עכשיו כשעוד רגע נגמר חג הסוכות ואנחנו מתכוננים לשמחת תורה, מן הראוי להתבונן באחד המנהגים החשובים בחג (לפחות בחלק מהקהילות) – שתייה. יש כאלה ששותים יין, יש מי ששותה ערק, אחרים מעדיפים כוס של מים קרים. אבל אני פונה הפעם לחובבי הוויסקי. כך המנהג גם בבית הכנסת שלי. בין הקפה להקפה (וגם תוך כדי ההקפות) מעבירים בקבוק או כוסיות מלאות בנוזל הענברי, המורכב והעמוק. המשקה שמגיע אלינו במקור מאירלנד ומסקוטלנד, עשוי משעורה ומיושן בחביות עץ לשנים ארוכות.
אז ויסקי. מקור השם הוא שיבוש של מילה מהשפה הגאלית שמשמעותה "מים". תרבות הזיקוק בסקוטלנד ואירלנד החלה ככל הנראה במאה ה־15, כשהנזירים הפזורים במרחב היו היצרנים היחידים כמעט בהתחלה. המזקקה הוותיקה ביותר שעדיין פעילה תחת רישיון מלכותי היא מזקקת "בושמילס" האירית שפועלת מאז 1608. קיימים הבדלים רבים בין שיטות הייצור בסקוטלנד ובאירלנד, ועדיין קיים ויכוח למי שייכת הבכורה בנושא, אך זה לא ממקומנו לשפוט.
ומה בישראל? בשנת 2017 הקימו את "מזקקת ירושלמי" נתאי מורגנשטרן ודוד ציבל, מתוך הרצון להיות המזקקה הראשונה בישראל שתייצר וויסקי סינגל מאלט מעושן. בשנת 2019 התחילה המזקקה את עבודתה וזיקקה את המשקה הראשון שלאחר מכן נכנס ליישון בחביות. כל תהליך הייצור, החל מקבלת הלתת המעושן (שנכנס לזיקוק והופך לוויסקי בסוף) ועד הביקבוק מתרחש במזקקה עצמה.
לאחר התסיסה מוכנס הנוזל למזקקה, שהיא מעין דוד נחושת ענק (אלף ליטר) שנבנה במיוחד פה בארץ, ומתחיל את תהליך הזיקוק שבו מרוכז אחוז האלכוהול ומנוקזים החומרים הבעייתיים כמו מתנול. בסוף התהליך מתקבל נוזל בעל אחוז אלכוהול גבוה שמוכנס לתוך חביות עץ אלון. שם הוא מתיישן לאורך זמן.
הוויסקי המומלץ הפעם מהמזקקה הוא "הר המוריה" או Mount Moriah. הוא מזוקק עד ל־63% אלכוהול ומשם מוכנס ליישון בחביות משני סוגים: חלקן עץ אלון חדשות וחלקן חביות גולדן רום (רום זהוב, לא שחור) לשעבר. לאחר היישון הוויסקי מבוקבק בחוזק של 46.3% אלכוהול, מקבל תווית ממוספרת ובגדול, יוצא לשיווק. הבקבוקים הראשונים הגיעו לשוק לקראת סוף 2020 ומאז הם משנים את מפת הוויסקי הישראלי.
באשר לוויסקי עצמו: בחבית מקבל הנוזל צבע ענברי־זהוב יפהפה, כמו סירופ מייפל מעט מדולל. באף פוגשים מיד את אדי האלכוהול ולכן כדאי לתת למשקה לנוח כמה רגעים בכוס, כדי שנוכל ליהנות מהארומות (או אף לפתוח אותו בהוספת כמה מיליליטרים של מים מינרליים). העוצמתיות במשקה מביאה ארומות של עשן, שבולטות מיד אך לא משתלטות על הטעם. בנוסף נטעם עץ מתוק, קרמל, אדמה של קיץ (מאובקת קלות) ומעין דבשיות ברקע.
הוויסקי מתגלגל בקלות על הלשון ומשאיר רק נשיכה אלכוהולית מעטה כשהוא יורד בגרון, אבל גולת הכותרת היא האפטר טייסט: עשן ואדמה, בננה מיובשת ודבש ועץ.
בחוויה הכללית מתקבל משקה מהודק, ברור ומורכב, שעשוי באופן מדויק ומביא אלינו את חוויית המעושנים למגרש הביתי ברמה גבוהה. טעמי העשן בוויסקי אינם חזקים כמו הסינגל מאלטים המפורסמים בז'אנר (לפרוייג, ארדבג, לגבולין וכו'), אך הוא בהחלט מספק את החוויה בצורה נהדרת ומציג את המורכבות שלו בלי שטעם אחד ישתלט על טעם חברו.
וויסקי, סינגל מאלט, מזקקת ירושלמי, "הר המוריה". 220 ₪
