בעולם הנדל"ן נהוג לומר שמיקום הוא לא הדבר הכי חשוב, אלא היחיד שחשוב. מסעדת "מריפוסה" המוערכת שהפכה לכשרה לפני כמה חודשים, שוכנת במיקום יוצא דופן ואף מעט ביזארי: עמוק בתוך מגרשי הגולף של קיסריה.
אף על פי שהיא נפתחה רק בשנת 2016, הווייב הכללי של המקום, החל מהכניסה למועדון הגולף הוותיק ועד לחלל המסעדה עצמו, מדיף ניחוח של אלגנטיות מיושנת, משל השנה היא 1985. תקרה מחופה בעץ, ריהוט כבד ומנורות קלאסיות, כאן לא תמצאו תאורה חשוכה ומוזיקה מחרישת אזניים, לטוב ולרע. בחרנו לסעוד במרפסת, אך מאחר שהגענו בשעות הערב פספסנו את האטרקציה המרכזית שבה: הנוף למגרשי הגולף בירוק אינסופי.
הקוקטיילים שהזמנו המשיכו את הקו הלא מעודכן. "הגומה ה־19" (במחווה לאכסניה כמובן) הוא משקה טרופי מתוק מדי של רום, קוקוס ואננס, מוגש בכוס גבוהה ואגסית עם קציפת (!) מנגו ממעל וגרם לנו להרגיש כאילו הזמן קפא מלכת. גם ה"ונילה פאשן" עז הטעם שהורכב מוודקה, תפוזים ופסיפלורה נדמה כמו שייך לעידן אחר.
סרקנו את התפריט ומיהרנו לפתוח עם כמה ראשונות, כי פשוט לא יכולנו שלא. המנות לא רק נשמעו מעוררות תיאבון אלא בהחלט קיימו.
הפרעצל, שהחליף פה את הפוקצ'ה המאוסה כלחם הבית, היה מהטובים שדגמנו. בצק שמרים חם, עשיר ונימוח ומעטפת שחומה ורכה. בניגוד אליו, המטבלים דווקא היו די סטנדרטיים וכללו טחינה, שמן זית עם נגיעות בלסמי ולימון כבוש.
גם סשימי האינטיאס היה מוצלח ביותר, מההגשה היפהפייה ועד לטעמים המרעננים: קשת של פרוסות דג מצד אחד וערימה של רצועות שומר, מלפפון וכוסברה מנגד. מעליהם פוזרו בנונשלנט חתיכות צ'ילי ירוק ובמרכז כדור אליפטי של סורבה קמפרי אשכוליות. קליל, קיצי, טעים. "ברולה" כבדי עוף הייתה מנה הפוכה ממש אבל אף היא סיפקה מופת של מקוריות עם אגסים ביין, קרמבל תבלינים וביס עם עומק שנותר בפה הרבה אחרי שהסתיים.
קשה להאמין, אך מעל כולן עוד התעלתה מנת קוביות הטונה. הריבועים האדומים הונחו מעל רוטב בוטנים פיקנטי ומסעיר חושים, כשלצידם בני לוויה בדמות כדורי אורז פריכים ומטוגנים ונקודות קרם חציל. לא נעים שוב לחזור על שם התואר "מקורי" אבל מדובר במנה מרתקת וייחודית, עם ניגודים מופלאים – טריות הטונה מול הארומה המעושנת של החציל, הבשרניות של הדג מול הקרנצ'יות של הכדורים. לא בכדי היא שרדה פה מיומה הראשון של המסעדה, ולא ברור איך עוד מקומות לא מקדשים את השילוב הנהדר הזה שבין טונה לבוטנים.
אחרי הפתיחה הבהחלט מרשימה שמחנו להמשיך את הקו המצטיין עם אנטרקוט בלאק אנגוס עסיסי בצריבה מדויקת שלווה בקרעי תפוחי אדמה שמנוניים שהוקפצו בשום ופטרוזיליה ושימשו שותף צרפתי ראוי. הנפילה הגיעה בדמות העיקרית הנוספת – שיפוד פרגית שלווה בתבשיל פריקי עם שעועית ירוקה, מפוספס לגמרי, בעל טעם דומיננטי מדי שלא אפשר לאכול אותו עד הסוף, וכאילו הוכן במטבח שונה לגמרי מתצוגת התכלית שנצפתה עד כה.
גם הקינוחים התחלקו בין מוס שוקולד מריר אוורירי ומענג (קרמבל הקקאו המלוח וגלידת אגוזי הלוז שלצידו היו חביבים בהחלט), לפחזנית גדולה ובינונית בטעמה, ממולאת בקרם רוזטה ושקדים ואנגלז אמרטו שלא ברור כיצד – שכן אנו מכורים לכל מה שיש בו אמרטו – אבל הכזיב.
מריפוסה מציעה מטבח מקורי ויצירתי במעטפת שמרנית ומצטרפת לשורה הולכת וגדלה של מסעדות שבחרו לפתוח את שעריהן לקהל שומר הכשרות. כן ירבו.
