קוראים לי רועי לוי ואני לומד בכיתה ה' בבית ספר על שם נעמי שמר בירושלים… בגלל שאני ממש טוב בלתת עצות, אז הרבה ילדים מתייעצים איתי על דברים שקשורים לבית ספר. למשל איך למצוא חברים, מה לעשות אם הסנדוויץ' לא טעים, איך אפשר להתקבל לתזמורת של בית ספר אפילו שלא מנגנים בשום כלי… אז אחרי שעזרתי להרבה ילדים, החלטתי לכתוב את כל העצות שלי בספר, כדי שגם ילדים שלא מכירים אותי יוכלו לדעת, וגם ילדים שהם בכלל לא מישראל [בעזרת גוגל טרנסלייט כבר תרגמתי את הספר שלי לאוזבקית, בורמזית, אזרית, מונגולית וגוג'ראטית, ואני מתכנן לתרגם אותו לעוד שפות]
על מדף ספרי העצות בחנויות הספרים אפשר למצוא מגוון אקלקטי ובלתי אחיד באיכותו של ספרים, המקיפים תחומי חיים שונים. חלקם גנריים וכלליים יחסית, וחלקם אזוטריים להדהים. מרבית הספרים כתובים בטון דומה: מעין "מספר יודע כול" שכבר חווה כל היבט בסוגיה שבה עוסק הספר, וכעת הוא מבקש להרעיף מניסיונו העשיר על יתר בני התמותה, שמזלם לא שפר עליהם להיות מנוסים כמותו.
הספר מציית לכאורה לחוקי הז'אנר, ומבקש להנחות את התלמיד הנבוך במסדרונות המוסד הגדול שאליו נקלע. אבל בהיותו טקסט חתרני, חכם ומצחיק, הוא עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. נוכח מסכת פרוזאית למדי של עצות, התמודדויות וחוויות בית־ספריות כמו "למה כדאי לכם להוציא את השאריות של הסנדוויץ' מהתיק", "איך לכתוב שיעורי בית על ספר שלא קראתם", או שאלות יסודיות יותר כמו "איך להבדיל בין בנים לבנות", "איך להציע חברות" ו"איך לא להתבייש לדבר בכיתה" – הולכת ומעמיקה דווקא ההכרה בתחושת המבוכה וחוסר התואם שמרגיש כל פרט במסגרת גדולה ונוקשה. התחושה הזו, בהיותה אינהרנטית וככל הנראה גם חשוכת מרפא, עלולה לדכדך ולייאש, אבל במקרה של "עצות לתלמידי בית הספר", היא דווקא משיבה רוח של נחמה והבנה.
החוויות המתוארות בין דפי הספר הן חוויות מוכרות מאין כמותן. מה שמעצים אותן הם גלי הצחוק הצפופים שהספר מחולל אצל קוראיו, המוכיחים כי מדובר בבדיחות שיש בהן אמת בכמות גבוהה. וכך, מעבר להנאה שבקריאת טקסט מצחיק כל כך, נחה על הקורא תחושה מרגיעה של קרבה ושל סולידריות אמיתית.
הספר החריף והמצחיק הזה הוא ספרו הראשון של כהאן. הוא עמוס דקויות ורגישות של ממש, והשילוב בין הטקסט ובין האיורים והקומיקס המלווים אותו, מעשי ידיו של נדב נחמני, ובכלל העיצוב יוצא הדופן ומלא ההברקות של הספר כולו, מחוללים חוויית קריאה שלמה ומספקת, המושיטה יד ידידותית וחמה לכל מי שתועה או תעה אי פעם במסדרונות בית הספר, וזקוק למי שיתעה שם ביחד איתו.
