הראפר האמריקני ארטיס ליאון אייבי ג'וניור הידוע בשם "קוליו" שהלך לעולמו לפני קצת יותר משבוע התפרסם בעיקר בזכות Gangsta's Paradise, שהיה שיר הנושא של הסרט "סיכון מחושב", שצעד בראש מצעדים ברחבי העולם, והפך לאחד משירי הראפ המוצלחים שיצאו לאורך השנים ואף הביא את קוליו לזכייה בפרס הגראמי.
למרות ההצלחה הכבירה של השיר ושל שאר האלבום מסביבו, התקשה קוליו לשמר את גל ההצלחה הראשוני, כך שאין הרבה מה לספר על המשך הקריירה המקצועית שלו. עם זאת, השיר הוא בהחלט יצירת מופת, שמתקשרת בצורה ישירה לגנגסטה ראפ ויכולה ללמד מעט על סגנון שהשפעתו הכתה גלים הרבה מעבר לעולם המוזיקה.
כמו אינספור יצירות אחרות בעולם ההיפ הופ השיר מכיל סמפול משיר אחר, במקרה זה קטע של נגינת כינורות מתוך "Pastime Paradise" של סטיבי וונדר, שלצד קולות הרקע מזכירים שירת כנסיות. הדמיון לעולם הדתי גם ניכר בפסוק מתוך ספר תהילים שפותח את השיר. קוליו אמר שהמילים שכתב זרמו אליו מ"ישות חיצונית", ושהוא היה הכלי שדרכו גן העדן של הגנגסטרים היה צריך להיווצר. התיאור אומנם אמורפי, אבל מילות השיר קצת יותר ברורות. השיר מספר את סיפור חיי הפשע והקושי בשכונת קומפטון שבה גדל, כמו גם ראפרים מצליחים אחרים כדוגמת ד"ר דרה, קנדריק לאמאר, דה גיים ועוד.
שכונת קומפטון שבפלורידה הייתה אחת השכונות שבהן הפשע נכח בעוצמה לצד הגזענות המשטרתית והאלימות שהתלוותה אליה פעמים רבות. בשנות החמישים השכונה דווקא הייתה אזור שהגיעו אליו אנשים מהקהילה כדי לחפש הזדמנויות לחיים טובים יותר, אולם ממשל עגום וגורמים נוספים הביאו לכך שברבות השנים השכונה הפכה לאחת מהשכונות הקשות, האלימות והמסוכנות ביותר בארה"ב.
כמו קוליו, שכבר בגיל 17 הספיק לרצות עונש מאסר בגין גניבה, גם ראפרים רבים אחרים יצרו את השירים שלהם בצל עיסוק בתחומים של גניבה, מכירת סמים, אחזקת נשק, ירי ונגזרות נוספות של חיים בשוליים החברתיים. כל אלו משתקפים היטב בשירים שיצרו את הסוגה המוזיקלית "גנגסטה ראפ" והעניקו לה את שמה. השירים, שהתאפיינו בליריקה חריפה וברוב הפעמים גם גסה מילולית, התקבלו בסלידה מופגנת אצל רבים מהאמריקנים. למשל ה־FBI פחות אהבו את האלבום הראשון של N.W.A בטענה שהשירים בו מסיתים נגד המשטרה ושאר רשויות החוק. העניין הוא שעבור אלו שיצרו את השירים האלו, אלו היו החיים.
חלק עיקרי מהמורכבות בחיי הקהילות האפרו־אמריקניות בארה"ב, היה נגזרת ישירה של מעגל הקסמים גזענות-אלימות משטרתית-פשע. המוזיקה באטמוספרת החיים הזו שימשה בטווח הקצר מרחב לפריקת הקושי, ובטווח הארוך אפשרה פתח יציאה מהמעגל הארור והכאוב.
הסיפור של קומפטון לא היה ייחודי, ושכונות נוספות של בני הקהילה בארצות הברית סבלו מתופעות דומות, ולמרות הדרך הארוכה שהחברה האמריקנית עברה, עדיין אפשר למצוא אזורים הסובלים מאותו הדפוס.
כולנו מייחלים לכך שהרע ייעלם מן העולם ושהטוב יתעלה מעל הכול, אך הדרך לשם כוללת תיקונים רבים שעוד צריכים להיעשות. בינתיים, בעולם של קושי ושל דחיקתה של האנושיות הצידה, נראה שעולמות של יצירה נותנים עוד ממד קטן מעבר להנאה, הגנגסטה ראפ היא דוגמה לאפשרות לתת מעט אוויר ולייצר תקווה למי שנמצא עמוק בבור של פשע.
השפעתו של קוליו, שירו ושאר יצירותיו היא אומנם יחסית נקודתית, אך היא בהחלט חלק בתוך מגמה רחבה – מגמה שבה סגנון התפתח מהרצון לייצר מוזיקה כדי לפרוק את מה שמעיק על הנפש ועל הדרך שם את האמת המרה והקשה על השולחן, שלח אדוות שהגיעו למחוזות בלתי צפויים והביא גם קצת גאולה לעולם.
