בקיץ נפשתי עם משפחתי בארצות הברית. שכרנו בקתה באזור הפסטורלי של צפון מדינת ניו־יורק, ואחרי שעצרנו בדרך להצטייד בסופר החרדי "בינגו" (האח האמריקני של "אושר עד"), פרקנו את הסירים והמחבתות שסחבנו איתנו כמו יהודים טובים והתחלנו לבשל. בעודי סורקת את תכולת הבית (שתי נקודות למי שמשאיר לאורחים משחקי חברה, שלוש נקודות למי שמאבזר בערכה להכנת קוקטיילים) פתחתי את מגירת התבלינים המצוידת. אז חיכתה לי הפתעה: כל תבלין וכל בקבוק שמן, כל רוטב בלסמי וכל צנצנת קפה נשאו עליהם חותמת כשרות.
זאת הייתה רק ההתחלה. בעיירה שכוחת אל בנוודה מצאנו אינספור מצרכים כשרים בסופר השכונתי; במפעל השוקולד של הרשי בפנסילבניה, על כל סדנה ואטרקציה הופיע שלט ענק שעדכן כי הפעילות נושאת תו כשרות, שלא לדבר על משאית האוכל שחיכתה לנו בפארק השעשועים הסמוך, עמוסת כל טוב ג'אנק פוד בהשגחה; ואילו בדיסני־וורלד באורלנדו יכולנו לקבל ארוחות ארוזות במגוון טעמים ובשלל מסעדות (רק קחו בחשבון שזהו אוכל מטוסים, ראו הוזהרתם).
מסעדות טבעוניות מגניבות בוושינגטון הבירה, סניפי דנקן דונאטס בניו־ג'רזי, מסעדות מומלצות מישלן במנהטן או פסטיבל אוכל ויין בברוקלין – נדמה ששוק המזון הכשר בארצות הברית מעולם לא היה רותח עד כדי כך.
הרב אורן דובדבני: "מספר ארגוני החלאל בעולם קטן בהרבה והמחירים שהם גובים גבוהים בהרבה. אישור חלאל יכול לעלות פי ארבעה או חמישה מכשרות, מכל מיני סיבות. אבל פעמים רבות, אם כבר יש הכשר, הם יהיו מוכנים לתת את אישור החלאל באופן אוטומטי, וזה משתלם מאוד לחברה"
הנתונים מדברים בעד עצמם: יהודים שומרי כשרות הם רק כחצי אחוז מאוכלוסיית ארה"ב – אבל כמחצית ממוצרי המזון הארוז נושאים תו כשרות. מדהימה לא פחות העובדה ש־86 אחוזים מצרכני האוכל הכשר בכלל אינם יהודים. כדי להבין כיצד הפכו ארגוני הכשרות בארה"ב לכזו אימפריה משגשגת שוחחנו עם הסמכות הבלתי מעורערת בעולם הכשרות הבינלאומי, הרב אורן דובדבני, ראש מערך הכשרות של "צהר" המתמקד בימים אלה בהקמת אגף כשרות חו"ל בארגון.
"בסופו של יום, כשרות היא ביזנס", מסביר דובדבני, "בהרבה מקרים זו השקעה לא גדולה. זו לא בעיה להכשיר יוגורט או רוטב לסלט, וגם אם צריך לעשות כמה שינויים, הם מזעריים. גם מבחינה כלכלית, לשלם לארגון הכשרות 50 אלף דולר בשנה זה חסר חשיבות עבור תאגידי המזון הענקיים האלו".
אבל למה זה בכלל מעניין אותם? פלח השוק לא אמור להיות גדול.
"לחברות מסחריות יש היום מודעות לאיך שהן נתפסות בציבור. כמו שיש יצרניות שמקפידות על סחר הוגן ולא מוכנות שפולי הקפה או הקקאו שלהן יגיעו מאזורי עבדות עם תנאי העסקה לא הוגנים, או להבדיל לא מוכנות למכור בשטחי יהודה ושומרון, אז יש כאלו שכשרות היא חלק מהאג'נדה שלהן, חלק מערכי החברה".
למה, איזה דימוי יש לאוכל כשר מחוץ לעולם היהודי?
"מוצר כשר נחשב לאיכותי יותר. עוד זוג עיניים עבר על המוצר. אנשים רוצים להיות בטוחים שהמוצר שהם מכניסים לפה נבדק ועבר פיקוח חיצוני, והכשרות מרגיעה אותם בעניין הזה. אני כעובד ה' בוודאי לא חושב שהמניע של הכשרות הוא היגיינה או איכות המזון, אבל בפועל היא מוסיפה לניקיון פיקוח וכך היא נתפסת".
איכות המזון היא אולי סיבה חשובה, אבל הפיקוח ההדוק והסימון הברור מאפשרים גם לאנשים בעלי אלרגיות, למשל לפירות ים, לדעת בוודאות שאין חשש במוצרים הללו. באופן דומה, רגישים ללקטוז או צמחונים יכולים להיות רגועים בבואם לרכוש מוצר שעליו סימון פרווה.
גם האוכלוסייה המוסלמית בארה"ב הופכת את השגת החותמת לאטרקטיבית. "מספר ארגוני החלאל בעולם קטן בהרבה והמחירים שהם גובים גבוהים בהרבה. אישור חלאל יכול לעלות פי ארבעה או חמישה יותר מכשרות, מכל מיני סיבות. אבל פעמים רבות, אם כבר יש אישור כשרות, הם יהיו מוכנים לתת את אישור החלאל באופן אוטומטי על הכשרות, וזה משתלם מאוד לחברה".
בניגוד לשוק בישראל, בחו"ל ארגוני הכשרות הם כוח יוזם.
"והם עושים עבודה יפה מאוד – הם באים למפעלים, לסופרמרקטים ואפילו לבתי מלון ואומרים להם: מה אכפת לך להקצות אזור לאוכל כשר? נעזור לך. לפעמים מציעים שנה ראשונה בחינם. זה לא רק ביזנס אלא לשם שמיים, שיהיו כמה שיותר מוצרים כשרים כדי להקל על הקהילה".
המוטיבציה של ארגוני הכשרות נובעת מההבנה שאם יהיה קל להשיג כשרות, יותר אנשים יצרכו אוכל כשר. "כשהגעתי למקסיקו, לנהל את מערך הכשרות שם, ביקשתי מהקהילה היהודית לערוך סקר ולשאול את חבריה אם הם שומרי כשרות", אומר דובדבני. "בכוונה לא הגדרתי מהי כשרות. התוצאות היו מפתיעות: 45 אחוז ענו שהם שומרי כשרות. זו לא קהילה דתית, ורוב החברים בה לא שומרי מצוות, אבל יש בה זיקה יהודית רבה מאוד. שמירת כשרות מבחינתם נעה מהימנעות מאכילת חזיר ועד הקפדה על שני תנורים ושתי מערכות כלים לבשר ולחלב, ועדיין אחוזים גבוהים מאוד העידו שכשרות חשובה להם. ברור שככל שהכשרות נגישה יותר, יותר אנשים ישמרו עליה".
דני קליין: "את לא מבינה כמה פעמים שאלו אותי על מסעדות טבעוניות, אם מדובר בחלב ישראל או עכו"ם. בישיבות כבר לא מלמדים הלכות כשרות וכבר אי אפשר לקבל החלטה מושכלת בעצמנו. זו לא ביקורת על הישיבה או על הקהילה אלא בעיה כללית של העידן שאנו חיים בו"
וכשהכשרות הופכת גם לביזנס שרוצים להרוויח ממנו, אין חשש שזה עלול לפגוע ברמה שלה?
"אפשר להגיד את זה על המון ארגונים, גם מערכת הבריאות מנסה להיות יעילה ורווחית. בכל אחד אפשר לחשוד בצביעות ובאינטרסים. ארגוני הכשרות עובדים על בסיס כספי וטוב שכך, אבל זה לא סותר את זה שהעשייה מוּנעת מעבודת ה'. זה כמו בעולם העסקי. יש השקעות 'אימפקט', כמו אנרגיה ירוקה ונקייה, שמלוות באמירה ערכית. בסופו של דבר, אם ארגון כשרות לא יתנהל כארגון עסקי הוא יהיה הפסדי ויחדל מלהתקיים, ותהיה פחות כשרות בעולם".
ההישג המדהים בכמות המוצרים הכשרים בארה"ב בולט עוד יותר כשמשווים אותו למצב הדל באירופה. אם כשרות היא עניין משתלם לכל הצדדים, מדוע המודל לא משוכפל לשם?
"גם באירופה יש המון מוצרי מדף כשרים, פשוט לא מסמנים את הכשרות על המוצר אז זה נראה כאילו אין הכשר. אם תבדקי באתרי המידע של ארגוני כשרות באנגליה, בצרפת ואפילו בקהילות קטנות בהולנד, תגלי עשרות מוצרים כשרים. אין סימון מסיבות פוליטיות ומשפטיות של האיחוד האירופי".
ברחבי העולם פועלים לא פחות מ־1,700 ארגוני כשרות. הבכיר והוותיק מכולם, שחוגג בקרוב 100 שנות פעילות, הוא ה־OU, הפועל ב־105 מדינות ומשגיח על יותר מ־1.5 מיליון מוצרים בכ־13,700 מפעלים. מלבד מוצרי המדף שכל לקוח מכיר, בזכות ההשגחה שלהם על חומרי גלם כמו חלבונים, תמציות ושלל אבקות למיניהן גם מפעלים בישראל יכולים לייבא את אבני הבסיס הללו מחו"ל ולייצר בארץ ללא בעיות כשרות.
הרב עזרא פרידמן, סמנכ"ל כשרות של ה־OU בישראל, מתאר עד כמה המותג נחשב לחזק ברחבי העולם: "יום אחד קיבלנו מייל מבעלים של חברת רכב מיפן שביקש לדעת איך אפשר לקבל את חותמת האישור שלנו. הוא ראה שלכל המפעלים הגדולים יש וניסה להבין למה רק לו לא נותנים".
איך אתה מסביר את הנתונים המדהימים על מספר הלא יהודים שצורכים מזון כשר?
"הכשרות בארה"ב היא מעצמה. זכינו להיות חלק ממשהו מהפכני – גויים מחפשים מזון כשר כי זה סמל של איכות. גם החברות הגדולות הבינו את הכוח וזה עושה לנו חסד עצום".
איך זה קרה?
"היהודים בארה"ב הם קבוצה קטנה אך בולטת. יש בקרבם אנשים בעלי עניין והשפעה. בעקבות התפתחות המזון המתועש בארצות הברית היה רצון לייצר אוכל איכותי, ובסייעתא דשמיא הכשרות הפכה לסמל של איכות. יש לנו מערך השגחה עצום, שכולל אלף עובדים, מערכות מחשוב מתקדמות, מפקחים, כימאים ועוד ספקי שירות ברמות המקצועיות הכי גבוהות, עם ידע וניסיון שמסוגל כבר למצוא את הפתרונות והמענה הנכון לכל תמצית או חומרי טעם וריח. זה מגיע למצב שבו חברות שוקולד שמחפשות מרקם מסוים כבר מתייעצות איתנו לפעמים. זה הכי רחוק מתדמית השטעטל, ויצרניות המזון מעריכות את זה".
יש ערך מוסף לכוח ולדומיננטיות שלכם?
"לאחת מחברות המזון הבינלאומיות הגדולות בעולם היה מוצר דגל שהם רצו שנכשיר, אבל התהליך הצריך החלפת ג'לטין שמופק מעצמות של בהמות לא כשרות. הם התקשו בזה, אך מובן שמצידנו התעקשנו והסברנו שאלו הדרישות ולצערנו אי אפשר להתפשר עליהן. המנכ"ל רמז שהם יצטרכו לחשוב מחדש על המשך ההתקשרות איתנו כגוף כשרות. מדובר בסכומים לא קטנים בלשון המעטה, והבנו את המצב אבל כאמור לא באמת יכולנו לבוא לקראתם. אחרי כמה חודשים הם התקשרו וסיפרו שהם מצאו פתרון לחומר הגלם הבעייתי. היה להם שווה להשאיר את הכשרות שלנו, למרות חוסר הנוחות".
עולם הכשרות לא מתחיל ומסתיים במדפי הסופר וגם בענף המסעדות נרשמה בשנים האחרונות התעוררות גדולה. אין כמעט שבוע בלי שמסעדה נוספת נפתחת או הופכת לכשרה. "יש כיום כל כך הרבה מידע באינטרנט על אוכל כשר, אבל הוא לא מאורגן", אומר דני קליין, מנהל הבלוג Yeah that’s Kosher, המסקר כבר 15 שנים את כל מה שמתרחש בקולינריה הכשרה באמריקה ובעולם. "פתחתי את הבלוג כדי שיהיה מקום שבו אנשים יוכלו לקבל מידע באופן קל ונגיש. התחלנו מאתר, וכיום הפעילות שלנו כוללת עמוד אינסטגרם, קבוצת פייסבוק פרטית ועדכונים שוטפים בקבוצות ואטסאפ ובמייל".
מה השתנה בתחום?
"לפני מאה שנה הייתה באזור שלך מסעדה אחת או שתיים, היית מכיר את הבעלים ויודע שהוא יהודי וסומך עליו, ובכך זה הסתכם. בימינו, מכיוון שהתעשייה התפתחה כל כך והכול ממוסחר כבר אי אפשר באמת לדעת. מצד שני צרכני כשרות כבר לא מספיק מבינים בדינים ולא יודעים אילו שאלות לשאול. את לא מבינה כמה פעמים שאלו אותי על מסעדות טבעוניות אם מדובר בחלב ישראל או עכו"ם.
"אנחנו מפונקים. בישיבות כבר לא מלמדים הלכות כשרות וכבר אי אפשר לקבל החלטה מושכלת בעצמנו. זו לא ביקורת על ישיבה או על קהילה ספציפית אלא בעיה כללית של העידן שאנו חיים בו. ריבוי גופי הכשרות הוא ברכה וקללה. יש בחירה, אבל אין לנו כלים לבחור".
הרב עזרא פרידמן: "יום אחד קיבלנו מייל מבעלים של חברת רכב מיפן שביקש לדעת איך אפשר לקבל את חותמת הכשרות שלנו. הוא ראה שלכל המפעלים הגדולים יש וניסה להבין למה רק לו לא נותנים"
אחת הבעיות של שומר כשרות בחו"ל היא שכשמחפשים מסעדות כשרות בגוגל, ילפ או אובר איטס, מתקבלות המון תוצאות של מסעדות שאינן כשרות.
"אי אפשר לסמוך על האתרים הללו כמקור מידע מהימן. כל בעל עסק יכול לכתוב על עצמו שהוא כשר ואין צוות שמנטר ובודק. לפעמים זה לא במזיד, מספיק שמסעדה מציינת את המילה 'כשר' בתפריט שלה מתוך כוונה לתאר מנות יהודיות במילים Kosher style והיא תקפוץ במנוע החיפוש, ובחלק מהמסעדות האלו מגישים ממש טרפה. הפתרון הוא להתחיל באתרי החיפוש ואז לתחקר כל מקום כזה באופן עצמאי. לבדוק באתר של המסעדה עצמה מה התפריט ומה הכשרות, או לבדוק אם היא מופיעה באפליקציות הכשרות הייעודיות ולהצליב את המידע".
ניסית להעלות את המודעות לכך לאחרונה.
"נכון, העלינו כמה סרטונים כדי לייצר מודעות לעניין, ונתנו פתרונות, כי הרבה אנשים לא מבינים בכלל שיש בעיה להסתמך על גוגל. מצד שני, חבל לא להשתמש בכלל במנוע החיפוש כי מופיעות בו גם הרבה תוצאות נכונות. למרבה הצער, האפליקציות שקיימות לאיתור מסעדות כשרות לא תמיד מספיק מעודכנות".
יש לך עוקבים לא יהודים?
"יש לאתר שלי 75־100 אלף כניסות בחודש, אז קשה לי למפות כל אדם שנכנס. יש גם גויים, אבל רובם המוחלט יהודים. אפשר גם ללמוד מהאזור שהם מגיעים ממנו: ניו־יורק, מיאמי, תל־אביב, טורונטו ועוד ערים עם ריכוז יהודים גבוה".
לקליין יש הסבר על שיעורי צריכת הכשרות הגבוהים של אנשים שאינם יהודים. "אני מכיר את הסיבות המוכרות של אוכל נקי, אבל אני חייב לציין שאני עובד בעולם התאגידי ודיברתי עם הרבה מאוד לא יהודים, ואף אחד שפגשתי באופן אישי לא צורך בכוונה תחילה אוכל כשר. זו אומנם לא סטטיסטיקה מייצגת, אבל אני חושב שאם הכשרות תיעלם פתאום מן העולם זה לא באמת ישפיע על העולם הלא יהודי. אני מאמין שרוב האנשים אדישים לנושא ופשוט צורכים מזון כשר כי זה מה שיש אצלם בסופר.
"הדבר נכון גם לגבי המסעדות. הייתי בריזורט באיי בהאמה, שהכשירו בו מסעדת גורמה. זאת הייתה בשורה של ממש: מסעדה מהממת ומצליחה ואי אפשר לנחש שהיא כשרה. כשסעדתי בה חצי מהאנשים לא דמו ליהודים, ואני די בטוח שהם הגיעו לשם במקרה ולא כיוונו למזון כשר".
יש השגחות של ארגונים שאינם אורתודוקסיים?
"למיטב ידיעתי, לרפורמים אין ארגוני כשרות ואילו לקונסרבטיבים יש כמה השגחות, שאני לא כולל באתר. הרוב המוחלט של המבקרים באתר שלי מעוניינים בהשגחה אורתודוקסית, אף שבפועל ייתכן שאין בהכרח הבדל בין כשרות אורתודוקסית־לייט לקונסרבטיבית. הרבה מזה קשור לפוליטיקה. לא מכירים בהסמכות, לא מכירים את הרבנים. יש בעיה של אמון. מעציב אותי שזה ככה, אבל זה המצב".
עם כל כך הרבה סוגי השגחות, איך אפשר לדעת על מי לסמוך ועל מי לא?
"זה באמת אתגר, ולא רק בשביל תיירים אלא גם בשביל אמריקנים. פעם היה OU וכולם ידעו שעומדים בראש הארגון רבנים רציניים. כיום קמו כל כך הרבה ארגונים קטנים וחדשים, וזה לא אומר בהכרח שהם לא מקפידים כראוי, אלא פשוט שיש להם סטנדרטים שונים".
לא חסר לדעתך מדריך מסודר שימפה את כל סוגי הכשרויות ויפרט על מה כל אחד מהם מקפיד?
"בהחלט".
למה לא תרים את הכפפה?
"אני לא רוצה להיות שומר השער. אני לא רב או סמכות הלכתית, אני רק מדווח כדי לגרום לכמה שיותר אנשים להכיר מקומות כשרים ומעודד את קהל הסועדים לשאול שאלות. כמובן שהכי טוב זה להתייעץ עם הרב שלכם".
אחד מהמאפיינים הבולטים בגל החדש של מסעדות כשרות הוא שלא מדובר במסעדות יהודיות קלאסיות, חלק גדול מהן גם טבעוני. מאחר שקל בהרבה להכשיר מסעדה טבעונית, גופים רבים פונים אל המסעדות האלה כדי לרתום אותן להפוך לכשרות. קליין מעדיף לא לציין דוגמאות כדי לא להיכנס לעולם שנוי במחלוקת, אבל באתר שלו הוא מסקר את אחד הארגונים הבולטים בחזית הכשרות המודרנית, מועצת הכשרות הבינלאומית (IKC). הרב העומד בראשו, הרב זאב שוורץ, שהתראיין בהרחבה לאחרונה לאתר mipikale.com העוסק בטבעונות ובכשרות, שטח את משנתו ותיאר את חזון הארגון – להקל כמה שאפשר בגבולות ההלכה, להתייחס אל בעלי המסעדות כאל לקוחות ולא להעמיס על הבעלים תשלומים מיותרים. בריאיון הוא גם מפרט באריכות את כל דרישות הכשרות שהוא מקפיד עליהן במסעדות שבהשגחתו.
הרב שוורץ, שעבד בעבר בארגוני כשרות דוגמת OU ו־KSA בלוס־אנג'לס ושיקגו, זיהה במהפכת הטבעונות הזדמנות גדולה להרחיב את מצבת המסעדות הכשרות בקלות ולהנגיש מסעדות כשרות לקהילות יהודיות גם באזורים מבודדים יחסית. רשימת המקומות שנמצאים תחת השגחתו כוללת מסעדות טבעוניות מוכרות ופופולריות כמו by Chloe או PLNT burger, הדונאטס הארטיזני Dough Doughnuts או הרשת האסייתית Beyond Sushi. אלו מסעדות שפתוחות בשבת (כי הן בבעלות לא יהודית, או שבמקרה שהבעלים יהודים נעשית בהן העברת בעלות זמנית לאדם שאינו יהודי מדי שבוע באמצעות "שטר מכירה"), ובחלקן גם מוגש תפריט יין לא כשר לצד נציגות כשרה. כמקובל בארה"ב, ההשגחה על מסעדות טבעוניות מתבססת על ביקורי פתע ולא על משגיח צמוד.
קשה לא לתהות האם התרחבות גבולות ההשגחה תשפיע גם על ישראל. לפי הרב דובדבני הפרטת כשרות מלאה בסגנון אמריקני עשויה לקרום עור וגידים בישראל: "ברור שזה יכול לעבוד פה. הכשרות בחו"ל היא ברמה גבוהה וטובה פי כמה יותר מהכשרות בישראל. היא מקצועית הרבה יותר כי יש תחרות.
"לפעמים אני מקבל מהציבור את התחושה שכשרות היא מצווה התלויה בארץ. אנשים נוסעים לחו"ל ומרשים לעצמם שם כל מיני היתרים שהאוזניים נשרפות למשמען. חשוב לי להגיד שכשרות היא לא רק עניין חשוב אלא גם אפשר לשמור אותה. רק צריך לרצות את זה".
"פעם היה ה–OU וכולם ידעו שעומדים בראש הארגון רבנים רציניים. כיום קמו כל כך הרבה ארגונים קטנים וחדשים, וזה לא אומר בהכרח שהם לא מקפידים כראוי, אלא פשוט שיש להם סטנדרטים שונים"
