הדירה: עם כל הכבוד ליוקר המחיה מדובר בדירה של מליאנים: שתי קומות, חמישה חדרים ושתי מרפסות בגבעת־שמואל. הגענו אליה בזכות כפר הסטודנטים של תנועת המזרחי העולמית וה־OU JLIC.
ההיכרות: כולנו סטודנטים בבר־אילן שעלינו ממדינות שונות בארה"ב: ניו־יורק, ניו־ג'רזי ואילינוי.
ניקיון וקניות: אין תפקידים קבועים, אבל יצחק, הוא נשמה טובה שדואג לבדוק את המקרר והמזווה ומוודא שהם יהיו מלאים באוכל. בעניין הניקיון כל אחד אחראי על עצמו ועל הסביבה ולכן רוב השבוע אדם לאדם זאב, אבל כל יום שישי כולנו מנקים את הדירה יחד.
הווי: יש שיגידו שהוא מאוד אמריקני סטריאוטיפי. אנחנו אוהבים את החיים הטובים – אוכל טוב (עם שלוש המדבקות האדומות), סרטים טובים (אין דבר כזה קומדיה רומנטית טובה) ומשחקי וידאו (פיפא – אאוט, K2 אין) ואם משעמם, יש תמיד בירה קרה בבר הקרוב.
שבתות: כאמור, אנחנו חלק מקהילה ולכן את המניינים שלנו אנו מקיימים איתם וממשיכים גם לסעודות יחד. כחלק מהכנת השבת המשותפת כולנו נפגשים בשישי, שמים מוזיקה בקולי קולות ומבשלים במטבח המארח באותה שבת.
מסורת: ראשון בערב הוא ערב פוטבול בדירה. לכבודו אנחנו פותחים את המקרן בסלון ורואים את המשחק של אותו היום.
השותפים שלא בחרנו: אנחנו כמו אמא מרוקאית, אוהבים מאוד אורחים שבאים לשבתות או לצפות במשחק פוטבול (בתנאי שמעודדים את הקבוצה הנכונה), אצלנו אין אדם שהוא חלילה לא רצוי או מתעלק.
אנקדוטה מצחיקה: פעם כחלק מההכנות לשבת, אחד השותפים חיבר את הקומקום החשמלי לשעון שבת במקום את הפלטה. התוצאה הייתה שנאלצנו לאכול אוכל קר. מיותר לציין שעל אותו שותף נאסר מאז להיות אחראי על הפלטה והוספנו גם את המיחם ליתר ביטחון.
