הדירה: אוהל רעוע עם מיטות שדה, ביער משמר הכרמל, אי שם באזור חיפה, משקיף על נוף הרי הכרמל.
ההיכרות: באנו לעבוד כצוות של מחנה מעפילים בבני עקיבא. רצף של חבר מביא חבר ורצון לעשות משהו משמעותי בחופש.
סכסוכים: הבנים נגד הבנות בנוגע למי קם ראשון בבוקר. ספוילר: הבנים ניצחו.
בתפריט: אורז, סלט פירות וטונות לא מעושנות – מחשש לשריפות בכרמל, כמובן.
סטייל: ארון הבגדים (במקרה שלנו, התיק) מורכב מחולצות תנועה ונעליים סגורות בלבד, כדי לכבות את הטוּנות שאסור להדליק.
מעשה שהיה: באחד מהערבים התערבנו האם צוות יער וצוות הקיוסק יכולים להחליף אותנו במשימות, ובואו רק נאמר שזה לא הלך טוב, אבל לפחות גילינו שרכזת המחנה שָני מכינה קוסקוס ומרק טיל.
הפתעה: עוקב מים שמגיע באמצע המסלול וג'ריקנים עם מים קרים לדקות ספורות, עד שהחום עושה את שלו.
שעון מעורר: רגע לפני שהכרוז מתחיל ב"בוקר טוב לכל המחנה", במאהל הצוות מתנגן השיר "רל"שיות או לא להיות", במנגינת "חלליות" של ברי סחרוף, שהולחן במיוחד לרגעי משבר קשים בשעות הבוקר היותר־מדי־מוקדמות.
חפץ מיוחד: לכל רובע היה סמל שהם הלכו איתו, המציאו מוראלים לכבודו, וטוטם שליווה אותם בכל צעד. הסמלים שזכו להכי הרבה הכרה היו בצל וגמבה, שהיו מעין קמעות מזל בשביל עמי ומתניה, וביום אחד נעלמו עקבותיהם, חקירה נפתחה בנושא מחד, ושיר פרידה עם מילים לזכרם נכתב מאידך.
תחביבים: לחבר שירים, מרק חם באמצע הקיץ, להזכיר לחניכים לחבוש כובע על הראש שלוש פעמים בדקה.
טאטוא: שם קוד לבדיקה יסודית אחרי כיבוי אורות שנועדה לוודא שכל החניכים הולכים לישון ולא פותחים מסיבות שאנחנו לא מוזמנים אליהן.
ניקיון: ממוצע של 170 שקיות זבל ביום.
