"אמה נולדה כדי לעזור לי להיות יותר כנה ומדויקת בדרך, חשבתי שהקהל יעזור לי בזה". והיה קהל, הכתיבה החשופה והקולחת משכו עוקבים, תגובות ושיתופים ואפילו טור שבועי באתר של מקור ראשון. אמה דארק הפכה לסנסציה מקומית ולכן מבחינתה ההחלטה כעת להפסיק היא ההוכחה שהיא לא כותבת כדי להיות אושיית רשת. "אם המטרה הייתה החוצה כנראה שלא הייתי נפרדת מאמה, היא צברה עוקבים, יש קהל קוראים אוהדים שמלייקים ומגיבים אז למה לעצור".
אנחנו נפגשות לרגל ההודעה הדרמטית, ולא תמיד ברור מי מדברת איתי בבית הקפה, אמה או זו שהמציאה אותה.
נחשפתי לפרופיל כמה חודשים מתחילת הקורונה, כשקיבלתי ממנה הצעת חברות. גם אני כמו שאר אלפי החברים, ניסיתי לחפש בין הפוסטים, התמונות והשירים קצה חוט שיחבר אותי לדמות שכותבת את הרווקה הג'ינג'ית הירושלמית בת ה־30.
"אולי אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי תוך כדי כתיבה הוא עיסוק בקשר עם ה' ובהשגחה שלו, או על היעדר ההשגחה. אני מרגישה שהסיפור של רווקות דתית הוא קשה, משהו נסדק באמונה"
אני שואלת אותה אם היא רוצה שידעו מי היא וזה מוציא ממנה חיוך, כזה של 'לא חידשת לי בשאלה הזו'. "כשחשבתי לסגור עלו לי מחשבות שזה הזמן להציע לאנשים להכיר אותי. אבל עומדות לנגד עיניי שלוש דמויות – ההורים שלי, והאקס". מול האקס, דמות שנכתב עליה לא מעט, היא חוששת שהחשיפה תפתח דברים שטוב שהם סגורים. וההורים שלה לא קוראים את הטקסטים שלה בפרופיל, הם לא יודעים בכלל שקיימת מישהי כזו. "אני יודעת שכשאמא שלי תדע על הפרופיל הזה היא תרצה לקרוא ואני יודעת שזה לא ייטיב איתה ועם הקשר שלנו. היחסים שלנו פתוחים מאוד, אנחנו מדברות על הכול, הכול מלבד על זוגיות".
היו שלבים שהיא מאוד רצתה לשתף אותם אבל כל פעם החליטה שלא. "דמיינתי את הפליאה שלה – את כותבת את כל זה לזרים גמורים ולי את לא מספרת כלום?! מרוב שהיא לא ידעה מה קורה בחיים הזוגיים שלי היה קטע לפני כמה שנים שהיא חשבה שאני לסבית. לכן היום אני משתדלת לחלוק מעט".הקושי של רווקים והורים לדבר הוא עניין מוכר. אמה עשתה את זה? היא עברה תהליך של לפתוח קצת יותר עם ההורים?
"זה מורכב מאוד. אני חושבת שההורים שלי ראו אותי רק פעם אחת יוצאת לדייט, וזה הדייט היחיד שההורים שלי ידעו עליו. העניין הבסיסי מול ההורים הוא שאנחנו לא רוצים לבאס ולאכזב אותם, קשה לשתף בדייט שהסוף שלו ידוע מראש. חוץ מזה, הסיבות שבגללן אני מסיימת דייטים פחות לגיטימיות בעיני אמא שלי. אז נוצר מצב שאני שומרת עליה מאכזבה ועליי מהעין הביקורתית".
בפוסט הראשון שאמה פרסמה היא כתבה: "אז ההחלטה שהתקבלה, לכבוד יום כיפור, היא לפתוח את הדף הזה ולכתוב בו השנה על המסע הזה שלי – המסע הזוגי, שמתחיל לפחות כמסע בודד. הייתי רוצה שהכתיבה תפתח שערים, בעיקר בלב שלי. הייתי רוצה שהכתיבה תהווה מקור נחמה אך גם מראה כנה. ובואו נעשה רגע 'לעבור את הקיר' – שנה מהיום אני לא לבד. שנה מהיום אני יושבת בנעלי בית בסלון שלי, מתכרבלת בשמיכת טלוויזיה עם האיש שלי. הוא הכין לנו קנקן תה ופרס עוגה שאפיתי לשבת".
"הפיצול הזה מעסיק אותי. אני כן אישה כנה כמוה וגם אני מוציאה מאנשים דיבורים מאוד אישיים, כי גם אמה כותבת מאוד פתוח. היו כמה אנשים שהגענו כמעט לפגישה, אבל היו גם היעלמויות, ואין מעליב מזה אחרי שגיליתי לך מי אני"
אני מקריאה לה את הפוסט. "יש לי צמרמורת", היא אומרת לי אחרי רגע של שקט. היא לא זכרה בדיוק את מה שכתבה שם.
אחרי שלוש שנים היא מבינה שיכול להיות שיש להוא שם למעלה תוכניות אחרות. "אולי אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי תוך כדי כתיבה זה עיסוק בקשר עם ה' ובהשגחה שלו, או על היעדר ההשגחה. אני מרגישה שהסיפור של רווקות דתית, הוא קשה, משהו נסדק באמונה".
בהגדרות הפרופיל היא הגדירה את עצמה כדתייה. "אני מאמינה בקדוש ברוך הוא ואני חושבת שהוא מלווה אותי. הדתיות שלי מאוד אישית, הקב"ה ואני בקשר, בהרבה דברים אני מרגישה את הליווי שלו, בהרבה תחומים אני מרגישה שהוא מוליך אותי.
"בתחום המקצועי אני מרגישה שבכל פעם הוא פותח לי דלתות ומזמין אותי להיכנס בהן, אבל בזוגיות התחושה היא שאני ממש לבד. פשוט לבד. אין דלת או תמרור. קשה לי לקרוא עכשיו משהו שכתבתי לפני שלוש שנים והיה אמור לקרות לפני שנתיים. אני חושבת שזה הכי קשה ברווקות – בכל שנה לקראת החגים את אומרת 'בחגים הבאים כבר לא אהיה לבד', ואז מגיעים החגים הבאים ואת עדיין לבד. את כבר לא מאמינה לעצמך, למה שהפעם זה יקרה? גם התמונה הזו (שלה עם בן הזוג על הספה, י"ט) דהויה, אני מרגישה שזה רחוק. מפחיד אותי שה'דפקה' שלי היא אולי שלא בא לי על האיש שלי. שהוא היה פה כבר לפני שלוש, שבע ועשר שנים ואני לא רציתי אותו".
כשהיא פתחה את הפרופיל היו לה עשרים חברים. לאחר מכן היא נעדרה מפייסבוק לתקופה, כי הרגישה שאין לה עניין בפרופיל, אך כשפרצה מגפת הקורונה, והרצון לחלוק את הבדידות עם בן זוג התחזק, היא החליטה לשוב לרשת. "הסגר הראשון היה בודד ברמות, רק חודש אחרי תחילת הסגר הבנתי שיש לי שכנה שהיא חברה של חברות והתחברנו. היינו הרבה יחד ונהיה קצת יותר טוב. אבל עדיין הייתה תחושה של בדידות".
בשלב הזה היא הציעה חברות לכ־5,000 אנשים. "רציתי שאמה תגיע להרבה אנשים. הצעות החברות היו כמעט טכניות. הצעתי בעיקר לרווקים ורווקות שנראה לי שזה יעניין אותם. לא נכנסתי לפרופילים כדי לחקור, זה היה די שרירותי. היה איזה יום שהשתעשעתי עם זה – הצעתי לאנשים שיש לנו מספר מסוים משותף של חברים, לאנשים שאכלתי איתם בשבת וחיפשתי אותם אחר כך. היה רגע יהיר שהצעתי לאנשים שאני מכירה, ואז התחילו משחקי ניחושים. הייתה אחת שכתבה לי 'אני יודעת מי את' וידעתי שהיא יודעת מי אני. יש שמונה אנשים לפחות שאני מכירה שעקבו אחרי אמה ושאלו אותי אישית אם זו אני או אולי חברה שלי".
מה התפקיד של החברים האלו? הם קוראים־צופים, הם מגיבים, הם חלק מהמסע?
"ישנם הקבועים שעושים לייק ומגיבים, ועם חלק נרקמה חברות דרך אמה. קיבלתי הרבה אהבה, אמה מקבלת הרבה אהבה. אני חושבת שבכל יצירה שהיא לא רק לעצמנו יש מתח בין האמת הפנימית לבין התגובות של הקהל, האהבה והאינטראקציות. שיתוף הפעולה מצד הקוראים מזין את הרצון ליצור ולשתף עוד. אני בודקת לייקים ומתעצבנת מתגובות לא אמפתיות.
"אני יודעת שכשאמא שלי תדע על הפרופיל הזה היא תרצה לקרוא ואני יודעת שזה לא יעשה טוב לה ולקשר שלנו: דמיינתי את הפליאה שלה – 'את כותבת את כל זה לזרים גמורים ולי את לא מספרת כלום?!'"
"יש משהו באנונימיות שקצת מצפים ממך להיות קול של דור, ואני חושבת שאני מאוד לא מאפיינת, הדפקות שלי הן לא של כולן. אבל הרבה אנשים הזדהו, מישהי שכתבה לי – לא הבנתי איך לא אני כתבתי את הפוסטים האלו. אני חושבת שזה תיק גדול לייצג את הרווקות, אני בנאדם מאוד קונקרטי עם דברים מסוימים שמעצבנים אותי. אני עסוקה בפמיניזם, באלימות נגד נשים – יכול להיות שזה יושב ליד הפחד שלי מזוגיות – אבל אני לא כל אחת, אני חווה את עצמי כל כך ספציפית שקצת מצחיקה אותי החוויה הזו של ההזדהות. אמה היא לא קולה של הרווקה המאוחרת, היא הקול שלי כרווקה מאוחרת".
אמה מודעת לכך שלאנונימיות יש יתרונות רבים אולם גם לא מעט חסרונות לעומת פרופיל של אנשים חשופים. "מצד אחד אנשים לא יודעים מי אני באמת ואיך אני נראית. מצד שני הם קוראים אותי באזורים מאוד חשוכים שלי, לא מהדברים שאני משתפת בפרופיל שלי. אלו יחסי כוחות בעייתיים, ובסוף אני זו שהכי מפסידה. בעיקר מול כל המתאהבים, המתעניינים והמתכתבים. האינטראקציות מהסוג הזה שאמה זימנה לי היו פי 200 לעומת הפרופיל הפרטי שלי. פנו אליי הרבה בחורים, בעיקר רווקים שמתחילים בפלרטוט בשביל לצאת או סתם לשם הפלרטוט, כאילו הערפיליות סביב הדמות מסקרנת אותם. קרו כמה וכמה מקרים ששיתפתי פעולה עם בחורים שכתבו לי אבל עם רובם לא הגעתי לרמה שנחשפתי. העמדה הבסיסית שלי הייתה שאם מישהו כותב לאמה, אמה עונה".
במשך השנים התחילו עם אמה כמה בחורים מפתיעים. אחד מהם היה האקס שלה. אחרי שיחה קצרה היא דחתה אותו בטענה שהוא יצא עם חברה טובה שלה. "כתבתי עליו לא מעט ומעניין שהוא לא זיהה את עצמו. הרשיתי לעצמי לעשות את זה כי אני יודעת שהוא לא כל כך רגיש ושהוא לא ייפגע. זה היה קטע כי שבוע אחרי שהתכתבתי עם האקס כאמה פגשתי אותו ברחוב", היא אומרת.
יש בפרופיל המון הסתרה לצד הרבה חשיפה, גם הטקסטים שכתבת לא בהכרח אמיתיים ובנוסף אין תמונה. זו יכולה להיות כל אחת ואף אחת בו־זמנית.
"התיאוריה שלי היא שאמה היא דמות נהדרת להשליך עליה את כל הפנטזיות שלך. איך היא נראית, מה היא עושה. אני יודעת שכל אחד דמיין אותי לפי הדמות הנשית האידיאלית הפנימית שלו. התעסקתי בזה המון, כי חוויתי את זה המון".
אבל הפנטזיות התנפצו לעיתים על סלעי המציאות וחלק מהגברים שפנו אליה נעלמו בלי להשאיר סימן: "היו כמה אנשים שהגענו כמעט לפגישה, אבל היו גם היעלמויות ואין מעליב מזה אחרי שגיליתי לך מי אני. זה כמובן מפרק את כל היכולת שלי להרגיש מושכת כאישה. רציתי להגיד להם, תפסיקו לדמיין אותי מושלמת. מה שלמדתי מכל הגברים שהתחילו איתי כאמה זה שכמעט בלתי אפשרי להתחיל ככה קשר. שדה ההיכרות לא ישר כי הוא לא בעולם המציאותי שבו יש את הצדדים החיצוניים שלי. את אמה קל להפוך לאובייקט כי היא לא קונקרטית. אני מרגישה שהאכזבות האלו על מי שאני באמת זה לא כי אני איזו מכוערת, על אף שזה הפחד הפנימי, אלא כי אני דבר קונקרטי, כי אני לא הפנטזיה. אמה היא פנזטיה של כאוס ויצירתיות וכאבים בלב, וזו לא אני. אני לא מאשימה רק את הגברים, גם אנחנו הנשים מדמיינות בן זוג או זוגיות שלא באמת קיימת".
ובכל זאת, אמה זו את?
"הפיצול הזה מעסיק אותי. אני כן אישה כנה כמוה וגם אני מוציאה מאנשים דיבורים מאוד אישיים. אבל אני בנאדם מאוד דעתן ותופס מקום, בארוחות שבת אני בתפקיד המצחיקה והרועשת. אני יודעת שככל שאנסה, אף אחד לא מדמיין את אמה ככה – מדמיינים אותה עדינה, זו שמביאה את הקיש המאוד טעים. מאוד השתדלתי לעשות שלום מול המאבק שבתוכי, כי בסוף אני רוצה שיאהבו אותי".
את מבינה את זה שמישהו יכול להרגיש חוסר הוגנות?
"כל עוד אני כותבת פוסטים ואני לא מתכתבת באחד על אחד זה בסדר, אני לא חייבת כלום לאף אחד. היה מישהו שהתכתבנו קצת שכתב לי – אני רוצה ממך משהו אחד: אני צריך לדעת את השם שלך. אמרתי לו שזו לא בקשה אחת, ולמה שאני אתן לו את זה. ואז הוא התעצבן עליי שאני לא נפתחת ובגלל זה אני רווקה. בדיעבד קישרתי את השם שלו למישהו שדיברתי איתו פעם ב'שליש גן עדן' והגענו לשיחת טלפון שהייתה מאוד מוזרה. רוב הגברים שדיברתי איתם מאוד כיבדו את הגבולות שלי.
"לא יצא לי לשקר הרבה, הזדהיתי בפני החברים שלא זיהו אותי. לאלו שחשדו בי ושאלו בפרטי אישרתי. היו מעט פרטים בסיפורים שעיגלתי רק כדי להרחיק את המידע ממני, זה היה יותר סביב מיקומים של אירועים או מבנים משפחתיים".
הצבת לעצמך גבולות בכתיבה? יש נושאים שלמרות האנונימיות הרגשת שמשהו לא מאפשר לך לכתוב עליהם?
"לא דיברתי כמעט, אם בכלל, על מיניות. בהתחלה זה לא עלה בכתיבה שלי ואז כשכבר יותר מדי חברים שלי עקבו אחריי וידעו מי אני לא יכולתי לכתוב על זה. אלו נושאים שלא מדוברים. נגיד כשהחלפתי את התמונה לקארי בראדשו וכתבתי: 'זו אני רק בלי הסקס' הייתה שם תגובה: 'לא ציפיתי ממך, איך אפשר לעקוב אחרייך עכשיו'. והתפתח שם דיון שקשור בכלל לרמת המחויבות שלי לקוראים.
"אני חושבת שאנשים שמתחתנים בגיל צעיר לא מבינים שהחוסר במיניות במלואה עד גיל מבוגר הוא לא פשוט, לא מודעים לפערים שזה יוצר בנפש. והם גם לא יודעים שיש רווקים דתיים שמקיימים יחסי מין. זה יוצר פערים בתוך החברה. אחרי שגיליתי שאני בעצם חיה במציאות דומה לשל חברותיי החילוניות לא ידעתי מה לעשות עם זה".
מה גרם לך להחליט לסגור את הפרופיל?
"אני באיזה רצון לסגור כי נורא קשה להיות שתיים. קורה לי הרבה שאני אומרת 'הוא כתב לאמה' ואז אחותי יכולה לדייק אותי 'לך' וזה לא בדיוק ככה. יש שם באמת איזה פיצול. כל הסיפור של אמה היה משחק והתנסות של איזו עוד עצמיות יכולה להיות לי והפיצול פגש אותי בתפר שבין אמה למציאות. לדוגמה אם אני כותבת כאמה על משהו שקרה לי במציאות, תהיה לי בעיה לספר על אותו אירוע לחברים. וזה מבאס כי לאמה אני שומרת את הסיפורים הטובים. אבל זו לא הסיבה המרכזית, קשה לי לשים את האצבע על סיבה אחת. לפעמים היה לי קשה להכיל את המפלצת של הלייקים והתגובות. זה כמו לאכול פופקורן – את אוכלת עוד ועוד אבל זה לא באמת מה שאת רוצה לאכול לארוחת ערב, אלה לא האהבה והקשרים שחיפשתי, זה לא מחליף או מביא חברות וזוגיות.
"אני גם יודעת לומר שהרצון שלי לתחזק את אמה קצת ירד, התחלתי לשים לב שאני במקום שאני לא רוצה לחלוק הכול. מעניין אותי פתאום הרצון הזה בפרטיות. כי זה כיף שמדברים עלייך. את נהיית מישהי אחרת, אבל השאלות סביבה מכרסמות בי, מה זה אומר שמתחילים עם אמה ביחס לחיים האמיתיים שלי? מה זה אומר על הזוגיות שלי? כן קצת יצאתי יותר, והיו לי דייטים וקשרים בלי קשר לאמה, אולי כי היא עזרה לי להבין תהליכים שעברתי. מצד שני התחלתי לשאול את עצמי איך אני אמורה להתנהל מול הדייט שלי ביחס לאמה – האם בתוך קשר טרי אני צריכה לספר עליה, מה אומרים ומתי אומרים וכמה אני יכולה לכתוב על מישהו שאני יוצאת איתו עכשיו. כי אולי בעוד חודש או שבועיים אגיד לו, היי יש לי עוד פרופיל. זה נראה לי מקריפ לגלות שאתה יוצא עם מישהי שיש לה עוד פרופיל שהוא אנונימי ולגלות שהיא כתבה עליך".
הסיום המתקרב של התקופה שבה היא גם אמה דארק גורם לה להרהר בשאלה מה הביא אותה לנקודה הזאת. "קשה לי בתחום הזוגיות בגלל דברים שנוגעים לפחד. אני עובדת על זה והולכת מספיק זמן לטיפול כדי לדעת איפה זה יושב אצלי. אני חושבת שציפיתי מאמה לעזור לי יותר, קיוויתי שאני אבין טוב יותר את עצמי, אבל ברור שהרווקות שלי גדולה יותר מחרדה כזו או אחרת. זאת אומרת, אני יכולה למנות את הסיבות למה אני לא מתחתנת אבל בסופו של דבר כשאני מתבוננת בזוגות שסביבי אני מזהה שאין רף שקובע מי לחתונה ומי לחיי רווקות ובדידות".
לדבריה "השיטה הרווחת של היכרויות לא עובדת לי. גם כשאני בדייט לרוב אני לא ארצה את הבחור. אולי מציעים לי בחורים שלא מעניינים אותי ואולי הפורמט לא עובד לי. חוץ מזה, אני חושבת שכל דבר שהוא לא דייט פוגע לי בעולם הדייטים – בחור חמוד בארוחות שבת, מישהו שהכרתי בקורס. קשרים שהיו לי משמעותיים לא התחילו בדייטים, אלא הגיעו אליי מחברים, מהעולם.
"לא היו לי הרבה קשרים ארוכים. זו אמירה שקשה לי להגיד, אני בשלב שאני מרגישה שעשיתי הכול ואני לא יודעת מה עכשיו. אני נעה בין המחשבה שאני צריכה לעשות עם עצמי עוד הרבה עבודה, למרות שכבר עשיתי ואני עדיין עושה, לבין המחשבה שזוגיות זה באמת נס. יש איזה רגע של נס כשאת פוגשת מישהו ואת אומרת היי, זה מי שאני רוצה, בדיוק כשגם הוא מוצא בי עניין. רוב הזמן זה לא קורה. אני חושבת שחלק מהתסכול שלי זה שאני בנאדם מאוד בשליטה, אם יש משהו שאני לא יודעת לעשות אני אלמד אותו. ובנושא הזה אני לא מצליחה להיות בשליטה מלאה, וזה קשה. מגיל 24 אני נעה בין התחושה שזה ממש מעבר לחג הקרוב לבין העובדה שאין תזוזה והתחושה שכנראה לי זה כבר לא יקרה. אנשים עסוקים בשאלה אם אחשף כשאתחתן או אם אמשיך לכתוב כשיהיו ילדים. ואני חושבת שזה לא מעניין בכלל".
כמו בפרידה מהפסיכולוגית, גם אמה מבינה שהיא צריכה להיפגש עם החברים שלה לעוד כמה פוסטים כדי לסכם את מערכת היחסים הזו. לדבריה היא צריכה לתת למרחב הזה את המילים שיעזרו לעבד ולארוז את האנרגיות שהושקעו. "האופציה של להיפרד ואולי לחזור מקלה עליי. אני מרגישה שזו פרידה מעיסוק, ואולי עוד ארצה לחזור. כרגע אני לא מחוברת לגמרי וקצת בא לי לסגור את הדלת, לא לנעול. להגיד 'הייתי פה, הייתם משמעותיים, אבל כרגע אני כבר לא פה'. אני עוברת מטמורפוזה עם עצמי, אני צריכה להשיל קצת דברים כדי לראות לאן אני יכולה לגדול או איפה אני עוד יכולה להיות".
