תכולת הספרייה אני אוהבת לגור בדירות שכורות, ועוברת כל כמה שנים. המשימה העיקרית באריזה ובמעבר היא עשרות ארגזי הספרים. העיקר הם ספרי השירה, במיוחד שירה עברית חדשה ושירה מתורגמת, וכן מחקרים בספרות ומילונים. ספרים אחדים ירשתי מאבא שלי, כמו כתבי עגנון, "כוכבים בחוץ" של אלתרמן, "חורף קשה" של דליה רביקוביץ, "כל החלב והדבש" של נתן זך, "ברזים ערופי שפתיים" של דוד אבידן וחוברות "הספרות" הראשונות בהוצאת אוניברסיטת תל אביב. את כל כרכי כתב העת "סימן קריאה", שהתחלתי לקנות ולקרוא כשהייתי בתיכון, אני מטלטלת איתי מדירה לדירה. יש לי ספרים בהוצאות מקוריות כמו חוברת "סדן" של אצ"ג מתר"פ, ו"כלב בית" (תרפ"ט) והשנה קיבלתי ליום הולדתי את "דווי" של שלונסקי מתרפ"ד. אבל אלה ספרים "לראותם בלבד". אני מעדיפה את הריח של החדשים, שאפשר לעלעל בהם ולמשש אותם ללא חשש, ואפילו – מודה על חטאי – לסמן בהם וממש לכתוב בתוכם.
מדף קרוב ללב מדפי השירה תמיד בהישג יד. יש מדפים נפרדים לכל כתבי אצ"ג ולכתבי אבות ישורון, למהדורות ישנות וחדשות של כתבי ביאליק ולספרי המחקר שנכתבו עליהם. המדף של אבות כולל את הספר "שלושים עמ' של אבות ישורון" שאהוב עלי במיוחד, והמדף של ביאליק כולל את האגרות שלו, את שני הכרכים של לחובר על חייו ויצירתו, וספרון שמצאתי פעם בחנות משומשים "מלון חידושי ח.נ. ביאליק" בעריכת יצחק אבינרי, שמאוד מענג לקרוא. אלה משוררים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב, אבל כמובן לא רק אליהם.
שיטת מיון הספרייה מחולקת לנושאים ומדורים, ואני יודעת בדיוק היכן ממוקם כל ספר כי חשוב לי להיות מסוגלת לשלוף אותם במהירות: שירה ופרוזה מקוריות ומתורגמות, אנתולוגיות, כתבי עת, מחקר ספרות, היסטוריה וביוגרפיות, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה ופמיניזם, יהדות ודתות ועוד. לכל מדור יש סידור משלו. יש ספרים שמסודרים לפי הוצאות ויש לפי סדר א"ב. מאז שהתודעה הפמיניסטית שלי הפכה משמעותית, ספרי השירה, הפרוזה והמחקר מופרדים למחברות לחוד ומחברים לחוד וכך גם השירה והפרוזה המתורגמת. מדפי שירת הגברים מסודרים לפי א"ב, וגם כך יש משמעות למי נוגע במי. במדפי שירת הנשים יש תתי־חלוקות אחרים, רגשיים לגמרי.
על ארבעה ספרים
פנים בענן
יוסל בירשטיין / הספריה החדשה, 1991
בירשטיין הוא אחד הסופרים האהובים עלי, וספר זה הוא בעיניי פסגה, שלו ובכלל. זה אחד הספרים הראשונים שעזרו לי להבין את החיבור החזק שלי לתרבות יידיש. אף שלא דיברתי את השפה, שמעתי אותה סביבי מילדות ומשהו עבר אלי. כמו באקוורל, הספר מניח זה על גבי זה את הכאן והעכשיו של העברית, ואת העבר המתפוגג אך ממשיך לפכות חרש של היידיש, ומעביר דימויים חזקים על האופנים שבהם עולמות נעלמים ממשיכים לחיות בתוך העולמות שנבראים מהם.
הבז
ג'. א. בייקר / תרגום: עודד וולקשטיין / כרמל, 2017
בתקופת הסגרים של הקורונה התמזל מזלי לגור בטבע וזכיתי להיכרות קרובה יותר עם עולם הציפורים. המיזוג בין שפה מדעית לפואטית בספרו של בייקר ובתרגומו המהפנט של וולקשטיין, וההתבוננות של הצפר, הריכוז וההתכוונות שלו אל העולם, הכו אותי בתדהמה שממשיכה עדיין להדהד בי, גם שנתיים אחרי הקריאה.
מים מים
אלכס בן ארי / דפוס בית, 2021
ספרו החמישי של בן־ארי עוסק בנפלאותיה של פעולת המחיקה, והוא אחת ממחוות השירה והחכמות. הוא נוצר מחזרה של המשורר לספר קודם שלו, "ימים סמויים", תוך שהוא מוחק את רוב המילים מן השירים המוקדמים ומותיר קפסולות שיר תמציתיות ומזוקקות.
הודו, שירי מסע והשתוות
חביבה פדיה / פרדס, 2022
כל מה שחביבה פדיה עושה מעניין אותי, והיא עושה כל כך הרבה, כחוקרת, כסופרת, כמשוררת. גם בספר שיריה החדש על הודו יש כמיהה למילים שיעניקו מובן "דרך יניקה ולא דרך ידיעה". זוהי מטפורה יפה לסיים איתה את הכתיבה על הספרים שלי. מאז שאימי הושיבה אותי בחיקה ודקלמה באוזניי ביראת כבוד שירי משוררים, ומאז החיטוטים והדפדופים בספרייה של אבי, אני יונקת מהספרים כל חיי ומחפשת בעזרתם מובן שמעבר.
