מודיעין אומנם ממותגת כעיר שינה, שהיתרון הכי גדול שלה הוא מיקומה בין ירושלים לתל־אביב, אך בשנים האחרונות נפתחו באזורי המסחר שלה לא מעט בתי קפה ומסעדות, כמעין איים שוקקי חיים. אחד מהם הוא הביסטרו "פדריק", שהפך לכשר לפני כשנה וחצי, במהלך שלווה בקריאות שמחה וכעס כאחד מצד המקומיים, ולמרות ריבוי הכיפות, עדיין אין פה תחושה של סניף בני עקיבא. הגענו בזמן העמוס בשבוע: חמישי בערב, והמקום היה שוקק בליינים שהיו ישובים על כיסאות בר, שולחנות רגילים או ספסלי דיינר. על אף שהזמנו מקום מראש נאלצנו להמתין כרבע שעה עד להושבה.
כבר ממבט ראשון ניתן לראות כי התפריט סובל מישראליות יתר, כלומר חולש על כל מטבח אפשרי. במקום להתמקצע בכמה מנות, מציעים כאן מבחר מסחרר. וגר ראמן עם ניוקי, ובורגיניון עם עראייס ירבץ. פתחנו באלכוהול. קוקטייל ה"סטרוברי סווינג" היה כשמו תותי מאוד, יותר כמו שייק פירות עם שוט אלכוהול מאשר מיקסוס של טעמים, והוא גם הוגש ללא קש כך שעלי הנענע שקישטו אותו נתקעו לנו בפנים בזמן השתייה.
הטטאקי היה טעים כמו שהוא היה יפה: פרוסות פילה בקר צרובות קלות מבחוץ מלוות ברוטב יוזו מנגו מתקתק עם צ'ילי וצנונית שנתנו לו בעיטה קדימה. פטריות היער הצלויות היו חביבות אך לא מעבר, הוקפצו בשמן זית ושום. ואילו סלט המיינדפולנס (העצום בגודלו) לא החליט מה הוא יותר, ישראלי או שמאלני. רוצה לומר מיש־מש של מלפפון, עגבנייה, בצל ופטרוזיליה קצוצים מצד אחד ומקלוני תפוחי עץ, קינואה אדומה, אוכמניות (מה) ואגוזים מסוכרים מצד שני, מעורבבים כולם יחדיו בטחינה גולמית וסילאן. סלט של סלט שיכול היה לצאת מוצלח אבל התוצאה התגלתה כמוזרה־משהו.
העיקריות המשיכו את הקו – מעניינות על הנייר אבל בפועל לא תמיד התרוממו: נקניקיית הבשר הייתה יבשושית אך התוספות בדמות קרעי תפוחי אדמה, והכרוב הכבוש בחרדל דיז'ון היו נפלאים ומקוריים; גם העראייס שהוגש חתוך לחתיכות קטנות סבל מחוסר עסיסיות למרות תיבול של בזיליקום, קינמון ופיסטוק שהיה טוב. לעומתן, תבשיל הניוקי בורגיניון הצרפתי היה פשוט ומצוין. הגזר לא התפרק, הבשר שבושל ביין אדום וציר בקר היה רך ועמוק טעמים והניוקי שליווה אותו נימוח. מנה חורפית ומנחמת במובן הכיפי של המילה.
המסעדה רחבת הידיים הייתה כל העת בתפוסה מלאה, אך כל המנות הגיעו מהר בזכות מערך כוח אדם גדול ומספק (לא עניין של מה בכך במשבר התעסוקה של זמננו) שכלל מארחות מקצועיות ומלצרים ידענים ואדיבים.
לקינוח הסתפקנו במילפיי ברולה מפורק שכלל דפי פילו פציחים בקינמון עם שני ריבועי ברולה קרמי וספירלת רוטב אנגלייז, ו"אמסטרדם פאי" שהיה מעין עוגת ספוג מלבנית חמה ומוארכת ומעליה שכבת תפוחים מקורמלים ומסוכרים ופירורי אגוזים קראנצ'יים והשאיר לנו טעם מתוק.
פדריק מציעה אווירה תוססת, מנות גדולות, הגשה מרשימה ומחירים נגישים, והיא ידידותית גם עבור משפחות עם ילדים. כמה חבל שההתפזרות על פני יותר מדי מטבחים גובה את מחירה הקולינרי בדמות ביצוע ללא עמוד שדרה של ממש.
