצעי יעיל כנגד רבות מחולשות העולם, אך ההסתפקות בהן ככלי יחיד היא עדות לנאיביות ילדותית.
וזוהי חולשתו הגדולה של הספר. אן היא גיבורה מקסימה, אך היא מתבגרת מעט מאוד. הספר מתאר את חיי הכפר של אן, והוא מלא באפיונים ובסיטואציות משעשעות שאן פוגשת בשנים האלה, אך יש בו מעט מאוד ממנה עצמה – מעט רצונות ותשוקות של אישה צעירה, קונפליקטים עמוקים (מלבד אלה שאפשר לפתור בחביבות ובהומור) ומחשבות על העבר והעתיד. אן היא אישה בוגרת ודמותה אכן התבגרה לאורך הספרים, מהילדה חסרת הביטחון והבית של הספר הראשון לאישה צעירה ונבונה הלומדת באוניברסיטה ורוכשת לעצמה השכלה בשנים שבהן נשים נדרשו להיות עקרות בית ואימהות בלבד, אך מרגע שפתרה את בעיית האסופיות שלה והתארסה לגילברט בלייט, אין היא מתפתחת יותר כדמות.
שעשוע ואכזבה
דווקא הרומן השלישי בסדרה, "אן שרלי, הנערה מן האי", מעניק לגיבורה את העומק והקונפליקט הרב ביותר, בין החלום הרומנטי למימושו המעשי בחברות הזוהרת פחות. מכאן ואילך אין היא גדלה יותר. למרות היותה כותבת מוכשרת ובעלת דמיון, היא מסתפקת כמעט אך ורק בכתיבת מכתבים לגילברט וסיפורים קצרים לעיתונים, ולא מתייחסת לעצמה ברצינות. היא רעיה ואם מסורה, אבל כל עולמה בבית. זו בחירה לגיטימית ומספקת עבורה, אך בחייה של אן יש הרבה מעבר לשעשוע ממוזרויותיו של המין האנושי, שהספר שלפנינו מלא בהם.
למרות כישרונה הספרותי של הסופרת, הספר – שכתוב בצורה של רומן מכתבים לגילברט, שהוא הדמות החלשה ביותר בסדרה מבחינת עומק האפיון שלה – הוא החלש יותר מבחינה ספרותית בסדרה. שילוב בין רומן רומנטי לרומן מכתבים, העוסק ברובו ברכילות קטנה של כפר, שעה שאן חווה שעשוע מול מוזרויות אנושיות או משמשת כמלאך גואל לנשמות שגורלן שפר עליהן פחות. הרומן נמסר מנקודת המבט שלה, אך כמעט שאין בו ממנה. כישרונה הגדול של מונטגומרי – לתאר בנדיבות התרחשויות קטנות של כפר, דרך ריבוי דמויות על חולשותיהן האנושיות הפעוטות – ניכר מכל דף בספר, אך הקשר של כל אלה לגיבורה הראשית שלה, אף שהיא מעורבת בחיי כולן, הוא קלוש.
הרומן, ואלה שיבואו אחריו, עדיין נקרא בהנאה ובשעשוע, בשל כשרון התיאור של המספרת את העולם הסובב את הגיבורה שלה, אך גם באכזבה בעקבות חיוורונה של דמות הגיבורה. נראה כי בעולמה של מונטגומרי, משעה שאישה זוכה לאירוסין ולהבטחה של חיים מוגנים, היא מאבדת עניין בזכות עצמה וזוכה לעלילה רק מכוח הסובבים אותה. זוהי תובנה חשובה ומצערת על מקומן של נשים ביחס לעצמן ולחברה בעידן שלפני הפמיניזם, וגילוי מאכזב על עולמה של הגיבורה שלה, שהייתה ראויה להרבה יותר.
