סטלון קשישא כבר בן 76, וזה עשור הוא נע בין שני קטבים: מצד אחד עסקים כרגיל כגיבור אקשן גדול מהחיים, עם המשכונים בסדרות "הבלתי נשכחים", "תוכנית פריצה" ו"רמבו". מצד שני, מודע לגיל ולהשלכותיו, הוא שב לגלם את רוקי בשני סרטי "קריד" לא כגיבור הבלתי מנוצח אלא כדמות הזקן החכם שממרומי ניסיונו מעביר את השרביט לדור הצעיר. יש בכך לא מעט דמיון לנתיב שכבר צעד בו אחד, קלינט איסטווד, גיבור המערבונים שאפסן את אקדחיו והחל להמטיר עלינו מחוכמת חייו. בהקשר לכך, ניכר כי מתישהו בשלב התכנון, שומרוני רצה להיות ה"בלתי נסלח" של סטלון – הסרט שיציב מראה מול דמות הגיבור, יערבב את הטוב ואת הרע וישבור את תבנית הז'אנר שהוא פועל בו. חתיכת אילן להיתלות בו, רק חבל שלבסוף הוא מצא עצמו תלוי עליו מן הצוואר.
אין לדעת מה קרה בתהליך ההפקה אבל התוצר המוגמר שקיבלנו נראה יותר כמו תקציר אירועים חלול מאשר כסרט מלא. העלילה הדלה מדלגת מתחנה לתחנה בזריזות, ומקפידה לא לפסוח על אף קלישאה שחוקה בדרך: האם היחידנית שנאבקת כלכלית, הילד הנבון שסובל מבריונות, השכן ה"מסתורי", יחסי האב-בן הבנאליים והנבל המוגזם עד כדי קריקטורה. הבמאי ג'וליוס אייברי סבר כנראה שמיקום האירועים בעיר גשומה, מלוכלכת ומלאת פסולת יבלבל את הצופים לחשוב שמדובר בסרט בקליבר של "ג'וקר". גם האקשן המועט והחיוור לא מציע רגעי נחת נחוצים.
ובכל זאת, רגע לפני סוף הסרט, שולף התסריט קלף מעניין. בלי לחשוף דבר, נאמר רק שגם מי שיצפה את הטוויסט מראש יהיה חייב להודות שיש בו אומץ מפתיע ביחס לפרסונה הקולנועית של סטלון. יותר מכך, הוא מציע אפשרות מעניינת לפירוק הז'אנרי המיוחל שהיה יכול להעניק לסרט הזה טעם ועניין אמיתיים. עם זאת, הגילוי המדובר לא רק מתרחש בשלב מאוחר מדי, הוא גם לא מקבל ולו בדל של טיפול ופיתוח. זהו פספוס אדיר שחושף את הפוטנציאל שהוחמץ כאן. בלעדיו, גם לכם ייטב להחמיץ את הסרט המאכזב הזה.
שומרוני, ארה"ב 2022, במאי: ג'וליוס אייברי. 102 דק'
