לפני שנה וחצי עלתה לאוויר העונה הראשונה של "המפקדת". הדרמה המסקרנת בעלת הגוון הקומי העזה להפציע על המסך כשהיא מגובה בקאסט אנונימי כמעט לחלוטין. זה לא מנע ממנה להפוך לאחת ההצלחות הגדולות של כאן 11 עד היום. הסדרה זכתה למיליוני צפיות ביוטיוב וגם קטפה עשרה פרסי אקדמיה לטלוויזיה, מה שאומר שלעונה השנייה הצופים כבר הגיעו עם רף ציפיות.
בהקשר הזה, כל אמן או יוצר שהצליחו, יוכלו בוודאי לספר לכם על "משבר האלבום השני" – על הקושי לחדש ולחזור על ההצלחה. שתי דרכים אפשריות הן לעשות שוב עוד מאותו הדבר או לנסות להמציא את עצמך מחדש. יוצרי המפקדת, עטרה פריש וניר ברגר, קיבלו החלטה אמיצה ותפסו כיוון חדש בעונה השנייה: כך למשל הכוכבת הראשית נועה נדחקה מעט הצידה (לפחות בפרקים הראשונים) לטובת יתר הגיבורות; בנוסף, את משבצת הטירוניות מהעונה הקודמת תופסים כעת עתודאים צהובים שעוד לא גרמו יותר מדי נזק. בכלל, נראה שהסדרה ממקדת הפעם את הדרמה שלה דווקא באזור של המפקדות.
לפלוגת געש מצטרפת בעונה הזאת טולי (נועם לוגסי), סמ"פ חדשה ומוצלחת שמצליחה לטלטל את נועה (אלונה סער) ולגרום לה לחשוש למקומה. במקביל, "צימר" (כרמל בין) דווקא מוצאת עניין בסמ"פ הכריזמטית, ואילו צליל (נועה אסטנג'לוב) מגלה להפתעתה שצה"ל יכול לשחוק אפילו חיילות מורעלות כמוה. לחבורה הזאת מצטרף גם מייקי (מיכאל זפסוצקי), מפקד צעיר במלוא מובן המילה, וקצת גרסת ה־2.0 לדמותה של ערבה מהעונה הקודמת. כולם יחד וכל אחד לחוד, מתמודדים עם פיילוט חדש של צה"ל בשם "טירונות 2025" (האם מדובר ברפרנס לריאליטי הכושל של קשת? אולי אפילו רמז לסיכויי הצלחת הפיילוט?), שמתיימר להצעיד את צה"ל למאה ה־21.
השינוי הזה, בדומה למזון שמוגש במטבח הצה"לי – לא ירד לכולם בגרון. היו מי שכבר מיהרו להכריז שבעונתה השנייה, הסדרה איבדה את זה. אפשר להבין את הביקורות הללו. נועה הפכה לדמות המזוהה ביותר עם הסדרה והיה משונה לראות כיצד דמותה נדחקה בפרק הפתיחה. עם זאת, הזום־אאוט שלקחה הסדרה אפשר לה להציג תמונה רחבה יותר ולהמשיך לעסוק בחלקים האבסורדיים בצה"ל מזווית אחרת. המפקדות שמתמרדות תחילה נגד התוכנית שלתחושתן כובלת להן את הידיים, עם התקדמות הפרקים נראה שהן מתחילות לשנות גישה ולהתחבר אליה. תהליך דומה עשוי לעבור גם הצופה, כאשר במקביל גם הסדרה שבה לתת מיקוד מסוים לגיבורה האהובה, שבדיוק עסוקה בלחוות עוד התמוטטות עצבים. שווה לציין שלצד השינוי, "המפקדת" ממשיכה להציע רמת משחק מצוינת של כל קאסט השחקניות, רגעים קומיים כובשים, צילום חכם וגם פסקול מוזיקלי עדכני ובועט, שהופכים אותה לסדרה כיפית גם בעונה השנייה.
במקביל להתפתחות שחוות שלל הדמויות, מעניין להתעכב דווקא על הדמויות החדשות: מייקי בעל עיני הכלבלב נראה בהתחלה כמו פאנץ' מהלך – הוא תמים, נוטה להתלהב בקלות, מציע את עזרתו בקלמזיות מגושמת ולקינוח מדבר בעברית מאונגלזת של משתתף ב"תגלית". אלא שהדמות שלו, לצד היותה משעשעת, נושאת גם כאב של בלבול ובדידות כבושה. אפשר לתלות את זה בין השאר בזרות הלאומית שלו, אך גם בעובדת היותו מיעוט גברי בקבוצה. בהקשר הזה הווידוי שלו מול כפיר (דור הררי) על הקושי בלהיות בן בבט"ר, הוא מרענן וכמעט מהפכני בכך שהוא מציג דמות גברית שמנסה למצוא את מקומה בין הכוחות הנשיים שמנהלים את הבסיס ולא להפך.
הדמות המסקרנת ביותר עד כה בעונה, אך גם זאת שטרם פוצחה, היא זאת של טולי הסמ"פ. אין ספק שמדובר בחתיכת בחורה מסקרנת, אבל קשה לומר שאנחנו יודעים עליה יותר מדי. היא חברותית ומקסימה לכולם, אבל לא חוששת ללכלך את הידיים אם צריך. בפן התמטי, מובן שהיא נמצאת שם כדי לשמש תמונת מראה הפוכה לנועה ולהכניס אותה לבלבלות אבל מעבר לכך, לקראת חצי העונה נראה שטולי היא סוג של טפלון – דבר לא פוגע בה, ומכל סיטואציה היא אף מצליחה לצאת כשידה על העליונה. רק קרוב לסוף הפרק האחרון שיצא (פרק 5) זורקת המב"סית (מיה דגן) משהו על הרקע שלה "עם כל הפנימיות והזה", מה שאולי ישמש – לקראת החצי השני של העונה – תחילת הסדק הראשון בדמות המושלמת של טולי. אנחנו בכל זאת טים נועה.
המפקדת עונה 2, כאן 11
