בתחילת אוגוסט בשנה שעברה הדהימה המתעמלת לינוי אשרם את העולם לאחר שזכתה במדליית הזהב בקרב־רב באולימפיאדת טוקיו בהתעמלות אמנותית והפכה לאלופה האולימפית הישראלית הראשונה אי פעם.
אף אחד לא הופתע שאשרם זכתה במדליה, בטח אחרי שהגיעה לתחרות כשבאמתחתה 46 מדליות מתחרויות עילית, כולל זכייה באליפות אירופה וסגנות אליפות העולם, אך ההישג האדיר, כך נראה, הפתיע דווקא אותה. "טסתי לטוקיו במטרה לזכות בארד, בהבנה שאם יהיה לי יום ממש טוב אצליח לזכות במדליית כסף. זכייה בזהב לא הייתה המטרה שלי ולא חשבתי עליה גם בחלומות הכי טובים שלי", מודה אשרם, "זה היה יום פשוט מטורף וברגע שהבנתי שאני אלופה אולימפית, הדבר הראשון היה פשוט לפרוץ בבכי ולקפוץ על איילת (איילת זוסמן, המאמנת, ד"מ) ולחבק אותה. המון רגשות הציפו אותי, זה משהו שקשה מאוד להסביר במילים, דבר שהוא פשוט בלתי נתפס".
התחרות החלה עבור אשרם בצורה שונה מאוד מהאופן שבו הסתיימה, לאחר שבתרגיל הראשון בשלב המוקדמות הפילה את החישוק, זכתה לציון נמוך יחסית ודורגה רק תשיעית בסיום הסיבוב הראשון בשלב המוקדמות. הדרמה הגדולה, מתברר, התרחשה מאחורי הקלעים, זמן קצר לאחר סיום התרגיל. "הטעות והביצוע הגרוע ערערו אותי, חששתי שלא אצליח לעלות לגמר ולא ידעתי מה לעשות", נזכרת אשרם, "אבל אז הגיעה אליי אלה סמופלוב, המאמנת של ניקול זליקמן שהשתתפה גם היא בתחרות היא החזיקה אותי חזק, הייתה צמודה איתי, דיברה אליי ועודדה אותי. ואז איילת הגיעה, אמרה שלא משנה מה יקרה – היא אוהבת אותי ושכל מה שצריך עכשיו זה שאעלה לגמר. ואז הבנתי שאני צריכה להמשיך לעשות את מה שאני יודעת וזהו, עשיתי סוויץ' בראש וחזרתי לעצמי. אחד הגורמים להצלחה הוא שהיינו צוות חזק מאוד, ועל אף שזליקמן הייתה יריבה ישירה שלי, במשך תקופה ארוכה עבדנו יחד באוהל ענק שהקימו עבורנו במכון וינגייט, בתקופת הקורונה, תקופה שהפכה אותנו למאוד מגובשות".
"ברגע שהבנתי שאני אלופה אולימפית, הדבר הראשון היה פשוט לפרוץ בבכי ולקפוץ על איילת. המון רגשות הציפו אותי, זה משהו שקשה מאוד להסביר במילים, דבר שהוא פשוט בלתי נתפס"
אשרם חזרה למשטח ממוקדת, הציגה בשלושת התרגילים הנותרים במוקדמות את היכולת הנהדרת שהציבה אותה בצמרת העולמית, זכתה בציונים גבוהים וסיימה שלישית במוקדמות, כשזליקמן סיימה שביעית והשתיים קובעות תקדים היסטורי: העפלה כפולה לגמר אולימפי בהתעמלות אמנותית, של שתי נציגות כחול־לבן.
יום לאחר מכן, במעמד הגמר, הציגה אשרם יכולת נהדרת בתרגילי חישוק, כדור, אלות וסרט, סיימה עם ניקוד כולל של 107.800 נקודות והפכה לזוכה הראשונה מאז 1996 שאינה מגיעה מהגוש הסובייטי לשעבר.
עבור הנבחרת הרוסית הכישלון היחסי, שהציב את האחיות התאומות דינה וארינה אברינה במקום השני והרביעי בלבד אחרי לינוי, היה פשוט בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת. זה הוביל למתקפה חסרת תקדים מצד ההתאחדות הרוסית, שרים בפרלמנט והמאמנת הלאומית אירינה וינר כלפי צוות השיפוט וכלפי אשרם עצמה.
הטענה המרכזית הייתה לשחיתות שיפוטית ולהחלטות פוליטיות מאחורי הקלעים, שמנעו מהאחיות לזכות בתהילה שהגיעה להן לכאורה, סערה שלא נרגעה גם זמן רב לאחר סיום המשחקים. "לא התייחסתי לכל הסיפור הזה מהרגע הראשון", משתפת אשרם, "אני מבחינתי יודעת שעשיתי את הכי טוב שלי בתחרות, אלו היו הציונים שהייתי אמורה לקבל ואף אחד לא עשה משהו לטובתי כדי שאקבל יתרון. אני מבינה שיש אנשים שלא אוהבים אותי ולא רציתי לתת להם שום השפעה שלילית עליי".
לאחרונה פורסם ריאיון עם וינר, שבו טענה שאשרם הביעה תמיכה באחיות לאחר שהושעו מהשתתפות בתחרויות, אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. "קודם כול חשוב לי להבהיר שאני בשום אופן לא מאמינה במלחמה או תומכת בה ואני חושבת שיש דרכים אחרות שבהן אפשר לפתור מחלוקות בין מדינות וגם אין לי שום רצון או כוונה לעסוק בפוליטיקה", פוסקת אשרם, "הדבר היחיד הוא שהבעתי הזדהות עם הסיטואציה של דינה ואברינה, כי אני מתארת לעצמי שקשה מאוד לעבוד כל כך הרבה שנים, שעות וימים כספורטאית ואז להיות מושעית מהתחרויות הגדולות בעולם, בעקבות דברים שקורים במדינה שאת חלק ממנה. אני בטוחה שאם זה היה קורה לי זה היה קשה מאוד עבורי".
הזכייה האולימפית הפכה את אשרם ברגע לכוכבת גדולה בישראל. ארבעה ימים לאחר הרגע ההיסטורי היא נחתה בישראל וזכתה לכבוד מלכים כאשר מאות אנשים, חלקם מצוידים בתופים ובלונים, באו לחגוג איתה ועם חברותיה לנבחרת את ההופעה הישראלית המרשימה בטוקיו. "זו הייתה אחת החוויות ההזויות שהיו לי בחיים וקבלת פנים שלא אשכח אף פעם", היא נזכרת בחיוך, "הפרגון שזכיתי לו בארץ היה מאוד מרגש".
הזכייה של אשרם, שגם הניפה את דגל ישראל בטקס הסיום בטוקיו, העניקה לה מענק של חצי מיליון שקל מהוועד האולימפי, בנוסף לכמה מענקים מכובדים נוספים מעיריית ראשון־לציון וספונסרים מסחריים, שתמכו בה לאורך השנים. בנוסף היא זכתה בכמה קמפיינים פרסומיים ובין השאר הצטרפה לדני אבדיה על אריזות הקורנפלקס של תלמה, לאחר שנים שבהן כיכב שם עומרי כספי. "אני אדם שאוהב מאוד את הפרטיות שלו והיה לי קשה להתרגל לעובדה שאני פתאום מוכרת כל כך", היא מודה, "מצד שני, עם הזמן התחלתי להתרגל למצלמות, לימי הצילום, לתקשורת שמסביב, והיום אני נהנית מהעשייה שלי ומנסה לנצל את הרגע עד כמה שאפשר".
במקביל לפסטיבל התקשורתי סביבה, התשובה לשאלה האם תמשיך למסלול אולימפי נוסף, בפריז 2024, הפכה לתעלומה לא פתורה במשך כמה חודשים. בתחילת אפריל השנה התבהרו הדברים, לאחר שאשרם כינסה מסיבת עיתונאים מיוחדת והודיעה על פרישה ועל סיום הפרק התחרותי בחייה בגיל 22. "הגעתי לשיא שלי אחרי שנים ארוכות שבהן נתתי את כל כולי לענף ההתעמלות, אני מאוד שלמה עם ההחלטה לפרוש ועשיתי את זה בלב שלם", היא מצהירה, "החלטתי שזה הזמן הנכון בשבילי, שגם מאפשר לי עכשיו לתת מעצמי ולעזור לאחרים עם הידע והניסיון שלי ואני מרגישה שיש לי הרבה מה לתרום מאחורי הקלעים".
"הבעתי הזדהות עם הסיטואציה של דינה ואברינה, כי אני מתארת לעצמי שקשה מאוד לעבוד כל כך הרבה שנים, ואז להיות מושעית מהתחרויות הגדולות בעולם, בעקבות דברים שקורים במדינה שאת חלק ממנה"
איך הסביבה הגיבה להחלטה שלך?
"הסביבה הקרובה תמכה מאוד בהחלטה שהייתה כולה שלי, בעוד אנשים מבחוץ שפחות מבינים או מכירים את ענף ההתעמלות, התקשו יותר להבין את המהלך הזה ורבים ניגשו אליי ושאלו למה בעצם עזבתי. בפועל מדובר בענף שבו אתה מגיע לשיא שלך, בין הגילים 18 ל־23 והרגשתי שעשיתי את שלי".
עד כמה היה לך קשה להגיע להחלטה?
"גם כשהתעמלתי וחשבתי לעצמי מה יהיה איתי ביום שאחרי, כשאחליט להפסיק את העיסוק הספורטיבי, עלו בי חששות מה אעשה בהמשך. אבל לשמחתי בפועל נכנסתי מהר מאוד לשגרה חדשה ועדיין עמוסה מאוד ואין לי כרגע איזו תחושה של פספוס או שאלות של מה אני עושה עם עצמי".
לא בער בך לנצח שוב את התאומות אברינה באולימפיאדה?
"האמת שלא. ניצחתי אותן פעם אחת, אין לי שום רצון מיוחד לעשות את זה שוב ואני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו".
את כבר מתגעגעת לפעמים?
"התחרויות הן חלק מהחיים שלי, יש בי עדיין את הרעב שהיה לי וגם היו מחשבות על להישאר למחזור אולימפי נוסף. גם היום יש אימונים שבהם אני עולה למשטח ומתרגלת, זה חלק ממי שאני. ויחד עם כל זה אני באמת מרגישה שמיציתי ועשיתי את שלי".
עד כמה השתנו חייך בלי משטר אימונים אינטנסיבי?
"זה מאוד משחרר לחיות פתאום בלי משטר אימונים קפדני, אחרי שנים שהייתי רגילה לקום מוקדם בבוקר, לחזור מאוחר בערב ולהיות בבית עם המשפחה שלי רק במהלך סופי השבוע. באותן שנים הייתי גם תחת משטר תזונה מאוד מדויק ועכשיו אני יכולה לאכול כל מה שבא לי, וזה כיף. מבחינת האינטנסיביות החיים שלי עמוסים במידה דומה כי אני קמה בבוקר ללימודים, הולכת לאמן ועושה עוד מגוון דברים בלוח זמנים צפוף למדי ויש לי שגרה".
מה הדבר שהכי נהנית לעשות, כזה שנמנע ממך לאורך השנים?
"אחרי שנים שכל הטיסות שלי לחוץ לארץ היו לאימונים ולתחרויות, זה היה כיף אדיר בשבילי לטוס לחופש עם חברות. היום חברה יכולה להתקשר אליי לפנות ערב ולהציע לי לצאת איתה ואעשה איתה את זה בכיף, משהו שנמנע ממני לעשות במשך שנים ארוכות מאוד".
את מאמינה שהיית פורשת גם אם לא היית זוכה בזהב?
"כמו שסיפרתי לך, לא האמנתי אפילו שיש לי סיכוי לזכות בזהב, אז אני מניחה שגם אם הייתי זוכה במדליה בצבע אחר הייתי מאושרת באותה צורה ומחליטה לסיים את הקריירה המקצוענית שלי".
במהלך הודעת הפרישה הודיעה אשרם שתצטרף מעתה לצוות המקצועי של הנבחרת, שם תתפקד כמאמנת תחת איילת זוסמן, איתה היא עובדת בצמוד מגיל צעיר. "לאיילת ולי קשר מיוחד, אנחנו מאוד מחוברות וקשורות אחת לשנייה ויש בינינו תקשורת שלפעמים לא מחייבת מילים, אנחנו פשוט מבינות זו את זו כמעט כמו טלפתיה. זה מאוד מיוחד עבורי לאמן תחתיה ולהיות חלק מהצוות המקצועי", מחמיאה אשרם, "בזמן הקצר שאני בתפקיד ומאז שנכנסתי לנעלי המאמנת כבר גיליתי ולמדתי המון. רק עכשיו הבנתי כמה מהדברים שאיילת נהגה לומר לי כל הזמן, דברים שפחות היו ברורים לי בתקופה שהייתי מתעמלת, ואני כבר מוצאת את עצמי מעבירה את המידע הזה הלאה. זה מוזר לי לפעמים ואני חושבת שאם עכשיו הייתי חוזרת להתאמן הייתי עושה את זה אפילו בצורה טובה יותר".
הצוות המקצועי החדש שהוקם בנבחרת ההתעמלות בשנה האחרונה, בראשות זוסמן ואלה סמופלוב, שמובילה את הנבחרת האמנותית, כבר רשם הישגים נהדרים. ביוני השנה, זכתה הנבחרת במדליית הזהב בקרב־רב ובמדליית כסף בתרגיל החישוק, באליפות אירופה שהתקיימה בתל־אביב. בספטמבר הדהימה הנבחרת את העולם וזכתה במדליית כסף בקרב־רב באליפות העולם, שהתקיימה בסופיה, בולגריה, והוסיפה מדליית כסף נוספת, שוב בתרגיל החישוק. בתחום היחידות רשמה דריה אטמנוב, צעירה בת 16 מראשון־לציון, פריצה מקצועית נפלאה לאחר שהוכתרה כאלופת אירופה לבוגרות בקרב־רב, בנוסף לארבע מדליות נוספות בתחרות, שלוש מהן מכסף ונחשבת כבר ליורשת של אשרם.
"דריה בלטה כבר בגילי הג'וניור והייתה בין המובילות ולשמחתי התאמנתי איתה בחלק מהדרך שהיא עברה. היא מתעמלת מאוד מוכשרת עם כישורים מדהימים, מאוד זריזה וגמישה, ורמות הביצוע שלה מהטובות בעולם. אני מאמינה שיש לה פוטנציאל גבוה להגיע הכי רחוק שאפשר", מחמיאה אשרם, "אני שמחה שיש לנו דור חדש חזק מאוד בענף, הייתי קרובה עכשיו מאוד לנבחרת באליפות העולם ושמחתי לראות את הכישרון וכמה פוטנציאל יש להן. בתור מאמנת, כשהבנות עולות למשטח בתחרות את לא יודע מה הן הולכות לעשות, אין לך שליטה על זה וחוסר הידיעה גורם ללחץ מאוד גדול. ברגעים האלה הרגשתי את הבערה שעדיין קיימת אצלי, לעלות בעצמי למשטח ולנסות לעשות הכי טוב שאפשר".
אשרם, שחגגה במאי יום הולדת 23, נולדה וחיה בראשון־לציון, שם היא מתגוררת עם הוריה חדווה ואורן. יש לה אח ואחות גדולים ממנה ואחות צעירה ב־13 שנים.
היא החלה להתאמן תחת זוסמן בגיל שבע ולהשתתף בתחרויות בגיל 12. היא בלטה מקצועית כבר בגילי הנערות, וב־2015 החלה להתחרות בסבב הבוגרות. באותה שנה כבר עשתה היסטוריה בפעם הראשונה, כשהפכה לישראלית הצעירה ביותר שזוכה במדליית זהב בתרגיל האלות, במסגרת גרנד פרי שנערך בברנו, איטליה, בנוסף לזכייה בשלוש מדליות כסף נוספות ומדליית ארד.
ב־2017 הפכה לישראלית השנייה אחרי נטע ריבקין שזוכה במדליה באליפות אירופה ולראשונה שמצליחה לזכות בשתי מדליות באליפות אחת, לאחר שזכתה בארד בתרגילי החישוק והאלות. היא סיימה את השנה גם עם שתי מדליות ארד ראשונות באליפות העולם, שהתקיימה באיטליה, בתחרות הקרב־רב ובסרט והפכה לישראלית הראשונה במעמד הזה שזוכה במדליה בתחרות היחידות.
באוגוסט 2018, בטורניר הכנה לאליפות העולם שהתקיימה במינסק, זכתה לציון 20.65 בתרגיל האלות, הגבוה ביותר מאז שונתה החוקה ב־2016, הישג שהוכר כשיא עולם. היא הפכה לסגנית העולם ב־2018 בתרגיל החישוק ולאלופת אירופה בקרב־רב ב־2020 והמשיכה להופיע על הפודיום מספר פעמים בכל אחת מהתחרויות הגדולות בעולם.
מלבד הזהב האולימפי זכתה אשרם ב־11 מדליות באליפות העולם (6 מכסף, 5 מארד) ושש באליפות אירופה (2 מזהב, 2 מכסף, 2 מארד) ונחשבת לספורטאית הישראלית המצליחה ופורצת הדרך בכל הזמנים. "משמח אותי להיות פורצת דרך, לפתוח את העיניים לאנשים לספורט שלא הכירו ולהעלות את הרף שיאפשר לדור חדש להאמין ולשאוף שבאמת אפשר להגיע הכי רחוק שאפשר", אומרת אשרם, "אני שמחה שההצלחה שלי העלתה את המודעות לענף ההתעמלות בארץ. אני יודעת שהרבה מאוד ילדות צעירות החלו להתאמן ויש הרבה אמהות שיוצרות איתי קשר ואומרות שהבת רוצה להצטרף לענף. זה כיף בשבילי שזה קורה".
יש לך כבר חלומות חדשים שתרצי להשיג?
"כרגע אין לי חלום גדול חדש. זה לא דבר פשוט למצוא אחרי שהגשמתי את החלום שלמענו עבדתי המון שנים. אני לומדת חינוך והוראה בספורט במכון וינגייט, מאמנת, משחקת טניס עם חברים ונמצאת בחזרות לפסטיגל, שם אני משחקת, רוקדת ושרה. זו דלת חדשה ומרגשת שנפתחה עבורי שאני אוהבת מאוד, ומדובר בחוויה מטורפת. אני שמחה שאופיע מול הרבה צעירים ובני נוער, כי זה עולם שאני רוצה להגיע אליו, להיות חלק ממנו ושאוכל להשפיע על העתיד שלהם. נראה למה זה יוביל בהמשך".
מה דעתך על מצב ספורט הנשים בישראל?
"אני חושבת שהדברים מתקדמים ומתפתחים אצלנו לאיטם אבל יש עוד הרבה לאן להתקדם והרבה מה לשפר בכל מה שקשור לספורט הנשים בישראל. יש אצלנו פוטנציאל גדול של הרבה נשים מוכשרות, שמסוגלות להרבה יותר ממה שמאמינים שהן יכולות. חייבים לשפר כאן את רמת האיתור שלהן, לפתח אותן ולתמוך יותר מבחינה מקצועית וכלכלית".
מה תמליצי לילדה שחולמת להיות יום אחד לינוי אשרם?
"קודם כול שתעשה את מה שהיא אוהבת. שתמצא את הדרך שלה, את הקול שלה, את האמת שהיא מרגישה מבפנים. והכי חשוב – שלא תשתנה בשביל אף אחד ושתאמין שהיא יכולה להגיע לכל מקום שהיא תרצה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"אני בחמש. הגעתי למקום הכי גבוה שיכולתי, אפילו יותר ממה שחלמתי. אני חווה דברים חדשים, נהנית מהחיים, נפתחת למקומות חדשים ומרגישה שהגשמתי את מה שרציתי בתור ילדה ומחפשת עכשיו את השלב הבא".
