בקיץ האחרון הוא הפך גם לשם שכל מגלה כישרונות שמכבד את עצמו מסמן במחברת בטוש זוהר. זאת בעקבות תצוגה נהדרת במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה לנוער שהתקיימה באיזמיר שבטורקיה. יעקב סיים את הטורניר בחמישייה הראשונה של הטורניר, לאחר שקלע 19.3 נקודות בממוצע לערב (שני בטורניר), סיים כמלך האסיסטים עם 6 אסיסטים למשחק, הוסיף 6 ריבאונדים ו־1.7 חטיפות, עם מדד יעילות 19.3, הרביעי באיכותו בטורניר.
"בתחילת הטורניר דיברו הרבה על האפשרות שנרד מדרג א' בסיומו אבל לאורך כל הדרך לא היינו אפילו קרובים למקום הזה. מצד שני יכולנו לדעתי להשיג אפילו יותר, וההפסד הצמוד ברבע הגמר מול סרביה היה בהחלט פספוס"
"עד היום הייתי חלק מכל הנבחרות הצעירות אבל אין ספק בכלל שזה היה הטורניר הכי גדול שהייתי חלק ממנו", אומר יעקב, "לנבחרת לא היה הרבה זמן לעבוד ביחד אבל עדיין נהניתי מכל רגע. אלעד חסין הוא מאמן מעולה וכיף לחזור לפגוש את החברים בסגל, שעם חלקם אני משחק כבר ארבע שנים. אנחנו חברים טובים וחבורה שמאוד תומכת אחד בשני. אני שמח שהצלחתי להציג את היכולות שלי על הבמה הכי גדולה לגיל שלי באירופה ושנבחרתי לחמישיית הטורניר, אבל זה לא פרס שזכיתי בו לבד, אלא הרבה בזכות הצוות המקצועי והשחקנים סביבי".
הנבחרת של חסין פתחה את האליפות עם שני ניצחונות יפים, האחד על צפון מקדוניה, 70:79 שבו קלע יעקב 24 נקודות, מסר 7 אסיסטים וחטף ארבעה כדורים, והשני עם ניצחון מוחץ, 61:89 על בריטניה, כשהוא קולע 18 נקודות ב־18 דקות. את הבית המוקדם סיימה הנבחרת בתבוסה 82:66 לצרפתים, עם ערב חלש שבו תרם 5 נקודות בלבד ובמקום שני בסיום השלב הראשון של האליפות. בשלב ההצלבה חזר לעצמו והוביל את ישראל לניצחון נהדר על פולין, כשהוא מסיים מרחק אסיסט מטריפל דאבל, עם 16 נקודות, 10 ריבאונדים ו־9 אסיסטים, הניצחון קבע שישראל תעפיל לרבע גמר האליפות, לראשונה מזה 17 שנה. לאחר מכן ישראל צברה שלושה הפסדים, שמיקמו אותה בסיום הטורניר במקום השמיני המכובד, הרחק מהמקום החמישי שהבטיח הופעה באליפות העולם בקיץ הבא.
במקביל המשיך יעקב להפגין יכולות גבוהות, עם משחק שיא של 35 נקודות בהפסד לאיטלקים וכאמור, בחירה יוקרתית לחמישיית הטורניר. "בתחילת הטורניר דיברו הרבה על האפשרות שנרד מדרג א' בסיומו אבל לאורך כל הדרך לא היינו אפילו קרובים למקום הזה. מצד שני יכולנו לדעתי להשיג אפילו יותר, וההפסד הצמוד ברבע הגמר מול סרביה היה בהחלט פספוס, למרות זאת עדיין ייצגנו את עצמנו ואת המדינה בכבוד", הוא מנתח, "כיף להיות חלק מנבחרת ישראל ואני תמיד מצפה למשחקים של הנבחרת. הצטערתי שלא הצלחנו להעפיל לאליפות העולם כי זו חוויה מטורפת ומאוד רציתי שנשחק שם בקיץ הבא. זו אווירה אחרת לשחק בנבחרת ולייצג את המדינה וזו תחושה נהדרת לעבור יחד קיץ מוצלח כזה".
***
לאחר מנוחה קצרה חזר לצרפת, שם החל את עונתו השנייה באקדמיה של טוני פארקר, שחקן עבר צרפתי, שהפך לאגדה במדי הסן אנטוניו ב־NBA. "מתן סימן־טוב, הסוכן שלי, מכיר את פארקר ועוד כמה אנשים כאן בליון ולפני שנתיים הוא שלח להם סרטון עם מהלכים שלי, שלשמחתי פארקר אהב מאוד. זמן קצר לאחר מכן עשינו פגישת זום, שם הוא סיפר מה הערכים שלהם ואילו שחקנים הם מחפשים כאן באקדמיה. הוא אמר שאתה לא מגיע לפה רק לקלוע לסל ולחזור לחדר שלך. הם קודם כול רוצים שתהיה בנאדם ותתפתח למקום חיובי וטוב", נזכר יעקב, "מדובר באקדמיה עצמאית של פארקר, שבה קבוצה של 20 בנות ו־20 בנים, שעובדים בשיתוף פעולה עם אסוול ליון וילרבאן, מועדון פאר צרפתי שמשחק גם ביורוליג.
"כיף להיות חלק מנבחרת ישראל וזה משהו שאני תמיד מצפה לו. זו אווירה אחרת לשחק בנבחרת ולייצג את המדינה, וזו תחושה נהדרת לעבור יחד קיץ מוצלח כזה"
"אני חי כאן בדירה ובדרך כלל יש לי שני אימונים ביום – אחד מהם אימון קליעות או אימון אישי והשני אימון קבוצתי, בנוסף לעבודה בחדר כושר. באקדמיה יש חוקים ברורים ואני מאוד שמח להיות באווירה כל כך מקצוענית סביבי. אני סיימתי את הלימודים בארץ אבל מי שעדיין לומד כאן, בבית הספר הסמוך לאקדמיה, מוסר כל לילה בעשר את הטלפון שלו ומקבל אותו חזרה בבוקר, ואסור לעזוב את המתחם אחרי שבע וחצי בערב".
"אני חושב שהתקדמתי מאוד מאז שעברתי לצרפת והרגשתי את זה היטב במהלך אליפות אירופה; ראיית המשחק שלי וקבלת ההחלטות טובה יותר, אני מתפקד נכון יותר כרכז, עובד המון על הקליעה ושם דגש גדול על הצד האתלטי והפיזי"
בעונת הבכורה שלו בצרפת שילב יעקב בין משחק בווילרבאן הצעירה, בליגה המקומית עד גיל 21, ובין אימונים עם הקבוצה הבוגרת. בצעירה, שם שיחק עם שחקנים שרובם גדולים ממנו בכמה שנים, הציג עונת בכורה יפה עם 7 נקודות בממוצע למשחק, 4 אסיסטים, 3 ריבאונדים וחטיפה ב־17 דקות בממוצע בלבד.
"השחקנים בליגה הצעירה פה בצרפת הם בגודל של שחקנים בקבוצות בוגרים לכל דבר, עם סֶנטרים בגובה 2.10 מטרים ופורוורדים חזקים בגובה שני מטר", מתאר יעקב, "ההתאקלמות שלי פה לקחה זמן והייתה לא פשוטה. הגעתי לפה לבד, התגעגעתי למשפחה ולחברים ולפעמים הרגשתי שלא מעריכים אותי מספיק. אבל ככה זה בקבוצה חדשה אתה חייב שוב להוכיח את עצמך מחדש. הגעתי לפה אחרי עונה מצוינת בארץ לקבוצה שבה יש תחרות גדולה על כל עמדה, וכל אחד מהשחקנים הוא פוטנציאל להפוך למקצוען מצטיין. ככל שהזמן עבר התרגלתי לסגנון השונה, השתלבתי טוב יותר וסיימתי עונת בכורה לא רעה בכלל".
אחד הגורמים שסייעו מקצועית בעונה שעברה ליעקב היה כריס ג'ונס, הרכז האמריקני שהגיע לצרפת אחרי עונה במכבי תל־אביב. "כבר באימון הראשון דיברתי עם ג'ונס. ידעתי כמובן שהוא היה בישראל ובמכבי ומהרגע הראשון היה בינינו קשר נהדר", הוא מספר, "לאורך העונה הוא עזר לי מאוד, נתן לי טיפים, פרגן וענה על הרבה שאלות. הוא בנאדם מדהים ואני מצטער שהוא עבר לוולנסיה ולא איתנו פה השנה, אבל אני מקווה שאשחק מולו בקרוב ושנשמור על קשר".
עד כמה שונה הכדורסל בצרפת מזה שהכרת בארץ?
"בגילים הצעירים הכדורסל בצרפת פחות טקטי ממה שאני חווה באימונים בווילרבאן וגם ממה שחוויתי בארץ, ומדובר במשחק מאוד מהיר ואתלטי אבל בלי הרבה שיטות והגבלות. בבוגרים זה כבר סיפור אחר לחלוטין – הכול מאוד טקטי, מאורגן ומפורט וצריך לעבוד כמו שצריך, בהגנה ובהתקפה, כי אתה משחק מול הרמות הגבוהות ביותר שיש".
אתה מרגיש שהתקדמת מקצועית?
"אני חושב שהתקדמתי מאוד מאז שעברתי לצרפת, והרגשתי את זה היטב במהלך אליפות אירופה – ראיית המשחק שלי וקבלת ההחלטות טובות יותר, אני מתפקד נכון יותר כרכז, עובד המון על הקליעה ושם דגש גדול על הצד האתלטי והפיזי. המטרה היא להמשיך לעבוד על היכולות האלה, במטרה למקסם את הפוטנציאל שלי, מה שאני מניח ייקח עוד כמה שנים טובות".
איך התחושה להתחיל את העונה השנייה שלך בצרפת?
"חשבתי שיהיה לי קשה יותר לחזור לאקדמיה אחרי הקיץ אבל האמת שנוח לי פה. אני מכיר הרבה אנשים, לצד עשרות צעירים חדשים שהצטרפו לקבוצות נוספות באקדמיה, הצרפתית שלי השתפרה, קל לי יותר מכל בחינה וזה מרגיש לי יותר בית מהעונה הקודמת".
מה הסיכוי שבנוסף לאימונים גם תשחק העונה עם הקבוצה הבוגרת?
"יש סיכוי גדול שאקבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת בעונה הקרובה ואצטרך לקחת אותן בשתי ידיים. הצטרף אלינו השנה ננדו דה־קולו (רכז צרפתי בכיר עם עבר ב־NBA ובליגות בצרפת, ספרד וטורקיה, ד"מ) וזה השחקן הכי טוב ששיחקתי לצידו ומדהים לראות אותו משחק. אני נמצא כרגע בתקופת הכנה מאוד עמוסה לשנה הקרובה, מתאמן המון עם הקבוצה הבוגרת ובשאר הזמן אני באקדמיה".
איך הקשר שלך עם טוני פארקר?
"פארקר מחלק את זמנו בין צרפת לבין סן־אנטוניו. אני רואה אותו לא מעט באקדמיה, הוא מתאמן בחדר כושר, אוכל איתנו בקפיטריה וצופה באימונים ואני מרגיש שהמקום חשוב לו מאוד. ברמה האישית, מעבר לשיחה הראשונה ולאיחולי שלום הדדיים באקדמיה, עד עכשיו לא דיברתי איתו הרבה".
***
נועם יעקב נולד וגדל בקופנהגן לאב ישראלי, יונתן, ולאם ילידת דנמרק. יש לו אחות בת 10 ואח בן 9. "אבא שלי הכיר את אמא בקיבוץ שלו, קיבוץ העוגן. דודה שלה התחתנה עם חבר קיבוץ, היא הגיעה כמה פעמים לבקר אותה והפגישה הראשונה ביניהם התקיימה כששניהם היו בני 13. כמה שנים מאוחר יותר היא הגיעה לחצי שנה לארץ, אז הם העמיקו את ההיכרות, וב־2001 הוא טס אליה לדנמרק", מספר יעקב, "אבא שלי היה שחיין בילדות ובמקביל גם שיחק כדורעף וכדורסל, שהפך לענף המועדף עליו. לאורך השנים הוא אימן בליגה הבכירה בדנמרק, בנוסף לעבודה עם קבוצות נוער. בתור ילד הוא היה לוקח אותי לאימונים, שם נדבקתי בחיידק ובזכותו אני משחק. הוא החבר הכי טוב שלי, אני בקשר מצוין עם ההורים שלי ומדבר איתם כמה פעמים ביום".
צילום: דני מרון
צילום:
כדורסל, מתברר, יעקב שיחק מאז שהוא זוכר את עצמו. "לא היה לי לגו או כל צעצוע אחר – היו לי כדור וסל. מאז ועד היום, כשאני בימים פחות טובים, המפלט והפתרון הוא ללכת לזרוק לסל, ואותו הדבר כשכיף לי ואני במצב רוח נהדר. בשבילי הכדורסל היה ותמיד יהיה האהבה הכי גדולה והרבה יותר מסתם משחק", הוא קובע, "בגיל 4 התחלתי לשחק בצורה מאורגנת וכבר בגיל 9 שיחקתי בליגה עד גיל 12. מעבר לליגות מקומיות, נסעתי בשנים האלה לטורנירים באירופה, בין השאר בספרד וסרביה והשתתפנו בקביעות בטורנירים בסקנדינביה".
היכולת הגבוהה שהציג הובילה אליו, כבר בגיל 12, את ההצעה הראשונה לעבור לקבוצה במדינה אחרת באירופה, שאת פרטיה הוא מבקש לשמור לעצמו, "הרגשתי אז צעיר מדי וחששתי לעבור לבד למדינה אחרת ובחרתי לסרב, אבל אחרי חצי שנה שוב זכיתי עם הקבוצה שלי בדאבל, זכיתי בתואר השחקן המצטיין בכל מסגרת שהיינו חלק ממנה והרגשתי שאין לי יותר לאן להתקדם בכדורסל הדני", הוא נזכר, "פניתי להורים שלי ואמרתי שאני רוצה לקבל את ההצעה שסירבתי לה. הם פנו לקבוצה אבל התברר שרכז אחר הגיע לשם, אז לא הייתה לי סיבה לעבור. ואז הצעתי שאסע לארץ לשחק בנבחרת וכבר אישאר שם אצל סבא וסבתא. הם שאלו אותם ואת אסף יגיל, המאמן האישי שלי, שקישר ביני לבין הפועל עמק חפר. זמן קצר לאחר מכן הגעתי לארץ, התאמנתי בנבחרת ובעמק חפר, חזרתי לחודשיים לדנמרק וכשהכול סוכם וסודר טסתי לגור בישראל".
יעקב הגיע לישראל ולקיבוץ העוגן כשהוא בן 13 בלבד. "המעבר לישראל היה הרבה יותר קשה עבורי מהמעבר לצרפת. אומנם הייתה לי משפחה בקיבוץ אבל היה לי קשה להיות בגיל כל כך צעיר בלי ההורים והאחים", הוא נזכר, "זה הוביל לכך שאחרי שנה גם הם עלו לארץ, היו איתי שנתיים בקיבוץ וחזרו לדנמרק כשטסתי לצרפת. הם הגיעו כמה חודשים לפני שהקורונה פרצה והיה לא רע לבלות את התקופה הזו יחד בקיבוץ. הבית שהם גרו בו היה קטן אז נשארתי עם סבא וסבתא, אבל במרחק שתי דקות הליכה מהם. היה מדהים לגור איתם, סבא שלי היה איתי בכל אימון ובכל משחק הוא עזר. סבתא היא השפית הכי טובה שאני מכיר, וכשחזרתי מאימון תמיד היה אוכל מוכן על השולחן. הם חמודים ואני מאוד אוהב אותם".
בארץ הצטרף יעקב רשמית לקבוצה הצעירה של הפועל עמק חפר, שם שיחק תחת המאמן ושחקן העבר יהוא אורלנד ושיחק לסירוגין גם בקבוצה הבוגרת של המועדון, שהייתה בליגה הארצית. "בסופו של דבר כן הצלחתי להתאקלם אבל זו הייתה שנה מורכבת שבה הדברים פחות עבדו", הוא נזכר, "בעונה השנייה הדברים כבר החלו להתחבר ובשלישית הכול כבר עבד מצוין".
כשיעקב אומר מצוין הוא מתכוון לעונת הפריצה שלו בליגת הנוער הישראלית שבה זכה בתואר השחקן המצטיין. זה קרה אחרי שהוביל באמצע יוני 2021 את עמק חפר לזכייה באליפות היסטורית לאחר ניצחון בגמר על ראשון־לציון, שבו קלע 27 נקודות, קלט 8 ריבאונדים ומסר 5 אסיסטים. חמישה ימים לאחר מכן השלימה עמק חפר דאבל, לאחר שניצחה את אותה ראשון־לציון, הפעם בגמר גביע המדינה. "הכימיה בין השחקנים בקבוצה הזו הייתה פשוט מדהימה ויחד עם צוות מקצועי טוב ונכון, הכול פשוט התחבר לנו בצורה נפלאה. זו הייתה סיטואציה מצוינת עבורי, כי שיחקנו בסגנון שמתאים לי מאוד ויחד עשינו היסטוריה".
איך הגבת כשמתן סיפר לך על האופציה הצרפתית?
"אמרתי לו מיד – בוא נלך על זה, לא חשבתי על זה אפילו. הגעתי לישראל במטרה להתקדם מקצועית, ואחרי הזכייה בדאבל הרגשתי מוכן להתקדם לאתגר הבא".
"המעבר לישראל היה הרבה יותר קשה עבורי מהמעבר לצרפת. אומנם הייתה לי משפחה בקיבוץ אבל היה לי קשה מאוד להיות בגיל כל כך צעיר בלי ההורים והאחים. זה הוביל לכך שאחרי שנה גם ההורים עלו לארץ, היו איתי שם שנתיים בקיבוץ וחזרו לדנמרק כשטסתי לצרפת"
אתה מאוד צעיר, מאיפה האומץ הזה לעבור בין מדינות ולחיות לבד רחוק מהמשפחה?
"האהבה למשחק דוחפת אותי להקריב מה שצריך בשביל להצליח, במה שבעיניי הוא הרבה יותר ממקצוע. זה לא פשוט עבורי אבל אני יודע מה הסיבה שאני עושה את זה וזו המוטיבציה בשבילי, פשוט אין דרך אחרת לעשות את זה. לשמחתי אני אדם חברותי, אז אני מנצל את השנים האחרונות ליצירת קשרים במקומות שונים בעולם והיום יש הרבה מקומות על הגלובוס שיש לי בהם חברים טובים".
על מה אתה חולם?
"ה־NBA מבחינתי זו המטרה המוצהרת והחלום הגדול, אם כי כרגע אני לא מסתכל כל כך רחוק. יש לי עוד הרבה דברים להשיג בצרפת ואני ממוקד כולי בשבוע הקרוב, באימונים, במשחקים וברצון שלי להמשיך לעבוד קשה ולהתקדם בכל היבט שהוא. אני מאמין שאם אעשה כל מה שאני יכול, הדברים יגיעו. חלום נוסף שלי הוא שאחד הראפרים הישראלים שאני אוהב יזכיר את השם שלי בעתיד באחד השירים שלו".
איך אתה אוהב להעביר את הזמן הפנוי שלך?
"אני שומע המון מוזיקה וכמעט תמיד עם אוזניות באוזניים, ומאוד מחובר בשנה האחרונה למוזיקה ישראלית. אני אוהב נעליים ובגדים ומשחק לא מעט בסוני. בכדורסל לא משנה איזו קבוצה תבחר עבורי – אני אנצח, ובכדורגל קשה מאוד לנצח אותי כשאני משחק עם ליברפול".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. אני מרגיש שאני במקום טוב ובמצב נהדר ושמח מאוד בזמן האחרון. אני מתחיל את העונה אחרי קיץ מצוין והסיבה היחידה שאני לא בחמש היא שאני יודע שיש עוד דברים טובים בדרך בקרוב מאוד ואני מחכה לזה. אני בטוח שאם אמשיך ככה, אז אמשיך להיות שמח ומאושר". 
