איך בוחרת העיר שנחשבת למיקרו-קוסמוס של ישראל?

נתחיל מהסוף: אחרי יום שלם בעיר רחובות, החתומות מטה סוגדות לכל מי שאי פעם עבד בחברת סקרים. מדובר, ללא ספק, באחת העבודות התובעניות ביותר שאפשר לדמיין, שנייה בגודלה רק לכורי פחם אולי, ומי שלא ראה את השנ"צ שדפקנו אחריה, לא ראה שנ"צ מימיו.

אחרי שאמרנו את כל זה, בואו נדבר רגע על רחובות. עיר סבירה בסך הכול. לא ערנית כמו תל־אביב, לא רדומה כמו פתח־תקווה, ובואו נגיד שמייסדיה די התעצלו במלאכת הקופי כשבחרו לה את השם. ובכל זאת היא מתהדרת בתכונה שהופכת אותה לאטרקציה בכל ארבע שנים, ובמקרה של ישראל – כל שנה, שכן מתברר כי יש לה נטייה פלאית לחזות את תוצאות הבחירות הארציות בקרב הציבור הישראלי באופן די מדויק.

את הנתון המעניין הזה אפשר לזקוף, כנראה, לעובדה שיש בה תמהיל אזרחי די מגוון שמבטא ככל הנראה את ההתפלגות היחסית של הסקטורים במדינת ישראל, למעט המגזר הערבי אולי. ואז חשבנו לעצמנו – אם הטעם הרחובותי כל כך קרוב לטעם הכלל ישראלי־יהודי, למה שלא נבדוק גם עוד כמה עניינים הרי גורל. האם יש מי שסבור שלא הגיע הזמן להכריע בין במבה לביסלי? בין אפל לאנדרואיד? כמה אנשים בכלל צורכים אופרה, ומה דעתו של האזרח הסביר על תחבורה ציבורית בשבת, פינוי התנחלויות ועלייה להר הבית?

חמושות בקלפי, שאלונים ומיקרופון יצאנו לרחבת קניון עופר במרכזה של רחובות כדי לבצע אחת ולתמיד משאל אזרחי על הנושאים החשובים באמת. אחרי ששכנענו את המאבטח שאין בכוונתנו לפוצץ את הקניון הוא הסכים להתעלם מהדוכן הפיראטי שהעמדנו שם, כמו גם האזרחים עצמם.

נודה ולא נבוש – בתחילת הדרך נראינו כמו הילדה מהקיץ של אביה. כמו איילת שקד ממתינה לנתניהו על הכיסא. הישראלים רוויי חוויות שליליות מדיילי עגלות בקניון שרוצים למכור להם מחליקי שיער לא ששים לשתף פעולה עם סוקרים למיניהם. אבל אחרי שעה למדנו את הטכניקה והבנו שצריך פשוט לצוד אותם.

את הספתח נתנה לנו שולה. אישה צבעונית עם סרט על הראש שהסכימה לחנוך את הסקר הראשון. מיד הבחינו בה כל הזקנים האחרים ועטו על הדוכן שלנו. היו ביניהם כאלה שהסכימו לחכות דקות ארוכות עבור הפריבילגיה המפוקפקת. חלק מהם גם הציגו תשובות לפנתאון.

"האם את אוכלת חמץ בפסח?" – "מה פתאום! אני נכדה של רב". "האם את מאמינה בא־לוהים?" – "כשאני צריכה אותו, כן". "באיזו רשת חברתית את הכי פעילה?" – "פייסבוק. בגלל שאני מורה לאנגלית. גם פנים, גם ספר". "האם אתה עושה כושר?" – "כן. בחלומות. חבל שזה רק בחלומות".

ישנם גם אלו שבטוחים שהסוקר מקושר לשלטון וניתן להפנות אליו את תלונות הציבור. "אתם מהסקר?" פונה אלינו ישישה שנעזרת במקל הליכה. "אז תגידו לחבר'ה שלכם שם בכנסת שאני ועוד כמה מקבלים קצבת זקנה 2,200, ועוד 900 שקלים השלמה לנכות. איך אפשר לחיות עם זה?"

אחרי כמה דקות מחוץ לקניון הבנו שנפלנו למלכודת גיל הזהב, ושאם נמשיך בכיוון הזה הסקר יצא מאוד לא מאוזן והציבור הישראלי עלול לחשוב שסברי מרנן היא התוכנית הנצפית בישראל. אז חירפנו נפשנו והשתחלנו לתוך אזור המזון המהיר, שבו, מתברר, המצב לא פשוט יותר לחורשי סקרים שכן נדמה שכל מי שיודע להכין המבורגר עומד גם להצביע לבן־גביר. דרך אגב, גם במסדרונות הקניון הופתענו לגלות כמה חרדים הודיעו שיצביעו עבורו אחרי שבבחירות הקודמות הצביעו לש"ס. יכול להיות שצפויה לנו הפתעה רצינית בראשון לנובמבר. "אתן באמת רוצות לשמוע את הסיבה?" אמר לנו אחד מהם, "אני מצביע לו כי הוא נותן יד חופשית יותר לחיילים לירות במי שצריך". בין שלל הקניינים מצאנו גם את ח' מחסידות קרעטשניף. "הצבעתי בעבר ג' וגם עכשיו", היא מצהירה, "עמדה נורא משעממת, לא? אני חושבת שבכל מקרה זה לא יעזור, גם אם אצביע. אבל אני עושה מה שהרבנים אומרים".

דפוסי ההצבעה, כך עולה מן השטח, הם הרבה פעמים נגזרת של אינטרסים אישיים. "הייתי חיילת עד לא מזמן, והם העלו את המשכורת לחיילים", הסבירה לנו בחורה צעירה שעומדת להצביע ליש עתיד.

עם הזמן פיתחנו טקטיקות יעילות למשיכת נסקרים פוטנציאליים. למדנו למשל שכדאי קודם להסביר לעוברים ושבים שלא באנו למכור להם שום דבר. לרובם היה חשוב לוודא שהסקר אנונימי. וכמו תמיד בישראל – ברגע שאחד משתכנע, הוא נכון להביא גם את שאר החברים שלו. אבל לא תמיד מדובר באסטרטגיה טובה. הייתה למשל נסקרת שביקשה להעביר את השאלון בקרב כל חבריה לקהילה הגאה. "לא, לא, לא", מיהרנו לעצור בעדה, "זה יהרוס לנו את האיזון!"

ואכן, אחד האתגרים הקשים ביותר בהעברת סקר שכזה הוא שמירה על האיזון. גילינו שנשים למשל נוטות יותר לשתף פעולה עם שאלונים כאלו מאשר גברים. במיוחד אמהות בחופשת לידה, שנדמה שכל היום ישבו בבית הקפה ורק חיכו שנבוא להפיג את בדידותן. גילינו גם שיש אוכלוסיות שמאוד קשה לסקור. אנשים ממוצא אתיופי, לדוגמה, חוששים מאוד מסקרים כאלו. גם חרדים לא ממהרים לשתף בהעדפותיהם התרבותיות. יש גם כאלו שהביעו מרמור על ברירות המחדל. "מה עם זארה? למה לא שמתם את זארה?"

החלק המרתק ביותר היה לגלות באיזו מהירות אנשים עונים על שאלות הרות גורל כמו האם הם מאמינים בא־לוהים או האם הם בעד עליית יהודים להר הבית, אבל כאשר נדרשו להכריע בין במבה לביסלי, ספקו פניהם ואמרו "אוי ואבוי, למה לא שניהם?" ויש מי שהגדילה להגדיר את השאלה כ"בחירתה של סופי".

בסופו של יום מפרך הצלחנו להעביר את השאלון בקרב מספיק אנשים כדי לקבל תמונת מצב. חלק מהתוצאות נראות מופרכות, אחרות נשמעות דווקא הגיוניות, ותשובה אחת מובהקת ניצחה על כולן – הישראלים מתים על פאודה. זו תשובה שניתנה לנו בשאלה פתוחה שבה התאפשר לנסקרים לבחור את הסדרה הישראלית הכי טובה שצפו בה השנה, והם לא תיאמו ביניהם.

בנוסף, העברנו את השאלון גם בקבוצה סודית של תושבי רחובות שמצאנו בפייסבוק, שם היו מי שטרחו לעדכן אותנו שכל הסיפור עם רחובות כמגדת עתידות כבר מזמן לא מוכיח את עצמו, כי העיר שינתה את פניה וכבר לא עומדת בקריטריונים הקודמים. מכל מקום, כדאי להתייחס לשאלון הזה כאל אנקדוטה משעשעת, לקחת את התוצאות בעירבון מוגבל ולזכור שאנחנו לא מינה צמח. אפשר אולי ללמוד ממנו על כמה מגמות מעניינות בחברה הישראלית, אבל לא בטוח שמעבר לכך. ובאשר לרחובות – אנשים נחמדים סך הכול, במיוחד אלו ששאלו אם נס־ציונה גם תופס.

 

נותן בראש

הבחירות של ראש העיר רחמים מלול

במקרה או שלא, מעל לקניון שוכנת עיריית רחובות בכבודה ובעצמה. הצלחנו לתפוס שיחה קצרה עם ראש העיר רחמים מלול ולספר לו על הפרויקט היומרני שלנו. "אני מכיר את העניין הזה עם רחובות, וזה נכון", הוא מודה, "אפילו בוויקיפדיה כתוב משהו על כך שהעיר שלנו היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. אני מניח שזה משום שיש כאן אוכלוסייה מגוונת מכל המוצאים והמגזרים".

זו השנה ה־13 שלך בתפקיד, אפשר לומר שאתה הנתניהו המקומי שלהם.

"כן כן", הוא אומר בחיוך, "אבל אני הצלחתי להקים קואליציה".

ואכן, בניגוד למה שקורה ברמה הארצית, נדמה שמלול מצליח איכשהו לנהל את הכוחות השונים הפועלים בעירו בלי לעורר מהומות יתרות. בעברו כיהן כסגן יו"ר הכנסת מטעם ש"ס, ולכהונה המוניציפלית שלו נכנס כחבר מטעם הליכוד. "היו מי שחשבו שבגלל הכיפה שעל ראשי אני עשוי להפוך את רחובות לבני־ברק", הוא נזכר, "ואז הם גילו שגם ראש עיר עם כיפה יכול להילחם על בניית אצטדיון, היכל תרבות עירוני ומרכז ספורט. אם כל אחד מקבל את מה שהוא צריך, אף אחד לא מרגיש מקופח וכולם חיים בסובלנות".

האם אתה הולך לתיאטרון? מדי פעם

האם אי פעם יצא לך להיות באופרה? לא

איזה חטיף אתה מעדיף – במבה או ביסלי? במבה

איזו מנה תעדיף – פלאפל או שווארמה? שווארמה

באיזו מהדורת חדשות אתה צופה הכי הרבה? אני מזפזפ

איזה סטנדאפיסט אתה הכי אוהב? קטורזה

להופעה של איזה זמר תעדיף ללכת? חנן בן–ארי

האם אתה תומך בלגליזציה של קנאביס? לא יודע מה זה

באיזו רשת ישראלית אתה הכי אוהב לקנות – קסטרו, פוקס, רנואר או גולף? מה שאשתי קונה לי

האם אתה תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת?   לא

איזה טלפון סלולרי אתה מעדיף, אייפון או גלקסי? אייפון

מה תעדיף לאכול – סושי או פיצה? פיצה

מהי סדרת הטלוויזיה הישראלית הכי טובה שראית השנה? לא יודע, אולי שנות ה–80