יוצרי "ההסכת שאין לומר את שמו" מסכמים שלוש שנים של הארי פוטר

שיר ראובן: "לחזור לקרוא את הספרים היה כמו לקרוא ספוילר ששמעתי ממש מזמן. ידעתי בגדול מה קורה, אבל פתאום הרגשתי כאילו לא הבנתי אז כלום. כמו להיות בפריז בטיול בת מצווה ואז לחזור לשם שוב כאדם בוגר"

בהסכת, דור ושיר קוראים יחד את ספרי הארי פוטר בזה אחר זה, כאשר בכל פעם הם מתמקדים במספר פרקים, ומציפים משמעויות ורעיונות ששזורים בסיפור, מבעד לעיניהם. ההסכת אסף סביבו גרעין מאזינים אדוק ונלהב, לא רק הודות להצלחה האדירה של סדרת הספרים אלא גם בזכות יכולות הניתוח המבריקה של השניים והדינמיקה הנעימה ביניהם.

כעת, שנתיים וחצי לאחר שעלה ההסכת, מתקרבים שיר ודור לסופו של הספר האחרון – "הארי פוטר ואוצרות המוות". הם אומנם מבטיחים שיהיו עוד כמה תוכניות מיוחדות שידונו ברגעים האהובים ובתמות של הסדרה כולה, אך המשמעות היא שבעוד מספר שבועות יגיע ההסכת לסיומו. עוד קודם לכן ייערך ביום שלישי הקרוב אירוע לייב באוזן בר, שבמסגרתו יקליטו דור ושיר את אחד הפרקים האחרונים בנוכחות המאזינים (הכרטיסים אגב, כבר אזלו).

בבית של שיר, שם נפגשנו, לא מעט אלמנטים מזכירים את האהבה שלה לעולם של הארי פוטר. סדרת הספרים מונחת במקום מכובד בספרייה שבסלון, היא הגישה לי תה בכוס עם סמל הוגוורטס עליה, ועל הספה טיילה חתולה ששיר הסבירה ששמה השני הוא נגיני, לא פחות. כמו מעריצה אמיתית, שיר מצאה את עצמה בצומת דרכים לא פשוטה כשהתבקשה על ידי אבישג הצלמת לבחור ספר אהוב מהסדרה כדי להצטלם איתו. בסוף היא התפשרה על שני כותרים.

גם דור ושיר היו, כאמור, מהילדים שהתאהבו בעולם המסתורי של הארי, שנים לפני שידעו שהם עתידים לנתח אותו בהסכת פופולרי.

שניהם כיום  בני 34. דור נשוי ואב לשניים, ושיר חיה עם בת זוגה. דור עובד בצוות התוכן של פרויקט 929, כותב טור בכלכליסט ועובד על כתיבת דוקטורט על השל"ה. שיר היא סטנדאפיסטית, תסריטאית ("ילדות סכסכניות") ואושיית רשת מוכרת. בימים אלה היא כותבת סדרה חדשה, במקביל לכתיבת מחזמר ולאחרונה גם העלתה מופע סטנדאפ שלם משלה.

דור סער–מן: "כשלוציוס מאלפוי אוסף בביתו חפצים אפלים שהוא מנסה להיפטר מהם בעקבות פשיטות משרד הקסמים, זה מזכיר את הניאו–נאצים שאוספים פריטים ממלחמת העולם השנייה בהסוואה של חיבה להיסטוריה ואקזוטיקה"

איך למעשה הכרתם?

שיר: "בגיל 16 אני עקבתי אחרי הבלוג של דור בישראבלוג. קינאתי בו מאוד באותה תקופה. הוא גר ברמת־גן באזור המרכז, למד בכיתת מחוננים, בזמן שאני גרתי בראשון ולמדתי בבית ספר מאוד כבד מבחינת האלימות. לא היו לי חברים מבית הספר, אלא רק חברים מהאינטרנט. ממש הסתכלתי עליו עם משקפת ואמרתי 'יואו, איך יש לו חברים שחולקים איתו  תחומי עניין והם שרים ביחד ואוהבים את הביטלס', נורא רציתי להיות חלק מזה. מדי פעם הייתי מגיבה לו בשמות בדויים והוא היה כזה 'מי זה מי מגיב לי?' ואני הייתי כזה 'אוי לא! עכשיו הרסתי את הדרך לחבורה שלו'".

דור: "נפגשנו לראשונה בתקופת הצבא. זאת הייתה תקופה ממש קשה מבחינתי, עברתי כמה תחנות עד שהגעתי לאוגדת עזה ובאיזשהו שלב גם יצאתי לקצונה, אבל זה תמיד היה מלווה בהרבה סבל. באותה תקופה גם אני התחלתי לעקוב אחרי הבלוג של שיר".

שיר: "זה אפילו לא היה בלוג. היינו כל כך עצובים, שהיינו כותבים שירה. כן, גם לי היה גרוע בצבא".

דור: "התחלנו להתכתב, נפגשנו בסניף של בורגר ראנץ' ושם התחילה החברות שלנו".

אני סקרן – מהיכן הגיע השם "ההסכת שאין לומר את שמו"?

שיר: "זה היה רעיון של דור. אני רציתי לקרוא לזה פרשת השבוע ובתאגיד אמרו לא לא לא".

דור: "הצעתי את השם הזה בסוג של צחוק והם אהבו".

איך הייתה עבורכם חוויית הקריאה החוזרת בסדרה?

שיר: "זה היה כמו לקרוא ספוילר ששמעתי ממש מזמן. ידעתי בגדול מה קורה, אבל פתאום הרגשתי כאילו לא הבנתי אז כלום. כמו להיות בפריז בטיול בת מצווה ואז לחזור לשם שוב כאדם בוגר".

דור: "זאת הייתה חוויה עוצמתית במיוחד בשני הספרים הראשונים. פחות חרשתי עליהם כילד, והקריאה המחודשת שלהם 16 שנה אחרי הייתה מטלטלת עבורי. פתאום קלטתי שיש כאן חומרים מדהימים. אפילו עוד לפני הרעיונות ששזורים בתוכו, זה ספר שפשוט כתוב מצוין".

מהאזנה קבועה להסכת אפשר להתרשם שיש נושאים ששיר ודור חוזרים לעסוק בהם שוב ושוב דרך הקריאה בספרים. שיר, לדוגמה, מעלה לא פעם נושאים בהקשרים פסיכולוגיים, ואילו דור מציע לא פעם קריאה מעמיקה באופן שמתקשר לשואה. "הארי במצב של פוסט טראומה". אומרת שיר, "הוא ראה את הוריו נרצחים מולו ובהמשך כילד חווה התעללות מצד הדארסלים. כאשר בספר השני כולם מנסים להבין מיהו היורש של סלית'רין והארי מתגלה כלחשנן – כוח שמזוהה עם הצד האפל, אנשים מתחילים לחשוד שהוא היורש של סלית'רין וכך למעשה שרד את הקללה של וולדמורט. המצב הזה מזכיר, להבדיל כמובן, את הסיטואציה של ניצולי השואה שנאלצו להתמודד עם שאלת ה'איך שרדתם', במשמעות של מה עשיתם על מנת לשרוד".

דור: "גם כשמדברים על הרוע המוחלט של וולדמורט, הדימוי הראשון שעולה לישראלים הוא של היטלר. גם בשל ההשוואה של טהורי דם לחוקי הגזע הנאצי, אבל גם בשל כמות הרע הבלתי נתפסת ואולי מעוד סיבות. וכשלוציוס מאלפוי אוסף בביתו חפצים אפלים שהוא מנסה להיפטר מהם בעקבות פשיטות משרד הקסמים, זה מזכיר את הניאו־נאצים שאוספים פריטים ממלחמת העולם השנייה בהסוואה של חיבה להיסטוריה ואקזוטיקה".

באילו עוד הקשרים היה מעניין אתכם לקרוא את הספר?

שיר: "אני חושבת שיכולנו ליהנות מאוד מלעשות את זה יותר פוליטי כי שנינו פוליטיים מאוד, אבל אנחנו נזהרים שם כי פוליטיקה זאת דעה".

דור: "לדעתי הפודקאסט שלנו מאוד פוליטי בהקשר הרחב. פוליטיקה זה לא רק ביבי או לפיד. לדעתי אנחנו כן מכניסים פוליטיקה כי האישי הוא פוליטי. אם שיר מדברת למשל על פוסט־טראומה אני חושב שזה לגמרי יכול להיות פוליטי. גם הרבה מראיית העולם שלי, שאני אומר בריש גליי שהיא פרוגרסיבית, נכנסת לתוך הפודקאסט. אנחנו פשוט לא מתעסקים בנושאים כמו ביבי או פלסטינים".

"אני חושב שכשילד דתי קורא הארי פוטר, גם אם הוא לא יודע להצביע על זה, הוא עדיין איכשהו מזהה שזה משהו הוא כבר קרא. משהו בריתמוס הפנימי של הספר הזה מתחבר לסגנון של אגדה יהודית"

ומה לדעתכם הסיבה שמושכת המון אנשים מהמגזר הדתי לסדרה ולהסכת?

דור: האמת שעסקתי בזה ממש לאחרונה כשהשתתפתי באירוע שבו עסקו בתרגום של הארי פוטר ליידיש. בין היתר נדרשתי לשאלה האם יש משהו יהודי בהארי פוטר. אז קודם כול הארי עצמו הוא לא החתיך יפה התואר, הוא עובר לגמרי כילד אשכנזי חלש. בכלל, הוא והחברים שלו מתוארים כסוג של נעבעכים. אני חושב שכשילד דתי קורא הארי פוטר, גם אם הוא לא יודע להצביע על זה, הוא עדיין איכשהו מזהה שזה משהו שהוא כבר קרא. משהו בריתמוס הפנימי של הספר הזה מתחבר לסגנון של אגדה יהודית".

שיר: "ממש משמח אותי שיש לנו מאזינים דתיים. תמיד הנחתי שזה מפני שהסדרה נקייה ממיניות, אבל אז אירחנו את עקיבא נוביק והוא אמר שזה מפני שדתיים קוראים יותר ספרים, ואני חושבת שזה נכון. יש לי במשפחה הרבה דתיים ואני זוכרת שהייתי באה לבן־דוד שלי הביתה ולא הייתה להם טלוויזיה, והכריכה של הארי פוטר אצלם הייתה קרועה מרוב שימוש. זה משמח אותי גם מעוד סיבה, במשפחה שלי רק אני, אחותי ובת־דודה שלי שמאלניות. שאר המשפחה כולם ימנים, מסורתיים ומזרחיים ויש גם הרבה דתיים. למרות שהם מאוד אוהבים אותי ואף פעם לא גרמו לי להרגיש מחוץ למשפחה, שאלתי את עצמי אם הם היו מחבבים אותי במידה ולא הייתי חלק ממנה. העובדה שיש לנו הרבה מאזינים דתיים והם גם כותבים לי מחברת אותי לאיזה צד בי או במשפחה שלי. זה איזשהו עולם של אנשים שחשבתי שנעלו את השער בפניי ועכשיו אני רואה שלא, ושאנחנו בעצם יכולים לדבר – זה מרגש מאוד. הניתוק הזה גם היה מבאס מכיוון שיש לי חיבור חזק ליהדות.

אני לא מהאנשים שחושבים שהיהדות היא מפלצת הספגטי המעופפת. זאת עוד סיבה שאני עצובה שההסכת ייגמר – כי יש לנו הרבה מאזינים דתיים שמקשיבים לנו, שני חילונים, וכולנו מסתדרים. אני ממש שמחה שאפשר לדבר דרך זה והלוואי שהיו עוד אפיקים כאלה".

מה הרגע הראשון שקופץ לכם לראש כשאומרים "הארי פוטר"?

שיר: "אני הכי זוכרת את הרגע של הארי ליד האגם בספר השלישי, כשהארי יצר את הפטרונוס שלו. בכלל, אני ממש שמחה לחיות בתקופה שבה נוצרה יצירה כזאת על־זמנית ושאין לי ספק שיקראו אותה עוד 200 שנה, בהנחה שנצליח להתגבר על משבר האקלים".

דור: "אני מדמיין רגע שהוא לא ממש ספציפי, אלא פשוט את הארי, רון והרמיוני צועדים בהוגסמיד ומדברים על משהו טיפשי כמו סיכום שהם צריכים להכין לסנייפ. משהו בהוויה הזאת של הארי שגילה שהוא קוסם וזה הדהים אותו, והוא הצליח למצוא את המקום שלו ואת הזהות שלו ואת מי שהוא, ובתוך כל זה הוא עדיין מתעצל להכין שיעורי בית – זאת לדעתי הבנה אמיתית של חוויית הילדות. זה ספר נהדר".

שיר משמיעה קול של משיכה באף.

דור: "שיר, את כבר מתרגשת?".

שיר: "לא לא, זה לא היה בכי. דגדג לי באף. אם הייתי בוכה הייתי נותנת. בטח בסוף העונה אני אבכה ממש".

בקרוב באמת תסיימו את הקריאה של הספר האחרון. איך התחושות?

שיר: "אני מאוד גאה בהסכת שלנו, זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בחיי. עצוב לי שזה נגמר, אבל אם יש משהו שלמדנו מהארי פוטר זה שדברים נגמרים. הלוואי שג'יי קיי רולינג הייתה יכולה להאזין לנו – היה מאוד מעניין אותי לשמוע מה היא חושבת על זה. אני בעיקר שמחה שהדבר הזה יהיה קיים עכשיו באינטרנט וכשמישהו יקרא או ידבר על הארי פוטר תהיה לו הספרייה הזאת באינטרנט. וזהו, עכשיו אני יכולה להתפנות לקריירה במשרד הקסמים. סתם, לא הייתי עובדת שם".

דור: "גם אני שמח מאוד על הפודקאסט הזה. אני הולך רגע להחמיא לעצמנו – לדעתי זה תוצר ברמה גבוהה שיש מעטים כמוהו בישראל. פודקאסט זה מדיום שמתאים מאוד לאנשים אובססיביים, שבו אתה יכול לקחת נושא ופשוט לעוף עליו ולחפור בתוכו, אובססיה בקטע טוב. וא־לוהים יודע כמה התאבססנו על הארי פוטר בשנתיים האחרונות, לכן אני גאה כל כך בהסכת שלנו".