למי מכם שכבר צפו ב"בנות ברק" – הנה תרגיל קטן: נסו לתאר בשורה במה עוסקת הסדרה. שימו לב, לא מי מככבות בה, אלא מה מתרחש בה. עוד לפני שיורדים לעומק הסוגיה, נראה שהבעיה המרכזית של בנות ברק היא שאין לה ממש עלילה.
במהלך שני פרקי הסדרה הראשונים ששוחררו לצפייה, הגיבורות מסתובבות ועושות שלל דברים, שאת חלקם אפשר אולי לכנס תחת הכותרת "נשים חרדיות עושות דברים לא חרדיים", אבל מעבר לזה לא ממש ברור מה הסיפור של הסדרה. אז נכון שמדובר בסך הכול בדוקו־ריאליטי קליל שמשודר באותו ערוץ עם "משפחת שדה" ו"אחותי ג'קי", אבל לשתי הסדרות הנ"ל דווקא יש עלילה שלתוכה נשזרים הפאן וההומור, אז מה יש – לחרדים לא מגיע?
שוין. באין עלילה ברורה, נותרות בעיקר גיבורות בנות ברק – חמש נשים שמגיעות מלב העולם החרדי אך מאתגרות אותו בדרכן. ננה הלפרין, לדוגמה, היא בעלת בוטיק הלבשה בעבר ודמות משפיעה בפיד האינסטגרם החרדי בהווה. את הכוח שלה היא מנסה לנצל, לדבריה, ליצרת חיבורים בין העולמות החרדי והחילוני. לצידה מככבות אסתי – מאפרת עם פה גדול שמזכירה את ג'קי אזולאי, יעל – פאנית פמיניסטית שמצהירה על עצמה כאוחזת בדעות שמאל־מרכז, סימי – שמנהלת עמוד אינסטגרם שעוסק ברכילות פנים־חרדית, ועופרה – יזמית ובעלת מגזין שעוסק באדריכלות ועיצוב. כולן נשים שמגיעות מהעולם החרדי אך גם מדברות חילונית שוטפת.
אם האמירה שהסדרה ניסתה להעביר היא ש"חרדים וחילונים הם לא כל כך שונים", הרי שהיא מצליחה בכך כשהיא מוכיחה שגם דמויות חרדיות יכולות להיות די משעממות. יעל אומנם מסתמנת כדמות מרעננת מאוד וגם הסיפור האישי של סימי מרגש, אבל ככלל בנות ברק לא מצליחה לנפק אמירה מקורית ביחס לעולם החרדי. התחושה שעולה מהסדרה היא שהצפייה בה תחדש רק למי שמעולם לא פגש חרדי בגודל טבעי, ועדיין מופתע מחרדית שעושה כושר בפארק או מתרגש מכך שלחרדים יש סלנג משלהם. באמת לא אחזנו.
זה חבל בעיקר כי לבנות ברק הייתה נקודת פתיחה מצוינת. תוכנית טלוויזיה על נשים חרדיות היא כמעט אוקסימורון. נשים חרדיות גדלות על ערכים ברוח "כל כבודה בת מלך פנימה", אולם במקום לתהות על הפער הזה ולנסות לבדוק אותו עם המשתתפות, הסדרה מוותרת על הקונפליקט הזה ומסתפקת בכך שהכוכבות שלה מגיעות משורות המגזר החרדי. כאילו זה לבדו מספיק כדי להפוך אותן לדמויות מרתקות.
ייצוגים חרדיים בטלוויזיה אינם דבר חדש. מלבד דרמות מצוינות כמו "ריקוד האש", "שבאבניקים" ו"שטיסל", אנחנו עדים בשנים האחרונות לגל של תוכן טלוויזיוני לא מתוסרט על עולמם של חרדים. כבר לפני חמש שנים הדיגיטל של כאן 11 זיהו יפה את הסנטימנט לתוכן בנושא (בין השאר מצד חוזרים בשאלה או חרדים מודרנים), וגייסו את מלך זילברשלג התוסס. המטרה המוצהרת הייתה "צו פיוס", אבל בפועל התוצאה עוררה גם דיונים ארוכים ומשמחי טראפיק בדבר רמת החרדיות של הכוכב הצעיר.
אבל הוא לא היחיד, והטוקבק "ככה לא נראים חרדים" חוזר על עצמו שוב ושוב בגרסאות שונות בכל סוג של תוכן שעוסק בעולם החרדי. בסיבוב האחרון הייתה זאת כוכבת הרשת החרדית יעל צין, שהשתתפה לפני שבועיים ב"בואו לאכול איתי" של כאן 11 וספגה שלל ביקורות על רמת החרדיות שלה.
בחברה שבה הבדלנות כה מוטמעת, גם מי שמרשים לעצמם להציץ מעבר לחומות (ויש יותר ויותר כאלה בשנים האחרונות) עדיין דורשים להבהיר בעוז שהחרדיות היא אחת ואין בלתה. ומיהו חרדי? יוצרת הקולנוע החרדית הניה ברודבקר אמרה לי פעם בבדיחותא – מה זה חרדי? זה מי שאני. לא פחות ולא יותר. את הסנטימנט הזה, כך נראה, זיהתה גם בנות ברק, אך התוצאה מעידה בעיקר על רצון ליהנות מהעיסוק בעולם החרדי, בלי לצלול לעומקו ובלי לייצר עניין מהותי. מה שנקרא לאכול את הקיגעל ולהשאיר אותו שלם.
בנות ברק, HOT בידור
