יעקב אופנבך היה בנו של החזן והכנר יצחק אברסט. כנער-פלא מוזיקלי, שהגיע במאה ה-19 מקלן שבגרמניה לפריס, שינה את שמו לז'אק. הוא פצח שם בקריירה פורייה כמלחין אופרטות ויצירות קלילות שזכו להצלחה עצומה, אלא שנפש האמן שבו שאפה כל העת להלחין יצירה "רצינית" ובלתי נשכחת. הוא נזכר במחזה שראה פעם, "סיפורי הופמן", והחליט שזו תהיה האופרה שלו. א.ת.א. הופמן, היה סופר גרמני, משורר וגם מבקר מוסיקלי מוערך, אבל נפש האמן שבו רצתה יותר מכל שיהיה מוכר כמלחין. הוא אמנם הלחין כמה אופרות, שרובן נשכחו. אבל את חיי הנצח שלו בעולם המוזיקה האופראית הוא חייב לאופנבך ולאופרה המצליחה שלו, "סיפורי הופמן".
המחזה מאגד שלושה סיפורים שכתב הופמן ליצירה אחת, שהוא עצמו הופך להיות הגיבור שלה. שלוש המערכות מבוססות על סיפורי אהבה רומנטית-טרגית ופנטסטית: התאהבות בבובה מכנית, שדרך משקפיים מיוחדות נדמית להופמן כאישה אמיתית; אהבה לזמרת שאביה אוסר עליה לשיר; והסתנוורות ממארחת נשפים. הופמן נתון במחסום יצירה ותוהה על שליטתה של האהבה בחייו, המסיטה אותו מייעודו האמנותי. נפש האמן שלו היא למעשה גיבורת היצירה. המוזה שלו, דמות בפני עצמה בעלילה, מנסה ללא הרף למשוך אותו לעבר ייעודו ופענוחו העצמי כיוצר.
גם גיבורות המערכות השונות, מושאי אהבתו של הופמן, מייצגות פנים שונות של האמנות. אולימפיה היא בובה מכנית מזמרת, שמעלה את השאלה הנוכחת מאוד היום, בעידן הבינה המלאכותית, על הפער שבין בן אנוש ליצירה אנושית, ועל זה שבין יוצר טכנולוגי לאמן; אנטוניה היא זמרת בת זמרת, שחיה ומתה למען אמנותה; וג'ולייטה לוכדת בנשפיה את בבואותיהם של גברים במראה, ולמעשה את נפשם של המבטלים את עצמיותם אל מול היופי.
הבמאי והמעצב האיטלקי סטפנו פודה הפך את האמנות למוטיב ויזואלי נוכח בגרסתו הנוכחית ל"סיפורי הופמן", שמוצגת בימים אלה באופרה הישראלית. פודה (שהציג קודם לכן בישראל הפקה יוצאת דופן לאופרה "פאוסט") אחראי לבימוי הכוריאוגרפי ולעיצוב כל פרט בתפאורה, בתלבושות ובתאורה. התוצאה מרהיבה. על הבמה ארון תצוגה עצום, גדוש בפריטי אמנות. כשהוא מוסט לצדדים נגלה חדרו של הופמן, שבו הוא מנסה לשווא לכתוב יצירה נוספת. החדר מסתובב, והופמן, כאוגר על גלגל בכלוב, מתאמץ לטפס, להתיישר ולנצח את העולם בסיבובו, כשהדפים ממכונת הכתיבה נושרים, מתעופפים בחלל ונוחתים בידיה של המוזה שלו.
המופע, שבניגוד להעלאה המקורית והמקוצרת של האופרה ב-1981, כולל את מלוא שלוש המערכות, פרולוג ואפילוג – הוא ארוך למדי. אך סגנון האופרה קומיק שלו והקטעים המוזיקליים היפהפיים, חלקם קלילים ומלאי הומור, מרככים ומאזנים והופכים את יצירת המופת המורכבת של אופנבך לשווה לכל נפש. אנסמבל הזמרים כולל זמרות וזמרים מקומיים משובחים, לצד אמנים בינלאומיים. זוהי הפעם הרביעית שהאופרה הישראלית מציגה את "סיפורי הופמן", והפעם בהפקה מרשימה וסוחפת. מופעים יתקיימו עד סוף השבוע (18.11.22).
