תכולת הספרייה: רוב הספרים אשר על ידי תמיד – שירה והגות. מלבדם, הרומנים שרואים בצערי ושמסבירים לי פנים. מארון הספרים של הוריי לקחתי כתבי הקודש, כל כתבי עגנון, ספר האגדה, מורה נבוכים, ספריית "תרמיל" של אחי שנפל במלחמת יום הכיפורים. את הספרים שלי קניתי בכסף שצריכה הייתי לשלם בו חשבונות חשמל, קיבלתי מהכותבים, סחבתי מעבר לים במזוודות שהפכו כבדות מדי, בררתי לי מהררי הספרים וכתבי העת שהספרייה האוניברסיטאית נאלצת להיפטר מהן, אספתי זרוקים ברחוב.
מדף קרוב ללב: תשובה צפויה: מדף השירה. תשובה אחרת: מדף המילונים. אני מסונוורת משיטוט במילונים הישנים, בן־יהודה ואבן־שושן. תחילה, השתאות לנוכח העמל הרב להגדיר, השאיפה לדיוק. ואחריה, עונג למקרא הציטוטים של השימוש במילה כלשהי בהקשר ספרותי או מקראי. אי אפשר לסגור מילון מרוב שהוא ממגנט. אחרי זמן מה של שיטוט בַּרִיזוֹם, נדמה העיון כהליכה לאיבוד בסבך חסר צורה של אותיות שזורות אלה באלה, תעלות מילים שנעשה בהן שימוש פה ושם, אבל תמיד חמקו מאחיזה.
שיטת מיון: אני מתגוררת בדירה קטנה, ובקלות יכולתי להיות מוקפת ספרים עד כדי מצור. יום אחד הבחנתי בכך שערמות של ספרים משמשים שידות ושולחנות, ושספרים ניצבים גם במטבח ובמקלחת. כדי שלא יהפכו למעמסה מעיקה, החלטתי שארון הספרים יהיה בשליטתי. אז ייסדתי פעימה של הכנסת ספרים והוצאתם. לא רק הכנסתם. רוב הספרים שנקראו יוצאים לתרומה או למכירה, לשימוש חוזר. מיעוטם נשאר. אני מבחינה בין ספרים שאני אוהבת ובין ספרים שאני חייבת שיהיו על ידי.
על ארבעה ספרים
מלחמת היהודים ברומאים
יוסף בן מתתיהו / תרגם: שמואל חגי / מסדה, 1964
אבי ניהל בית ספר יסודי בשם "מצדה". כילדה, השם הזה הצית בי פתיל. מילה עם הוד קדום. כששאלתי אותו "למה מצדה ולא מצודה", הוא שם בידי את "מלחמת היהודים ברומאים". חוויית הגילוי של הסיפור ההיסטורי הייתה בלתי נשכחת. עבר שמתגלה כהווה, קדמוני שמתגלה כנצחי, צורתה הקיצונית ביותר של קנאות, הפיכתה למיתוס, האימה הגלומה בו. נאומו השני של אלעזר בן יאיר, שגרם לי להתיירא נוכח כוחן של מילים.
Where shall I wander
Ecco Press, 2005/ John Ashbery
בסיום התואר השני קניתי למנחת התזה שלי קובץ שירים מאת המשורר האמריקאי האהוב עליי ג'ון אשברי. לבקשתי הביא בעלי את הקובץ עטוף מהחנות "סטרנד" בניו־יורק. משום מה לא הצלחתי להביא את עצמי לתת לה את השי. כעבור שנים קראתי אותו. היו לי בבית כמה קבצים של אשברי, אבל זהו שאני שבה אליו. אשברי היה משורר חכם ומתעתע. הוא כאילו רק מקשיב לצלילים סביבו, אוסף אותם, מניח באולם תצוגה צנוע, ובעצם מחזיק ביצירתו את סדרו של העולם. זה קובץ שהטרים תופעות של המאה הנוכחית, עוד לפני שהיה לנו עבורן שם.
ת. ס. אליוט- על השירה
תרגום: יורם ברונובסקי / זמורה־ביתן, 1975
קיבלתי אותו במתנה מההיסטוריון פרופ' אברהם שפירא. מעט מאוד אנשים נתנו לי ספרים שאני באמת רוצה. אליוט המשורר הוא בשבילי לעולם הגדול מכולם. כהוגה, אליוט מרבה לדון במושג הטעם, מושג שאין מדברים בו מספיק לדעתי. תמרור האזהרה שלו כאשר קוראים שיר מאת משורר חדש, מהבהב אצלי תמיד. חובה לסמוך על הטעם, לקרוא דרור לרגישות שלנו, ולא לקרוא מתוך מטרה להחליט האם זה משורר חשוב שיישאר או שולי שיישכח.
דו קרב
דויד גרוסמן / הקיבוץ המאוחד, 1982
מסיבות סבוכות אבדה לי ספריית ילדותי. כאישה בוגרת אספתי אליי אט־אט שוב את הספרים שהיו חשובים לי ביותר וכילדה, ובהם "דו קרב", יצירתו הראשונה בדפוס של סופר גדול. גיבור הסיפור הוא ילד שאוהב את חברתם של זקנים, ונמשך אל סיפורי עבר שתשוקה וסכנה מככבים בם. גם אני הייתי ילדה כזו. מטאפורה חיה בסיפור היא ציור של זוג עיניים, שנשמר כסוד במזוודה ישנה. תזכורת לכך שאירועי עבר מסוגלים להינתק ממקומם ולקבל ערך חדש.
