הדירה: שני חדרי שינה בקושי, אין מרפסת כי אין נוף, בשכונה המערבית בכרמיאל.
ההיכרות: בלימודים עם אידיאלים.
ניקיון: ביום הראשון מצאנו "אוצרות" מיוחדים שהשאירו לנו הבנים שהיו בדירה לפנינו, כגון חולצות תנועה מיוזעות, גרביים עתיקים מגבות משומשות ונגיעות ג'וקים. בהתחלה היה קשה מאוד לשמור על הניקיון ולהסתגל לחיים חדשים ועצמאיים יחד. לאחרונה החלטנו על הקונספט של תורניות יומיות, נראה מה יצא מזה. בישול: כולנו מסכימות שכדאי שהתפקיד של אוריה במטבח יתחיל ויסתיים בשטיפת הכלים (אנחנו בטראומה מהאורז בטעם פוקפורן שהיא הכינה, היא מתעקשת שהוא היה טעים). בנוסף יש לנו מאכלי דגל – הפסטה האדומה של ליעד, האורז של רעות, הסלט־בטטה של יערה והשמן עם האוכל של מעין (כדורים לצרבת זה מאסט).
השכנים: בשבת הראשונה שלנו בדירה נתקענו בלי נרות רגע לפני כניסת שבת. ביקשנו מהשכנה ממול נרות וקיבלנו נרות של כריסמס, מקוות שזה התקבל אצל הקב"ה.
שבתות: כשאנחנו נשארות בשבתות אנחנו בדרך כלל אוכלות אצל משפחות מהקהילה והולכות לפעילות חב"ב בסניף בערב שבת.
הווי: אין כמו הצחוקים של אמצע הלילה אחרי יום מתיש.
מסורת: מדי בוקר, כדי לשמור על בריאות הגוף, אנחנו נוהגות לקיים מרתון קבוצתי אל עבר קו 2 וכמובן מפספסות אותו כל פעם מחדש. כמו כן, כחלק משגרת הבוקר ליעד נוהגת להגיע לבית הספר מלאה בכתמי קפה שנשפכו עליה במהלך המרתון. בנוסף, אנחנו אוהבות לקיים ערבי התוועדות עם יוקלילי וגיטרה.
חפץ מיוחד: מהרגע הראשון כולנו הרגשנו חיבור מיידי למזגן בסלון, שלרגע לא אכזב אותנו. רעות, שהתחברה אליו במיוחד, החליטה בשבילו אפילו לעבור לישון בסלון.
שיר הדירה: אבא נהייתי דוס, של עדי רן.
בגדים אחת מהשנייה: כמו כל דירת בנות טובה הארונות שלנו התערבבו יחסית מהר, ועם הזמן גילינו את השמלות של אוריה, החולצות של מעין, החצאיות של יערה והסוודרים של ליעד ורעות.
