מעבר להרים ולמדבר, בקצהו המבודד של יישוב אקולוגי, בינות בתי בוץ לכביש לא סלול, עומד לו בית קפה עם הנוף הכי יפה בארץ. הנשים שמאחוריו, אדלה רן ורויטל מרזל, הן שכנות וחברות טובות שהחליטו להקים מסעדה בקצב אחר לתושבי האזור ולטיילנים מזדמנים. העיצוב נע בין וינטג' סבתאי־כפרי לחושה בסיני. מדובר בחלל לא קטן שעוברים בו כמו בשלבים, חדר אחר חדר, עד שיוצאים אל החצר רחבת הידיים וממנה אל קצה הצוק והפנורמה האינסופית שנשקפת ממנו.
אומנם המקום דוגל באיטיות אבל השירות שלו היה ראוי לציון, במיוחד לנוכח העובדה שהגענו בזמן העמוס בשנה, חול המועד. המארחת, המלצריות, אנשי המטבח – כולם היו נחמדים, רגועים ומקצועיים וניכר כי גם המנות נעשות ביד בוטחת ואוהבת, קצת כמו אמא שמבשלת לילדיה.
הלב הרחב בא לידי ביטוי גם במנות הנדיבות ובתפריט המיוחד, שמתאמץ לצאת משבלונת השקשוקה־פיצות־כריכים־פסטות, אף על פי שהוא מגיש גם אותם.
פתחנו עם "הסלט החם" ששמו קצת חטא לעושרו – מדובר בסלט בכלל לא בנאלי שכלל מצע חסות ומעליהן פטריות פורטבלו צלויות, עגבניות שרי מוקפצות, שעועית ירוקה פריכה, פקאן סיני, בצל סגול ורוטב איולי פרמז'ן מצוין שניצח על כל העסק. המשכנו ל"בוקר סלמון": פיתת פוקאצ'ה תוצרת בית משוחה בגבינת שמנת מתובלת, עגבניות מיובשות, סלמון מעושן ופטריות ומעל שתי ביצי עין ענקיות, סלט צנון ובצל ירוק. הגרסה המקומית לקרוק מאדאם יצרה ביס עצום ונפלא.
מנות הפסטה קיבלו המלצה מיוחדת, אז ניסינו את ניוקי הסלק שהתעלה לגבהים עם ענני בצק סלק רכים וטריים, ממולאי גבינות ושוחים ברוטב מושלם ועוטף של שמנת־פסטו, בצל, פרמזן ועלי תרד. כי כשניוקי עשוי היטב, באמת אין הרבה מנות שיכולות להתעלות על העונג שהוא מייצר.
רביולי פטריות הכמהין היה מוצלח, אם כי פחות מהניוקי, וכלל כיסונים חומים ברוטב לימוני־חמצמץ שמשתדך היטב לסוג הפסטה הזה, וחוזק בחתיכות ארטישוק ועגבניות שרי.
בגזרת המשקאות נרשמה התלהבות פחותה. הקמפרי תפוזים אומנם היה כיפי ומרענן, תרתי משמע – גם במובן הפשוט שהוא צינן והרווה את צימאוננו וגם בכך ששודרג וכלל מלבד קמפרי ומיץ תפוזים גם פירות יער כיפיים ופלח לימון. לקחנו צ'אי קר, כי בכל זאת קצת הודו פה, אבל תערובת התבלינים המבושלת על חלב וקרח עם אבקת הקינמון שנבזקה ממעל לא הייתה מספיק עזה או עמוקת טעם, וגם ברד התותנענע גרוס (הברקה!) סבל מאותה בעיה.
לקינוח נהנינו מפאי תפוחים אולד סקול – עיגול חמים עם בסיס של בצק חמאה וקמח מלא ובתוכו מילוי של תפוחים וקינמון מתקתק ומנחם לצד בן הלוויה הקלאסי, כדור גלידת וניל. הכנפאה, לעומת זאת, התחילה מעולה – עיגול מושלם ויפהפה של אטריות קדאיף שחומות וקצת חרוכות בקצוות, ממולאות במוצרלה עיזים, עם פירורי פיסטוק ופירות יער שפוזרו מלמעלה וסירופ סוכר ורדים שמדביק הכול ביחד. איכשהו המנה הזו קצת התפספסה שכן הגבינה הייתה פירורית ויבשה.
קפה ברותם הוא אואזיס קסום בלב המדבר ותחנת חובה למבקרים בבקעת הירדן. מה שכן, שימו לב שחוץ מחמישי, סוגרים פה כל יום ב־15:30. שהרי זה לא כל כך נעים לראות קפה סגור, במיוחד כשנסעת בשבילו עד קצה העולם.
קפה ברותם רותם, בקעת הירדן
טלפון: 04-8455665
א'-ד': 09:00-15:30, ה': 9:00-22:00, ו': 08:30-13:00
כשרות רבנות מהדרין בקעת הירדן | יש גישה לנכים
