לוסי הכירה לראשונה את גייב סמסון כששניהם היו סטודנטים בניו־יורק. היום הזה נחרת בליבם לנצח: באותו יום קרסו מגדלי התאומים. אך עד מהרה נפרדה דרכם של לוסי וגייב, ועם זאת, הם לא שכחו זה את זו. שנה לאחר מכן הם נפגשו שוב במקרה, והאהבה ביניהם פרחה. הם עברו להתגורר יחד: גייב נרשם לקורס צילום והחל לצלם תמונות בכל העיר וליהנות מהנצחת רגעים משמעותיים ומרגשים. הם חווים יחד הרבה רגעי אושר, ויחד עם זאת, לוסי מרגישה שגייב לא ממש נמצא שם איתה. האושר שלו לא שלם.
כשגייב רוצה לחולל שינוי משמעותי בחייו ולהרגיש שהוא תורם לעולם, הוא מקבל הצעה לעבוד כצלם בעיראק. הוא לא חושב פעמיים וקופץ על המציאה. לוסי נסערת כשהיא מגלה שגייב עומד לנסוע ואפילו לא טרח לעדכן אותה בתוכניותיו. הוא מציע לה שתבוא איתו, אך לוסי לא מוכנה לוותר על החלומות שלה כדי להגשים את שלו.
בסופו של דבר קורה הבלתי־נמנע: לוסי וגייב נפרדים כל אחד לדרכו. לוסי לא מצליחה להתגבר על עזיבתו של גייב, ובמשך חודשים ארוכים היא מתאבלת על הזוגיות שהייתה ומתה.
לוסי פוגשת את דארן, והוא מצחיק אותה בתקופה הקשה שלה. אבל דארן הוא לא גייב, ואף אחד לא באמת יוכל להחליף את הרגש העצום שלוסי חשה כלפיו. כעבור שנה, גייב מגיע לפתע לביקור מולדת ויוצר קשר עם לוסי. היא מתרגשת לראות אותו שוב, אבל המפגש ביניהם מותיר אותה עוד יותר מבולבלת.
האם היא צריכה לדבוק בדארן המקסים וטוב הלב, שאוהב אותה ויעשה הכול בשבילה, או לעזוב את אזור הנוחות ולחזור לאהבה הגדולה שהייתה לה עם גייב, ולקחת סיכון שליבה עלול להישבר שוב ברגע שגייב יחזור לעיראק?
"האור שאיבדנו" הוא ספר רומנטי ומרגש. מצד אחד, חשתי הזדהות עם דמותה של לוסי: הבנתי את הכאב שלה ואת ההתלבטויות שלה סביב דארן וגייב, אך מצד שני, קשה לקרוא את ההשוואות הבלתי פוסקות שלה בין שניהם: כל אדם הוא ייחודי בפני עצמו, ולא ברור איך אפשר להשוות בין שניהם; גייב היה פוגעני כלפי לוסי, ולא ברור מדוע היא מזכה אותו ביחס נוסף. כל אלה הם חלק מן הדילמות שהספר מעלה. זהו ספר שממשיך לעורר מחשבה גם אחרי שמסיימים לקרוא אותו. מומלץ ביותר.
האור שאיבדנו, ג'יל סנטפולו, תרגום: יסמין קלין, הוצאת מודן, 308 עמ'
