האיור שעל גבי עטיפת הספר מטעה. הוא מייצר רושם שמדובר ב"רומן למשרתות": ספר קליל, מהסוג שכדאי לקחת איתנו לטיסות ארוכות או לצלול אליו בשבתות הקיץ הארוכות. אלא שספרה של בוני גרמוס, הכתוב בלשון חדה, קולחת ושנונה, אינו אלא ביקורת נוקבת המופנית כלפי החברה האמריקנית של שנות החמישים. ביקורת שאפשר לכאורה להשאיר בעבר, בימים שבהם נשים קיבלו את פני בעליהן בסופו של יום בסינר קטן וארוחת ערב מבעבעת על הכיריים (Honey, I’m Home”"), אך אפשר גם להעתיק את התובנות העמוקות שבספר לימינו ולשאול מה השתנה ומה נשאר אותו הדבר.
גיבורת הספר היא אליזבת זוט, כימאית מבריקה המתעקשת על כך שהיא מדענית, אולם נאלצת להתפרנס כמגישת תוכנית בישול ב"רצועת השעמום" הטלוויזיונית, הלא היא השעה שש בערב. זוט לא סיימה את עבודת הדוקטורט שלה מכיוון שהותקפה על ידי המנחה שלה ובעקבות זאת סולקה מאוניברסיטת UCLA במטרה להימנע משערורייה. זוט אף פוטרה מעבודתה במעבדות הייסטינגס לאחר שנכנסה להיריון מאדם שלא הייתה נשואה לו. כך היא מוצאת את עצמה מנחה את התוכנית "ארוחת ערב בשש", המיועדת לעקרות בית המתרוצצות בין ערימות הכביסה והררי הכלים.
"אין שום דבר ממוצע בעקרת הבית הממוצעת", מטיחה זוט בעורך התוכנית, ומייצרת רצועת שידור שיש בה הרבה מאוד הסברים כימיים, תובנות עמוקות על אודות החיים, ולבסוף גם מתכונים לתבשילי קדירה משביעים להניח על שולחן המשפחה. כל אחד מהשידורים נפתח בהסבר מדעי מפורט ונהיר, ומסתיים בהצהרה חגיגית: "ילדים תערכו את השולחן, אמא זקוקה לרגע לעצמה". בתווך מעודדת זוט את צופותיה הנאמנות, שמספרן הולך וגדל מיום ליום, לקחת אחריות על חייהן ולהציב לעצמן מטרות השוברות את המוסכמות החברתיות המקובלות. "אני מתייחסת לאטומים ולמולקולות… החוקים האמיתיים שמושלים בעולם הפיזי", מסבירה זוט לכתב המבקש לראיין אותה. "כשנשים מבינות את הרעיונות היסודיים האלה, הן יכולות להתחיל לראות את הגבולות השקריים שנוצרו עבורן".
החוקים האמיתיים של העולם
דמות המראה הגברית של אליזבת זוט היא אהוב ליבה קלווין אוונס. שניהם באו ממשפחות מפורקות ופילסו את דרכם מעלה באמצעות כישורים יוצאי דופן ודבקות במטרה. "התאהבתי בקלווין כי הוא היה אינטליגנטי וטוב לב, אבל גם מפני שהוא היה הגבר הראשון שהתייחס אלי ברצינות", אומרת זוט. לצד זאת, אוונס מייצג את כל מה שנמנע מזוט מעצם היותה אישה: הוא מדען עטור פרסים ותשבחות המחזיק במעבדה גדולה ומרווחת, שבאמתחתו הצעות מפתות מכל האוניברסיטאות המובילות. המשכורת שמקבל אוונס ממעבדות הייסטינגס גבוהה בהרבה מזו של זוט, ובניגוד אליה הוא לא הגיע לשם מחוסר ברירה אלא משום שביכר את מזג האוויר הנוח והקרבה לים, בחירה השמורה לבעלי פריווילגיות מסוגו. הזוגיות בין השניים מתקיימת בתבנית הפוכה מן הסטריאוטיפ המקובל. בעוד אוונס מעוניין להינשא ולהוליד ילדים, זוט מסרבת להיענות להצעתו ולענוד על אצבעה את הטבעת שרכש עבורה. "אני רוצה שישפטו אותי על העבודה שלי, לא על עבודה שאחרים יחשבו שעשית בשבילי", היא מסבירה. לאחר שאוונס נהרג בתאונת דרכים, אליזבט, השרויה ביגונה העמוק, מגלה שהרתה לו באופן בלתי מתוכנן ושתוך זמן קצר תמצא את עצמה עם תינוקת המייללת ללא הפוגה, ללא גב תומך או סיוע, וחמור מכך – אף ללא מקור הכנסה.
בחירתה של גרמוס למקם את הצלחתה המקצועית של גיבורת הסיפור בשדה המדעים, ויתרה מכך, בתחום הכימיה, איננה מקרית. מחד גיסא, הכימיה מייצגת את "החוקים האמיתיים" שעל פיהם פועל העולם, חוקים המנוגדים להבניות המלאכותיות המגבילות נשים ואחרים באמצעות קטגוריות של דת, מין, גזע או מעמד כלכלי, כפי שזוט שבה ומדגישה. מאידך גיסא, התהליכים הכימיים מייצגים את השינוי, את המעבר ממצב אחד למשנהו, ולכן הם מגלמים את ההבטחה שגם נשים תוכלנה לשבור את תקרת הזכוכית. "אומץ לב הוא שורש השינוי", אומרת זוט לנשים הצופות בה בתוכנית האחרונה של "ארוחת ערב בשש", "גבירותיי, אל תניחו לכישרונות שלכן להישאר רדומים. עצבו את עתידכן. כשתגיעו הביתה היום, תשאלו את עצמכן מה אתן רוצות לשנות. ותתחילו".
לאורך הספר מדגימה זוט היטב את בשורתה לעקרות הבית של שנות החמישים. עם מותו של אוונס היא הופכת את מטבח ביתם למעבדה כימית. היא עורכת בו ניסויים ומקבלת אליו מדענים ממעבדות הייסטינגס, שמהן סולקה זה לא מכבר, על מנת לחלץ אותם מפינות שאליהן נקלעו בעבודתם. זוט מקריאה לבתה הקטנה מאד את הספר "מוצא המינים" של דרווין ומושיבה אותה להתבונן במבחנות מבעבעות ("'ילדים הם ספוגים', הסבירה אליזבת"); היא מלמדת את הכלב שלה עוד ועוד מילים ("דרך אגב, ולא כדי להשוויץ, מניין המילים שלו עלה ל־497"); ומסתייעת בו במצבים רבים הנקרים בדרכה. זוט אף משיבה מלחמה שערה לשני גברים המבקשים לתקוף אותה: את האחד היא פוצעת באמצעות עיפרון מחודד, על השני היא מאיימת בעזרת סכין שף. בעידודו של רופא הנשים היא אף מצטרפת לנבחרת החותרים המקומית, המבוססת כולה על ספורטאים ממין זכר ("יש קבוצת חתירה לנשים. איפה? באוסלו"), ענף המייצג באופן סמלי את רצונה העז של זוט לחתור קדימה, כנגד כל הסיכויים ובניגוד לכל המוסכמות.
דת כבריחה מאחריות
שני צירים חוצים את הספר "שיעורים בכימיה": האחד הוא המדע. באמצעותו, כך לפי המחברת, אפשר למצוא פתרון לבעיות העומדות על סדר יומו של העולם. הציר הנוסף הוא הדת, שאותה בוחרת גרמוס להציב בקוטב הנגדי, שכן הדת מייצגת בעיניה את הבריחה מן האחריות ואת הכוחות המסיגים לאחור. כך, ראשית דרכה של זוט כמדענית נעשית בעת שנדדה עם אביה מכנסייה אחת לאחרת, וסייעה לו למשוך את קהל מאזיניו באמצעות פעלולים מדעיים שאותם הציג כמעשי ניסים. "אנשים תמיד יערגו לפתרון פשוט לבעיות המורכבות שלהם. הרבה יותר קל להאמין במשהו שאי אפשר לראות, אי אפשר לגעת בו, אי אפשר להסביר אותו ואי אפשר לשנות אותו, ממשהו שאפשר", מסבירה זוט, ומוסיפה: "בעצמנו, זאת אומרת". בעוד שזוט ואוונס שייכים באופן מובהק לעולם המדעי, הרי שכומר מקומי בשם וייקלי, שהיה מיודד עם אוונס בחייו ועם זוט לאחר מותו, מביא את הקול הדתי. אמנם הוא לוחש בסוד למאד הקטנה שאיננו מאמין באלוהים, אבל הוא מציע הן לגיבורי הספר והן לצאן מרעיתו אוזן קשבת, נחמה ואמפטיה שאין לאל ידו של המדע להעניק. לאורך הספר כולו מרחפת עננת האשמה על מותו של אוונס, מועקה שאליה שבה זוט בסצנות שונות. נראה כי גם כאן, המדע כושל במקום שבו הדת מאפשרת קבלה ותיקון.
גרמוס יצרה בספרה גיבורה ששוברת את כל התבניות המקובלות של שנות החמישים: היא מדענית מבריקה המסרבת להתחתן ולהוליד ילדים, אתאיסטית הפועלת כנגד כל הסיכויים ומצליחה לשגשג במגבלות היותה אם חד־הורית נטולת פרנסה. אין ספק שאליזבת זוט היא סופרוומן גם בהקשרים של המאה העשרים ואחת. בנקודה אחת גרמוס מועדת לטעמי. היא בחרה לתאר את זוט כיפהפייה, "לאשס ליזי" (ליזי הנחשקת) בפיהם של חבריה לעבודה במעבדות הייסטינגס. מדוע מעידה? כי הזיקה בין נשיות ראויה ומראה מצודד עתיקה לא פחות מכל ההבניות החברתיות שכנגדן יוצאת גרמוס. זהו כנראה המחסום הגדול העומד כיום בפני נשים, זה שהעולם הליברלי טרם הצליח להסיר.
בספרה "מיתוס היופי" מסבירה נעמי וולף כיצד הפך המראה החיצוני לכלי לדיכוי נשים. לאחר שניתנה להן זכות בחירה, ששערי ההשכלה והתעסוקה נפתחו בעבורן ושהטיות בעולם המשפט, הרפואה והדת הפכו מסמויות לגלויות, נשאר רק תחום אחד הגוזל מנשים את חירותן. זהו המרדף האינסופי אחר מיתוס היופי, שאין אישה היכולה לעמוד ברף שהוא מציב. לו היו נשים משתחררות מכבלים אלה, כך על פי וולף, הרי שהן היו יכולות להשקיע את כל משאבי הזמן, הכסף, ובראש ובראשונה תשומת הלב, המופנים כיום לטיפוח חיצוני, לשדות יעילים המקדמים ומיטיבים עמן ועם העולם. זוט עצמה יוצאת חוצץ נגד נטילת כדורי הרזיה, שעה שהיא מגיבה לאחת הצופות בשידור חי: "את מושפעת שלא לצורך מההפצצה הבלתי נלאית של הנשים הרזות מדי שממלאות את המגזינים שלנו, הורסות לך את מצב הרוח ופוגעות בהערכה העצמית שלך". מאכזב אפוא לגלות שבוני גרמוס נפלה בדיוק למלכודת שאותה היא מבקשת לקעקע. מעבר לכך, "שיעורים בכימיה" הוא ספר שנון הנקרא בנשימה אחת, ומצליח לשעשע מבלי לגרוע מיכולתו להציע תובנות עמוקות.
