עד איזה גיל אפשר לשמור על תדמית הבחור השרמנטי הלטיני? רותם כהן כבר בן 42, לא צעיר ולא פוחז, אבל עדיין מחזיק בטייטל של הבחור הרומנטי והשרמנטי שמנגן על לב הבנות. היוצר הפופולרי, זוכה שני פרסי אקו"ם, התחיל בכלל ככותב ומלחין שירים שבוצעו בידי אחרים וחתום על שירים לזמרים כמו בועז שרעבי, דנה ברגר, אייל גולן, עומר אדם ושלומי שבת. רק אחרי שנים של כתיבה והלחנה לאחרים העז כהן לעבור לקדמת הבמה. כבר בשיר הראשון שהוציא "אל העולם שלך", הוא הצליח לגעת בלב הקהל ולפרוץ כאמן מבצע עם קול ייחודי והגשה בוטחת ולהביא סגנון שלא נפוץ במוזיקה הישראלית – הסגנון הלטיני.
חוץ מזמרים בודדים (פבלו רוזנברג, רוני דלומי ושירים מסוימים של אמנים אחרים) הסגנון הלטיני לא תפס בארץ וכהן נכנס לנישה והשתבץ בה בצורה טבעית למדי. "כל כך יפה לך", אחד הלהיטים הגדולים שלו, שבו הוא משתף פעולה עם הזמר הלטיני דסמר בואנו, היה השיר הראשון שהביא לארץ את סגנון הבולרו, סגנון ספרדי המשלב קסטנייטות. בזכות הדואט עם בואנו הגיע כהן גם לשתף פעולה עם הזמר הבינלאומי, זוכה פרס הגראמי אנריקה איגלסיאס. ביחד הם הוציאו גרסה עברית־ספרדית ללהיט של איגלסיאס "Subeme la Radio".
לאלבום החדש שלו, שכולל שבעה שירים ושני קאברים לשירים של אייל גולן שכהן הלחין ואף כתב אחד מהם, הוא בחר לקרוא "42". כמו הזמרת אדל השתמש כהן בגיל שלו לשם האלבום. בשיריו הוא מחליף בין מקצבים לטיניים וכלי הקשה אוריינטליים לשירי פופ מערביים קלאסיים ומכניס גם בלדות רוק ונגיעות של דאנס.
אז הילד כבר בן 42 אבל בנשמתו הוא עדיין רומנטיקן חסר תקנה ועוד שר על סיפורי אהבה והתאהבויות ראשונות. כנראה לא פשוט לעזוב את תדמית המחזר ולהתמסד, וכמו הפריצה המאוחרת, גם בנישואיו כהן הוא "לייט בלומר" וכמה מהשירים באלבום מוקדשים לבת זוגו שנישא לה ממש לאחרונה. השיר שפותח את האלבום, "חליפה ונעליים", יצא כסינגל יחד עם קליפ ובו כהן צילם את ארוסתו ואת טבעת האירוסין רגע לפני שהוא עומד להציע לה נישואין, ללא ידיעתה.
אין ספק שהוא יודע את העבודה. עוד מימיו ככותב ומלחין הוא מצליח למצוא את המילים הנכונות והתווים המדויקים כדי לקנות את אהדת הקהל, להגיד את הדברים שמתיישבים על הלב, נשמעים נכון וגם להגיש את זה חלק ובטוח. אפשר כך לצבור קהל, להוציא להיטים, להכניס כמה שירים לפלייליסטים ולהיות סוג של שם דבר, אבל בשביל להיות אמן גדול באמת יכול להיות שצריך קצת יותר מזה. כהן הוא מקצוען בכתיבה, בהלחנה, בהגשה ובשירה, יש לו את הלוק המתאים והגישה הנכונה, אבל השם שלו לא נצרב בתודעה. כנראה משהו שאי אפשר להגדיר אותו במילים ממש, קצת חסר. אולי המקצועיות והדיוק מוציאים מעט מהחיות ומהקסם של היצירה ומשאירים את הקהל עם שירים שהכול עובד בהם, אבל לא מספיק.
למי מופנית המוזיקה שלו? יש זמרים שהאישיות והמוזיקה שלהם משתלבים בסיפור של עם, שמתחברים אל משהו שגדול מהם, שמגיעים בזמן הנכון ובלי שהם אפילו מבינים איך הם נחקקים בתודעה של ציבור גדול, והם יישארו שם זמן רב. שלמה ארצי, אביב גפן, אייל גולן, רביד פלוטניק, הם דוגמאות לאנשים שהסיפור שהם מספרים יצא מגבולות האדם והפך לתופעה, לעניין שבצורה מסוימת הם אפילו לא יכולים לשלוט בו. כהן שייך לסוג אחר של זמרים, זמרי נישה, שתופסים סגנון מסוים שנשאר בסך חלקיו. אין ספק שגם זאת גדולה וזה מעמד שהרבה מאוד אמנים היו רוצים להגיע אליו. יותר מזה, על זמרים כאלה אפשר לומר שהם מצאו את מקומם, הם יודעים לאן הם שייכים ומי המאזינים שלהם.
רותם כהן הוא זמר ישראלי מצליח שיושב על הנקודה של פופ לטיני ישראלי, שר שירי אהבה ומגשר בין ספרד ודרום אמריקה למדינה הקטנה שלנו, ועושה את זה הכי טוב שאפשר. וזהו זה.
