כך תקימו מדינת הלכה

ארבעה־עשר ספרי "משנה תורה" של הרמב"ם – החיבור ההלכתי הגדול והמקיף ביותר בכל הזמנים – כוללים הלכות שבת ואישות, שופר ושכירות, לצד הלכות דעות והלכות תשובה, טהרה וקרבנות, וגם הלכות סנהדרין. חלק מהנושאים הללו לא היו ישימים כבר בימי הרמב"ם, אבל נושא אחד נעשה בדורות האחרונים, מאז תקומת מדינת ישראל, קרוב יותר או לפחות מקור להשראה וללימוד: הלכות מלכים ומלחמותיהם. תחת כותרת זו כתב הרמב"ם שנים־עשר פרקים. ראשון עד רביעי עוסקים במינוי המלך, תפקידיו ודיניו; חמישי עד שמיני עוסקים בהלכות ירושת הארץ ודיני מלחמה; תשיעי ועשירי עוסקים בהלכות שבע מצוות בני נח. שני הפרקים האחרונים עוסקים בהלכות מלך המשיח ובימות המשיח. בהלכות אלו בחר הרמב"ם לסיים את ספר "שופטים" ואת כל המפעל האדיר של חיבור הי"ד החזקה.

• ההסכם עם יהדות התורה עורר זעם, אבל יש בו חלקים לגיטימיים
• דמותו של הרמב"ן מקבלת אור חדש בספר העוקב אחר התפתחותו כמנהיג ומקובל
• מה הרמב"ם היה חושב על תרבות הצריכה של ימינו?

קבוצה של כותבים וחוקרים מ"מרכז תורה ומדינה" אספו מקורות רבים מהספרות ההלכתית, מאז תקופת הרמב"ם ועד בני זמננו, סביב הפרק הראשון של הלכות מלכים. המקורות מגוונים וכוללים חיבורים פרשניים, ספרי שו"ת ופסיקה, מאמרים תורניים ומחקריים. הספר הנוכחי כולל עיון מקיף בשתים־עשרה הלכות, והוא פותח סדרה של ספרים על כל הלכות מלכים.

הנה כמה מהנושאים המוזכרים בהלכות אלו ונידונים בספר: הליך מינוי מלך; מינוי חוזר למלך שהוסר ממלכותו; הסכמת העם למינוי מלך; מינוי מלך על ידי העם בלבד; הלכות משיחת מלך; דיני ירושה במלכות; מי לא רשאי להתמנות כמלך; סילוק מלך שהעם אינו רוצה בו; סמכות מלך שמרדו בו; זכיית דוד בכתר מלוכה; הבטחה שלא תיכרת המלוכה מזרעו, ועוד. בהערות השוליים הארוכות ציטטו המחברים או סיכמו בקצרה את עיקרי דבריו של הפרשן או הפוסק שאותו ציינו, וכך הקורא מקבל תמונה לגבי תוכן דבריו. המספר הרב של המקורות מלמד שהמחברים והחוקרים עיינו במאות רבות של ספרים, ומהם ליקטו מובאות וציטוטים בעבודת איסוף מרשימה.

עם זאת, כמו בכל אסופה וסיכום, בולט בעיניי עד כמה קשה לדייק ולשדך יחד כמה מפרשים או פוסקים באותה הערת שוליים, ולטעון שכל אותם שצוינו יחד מסכימים למשפט שנאמר בשמם בראש העמוד. כמו כן, היה טוב ומועיל לו נכללה בסוף הספר רשימה ביבליוגרפית של ספרי הפרשנות והפוסקים שנזכרו בספר. זאת כדי שלא יהיה צורך לכתוב את שם הספר ובסוגריים את שם המשפחה של המחבר, כמו "מנחת אברהם (שפירא)" או "מנחת אביב (ליכטנשטיין)", ועוד כהנה. אין זה מכבודם של אותם רבנים שכך יוצגו.

שלטון במעמד מלוכה

אחד הדברים המיוחדים בספר זה הוא החיבור בין הלכות מלכים להלכות מדינה דמוקרטית, כפי שאנו מכירים את מדינת ישראל כיום. בספר מופיעים משפטים כמו "לדעת פוסקים רבים חובה להעמיד שלטון יהודי בארץ, גם כזה שלא מוגדר מלוכני". יש אף מי שרואים בזה יישום של המצווה בתורה "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו), ויש הרואים בזה חלק ממצוות יישוב ארץ ישראל (עמ' 52-51). פוסקים רבים כתבו שלכל שלטון מוסכם שנבחר על ידי העם יש תוקף ומעמד כמו מלך – כפי שהיה מעמדם של שופטים כמו גדעון ושמשון, וכן שלטון החשמונאים. ממילא, גם לשלטון הדמוקרטי הקיים והמוכר לנו כיום במדינת ישראל, יש מעמד ותוקף דומה (עמ' 102-98).

הרמב"ם התבסס פעמים רבות בפסיקותיו על המסופר במקרא, ולעיתים על פי הבנתו שלו את הדברים, ובמיוחד בנושאים שלא נידונו בדברי תנאים ואמוראים. אשר על כן, גם פרשיות מספרי נביאים זכו לעיון מעמיק. על פניית עם ישראל לשמואל בבקשה להקים עליהם מלך, שאל הרמב"ם: "מאחר שהקמת מלך מצוה, למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל"? ותשובתו: "לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו'". בעקבות דברי הרמב"ם הללו כתבו המחברים: "פרשנויות שונות ניתנו לתרעומת פסולה זו, והדבר עשוי להשליך על השיקולים למינוי מלך בעתיד" (עמ' 64). ללמדנו שהרמב"ם לא התכוון רק לפרש אירוע היסטורי מהעבר, אלא ללמוד משם גם לעתיד.

המחברים מביאים את ההסברים השונים שניתנו למורת הרוח מבקשתם של ישראל למנות מלך בימי שמואל: דרישתם נבעה ממניעים פסולים; היא באה כדי שהם יהיו ככל הגויים; הבקשה לא הייתה בזמן מתאים (עמ' 66-64). כך גם בנוגע לפסיקת הרמב"ם בנוגע למסופר בספר שמואל על משיחתם בשמן של מלכים משבטי ישראל כמו שאול, וכן על משיחת מלכים מזרע דוד (עמ' 314-311), וכן על משיחה "בירושלים לעולם… אלא מזרע דוד" (עמ' 319-315).

בסוף הספר נוספו ביאוריו של הראי"ה קוק לדברי הרמב"ם בפרק זה. דברים אלה פורסמו בעבר בחוברת דקה תחת השם "גנזי הראיה", וכעת צוינו לדבריו גם הערות והפניות, יחד עם עיונים קלים בהם.

השפעה על סדר היום

"מרכז תורה ומדינה" שהוקם בשנת תשע"ו שוכן ביישוב ניצן, שבו מתגוררים רבים מתושבי היישוב נוה־דקלים ת"ו, ממגורשי גוש קטיף. הרוח החיה בראש המכון, הרב יגאל קמינצקי, והעורך הראשי של הסדרה, הרב פרופ' נריה גוטל, האריכו להסביר בדברי ההקדמה מדוע חשוב לעשות "ההדרה חדשה להלכות מלכים". לדבריהם, כדי לכונן תשתית למדינה יהודית מודרנית יש להבין היטב את התהליכים המדיניים, החברתיים וההגותיים בהווה, יחד עם עיון מעמיק וחדש בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים ובכל מה שנכתב בעקבותיו. זאת על מנת ליצוק תוכן רוחני אל מה שקיים היום, ולדחות את שאינו ראוי לבוא בכרם ישראל.

זוהי כמובן פעולה מבורכת וחשובה, אך יש לראות זאת כצעד ראשוני וכהצבת תשתית בלבד, לפחות במה שנוגע לאופייה היהודי של מדינת ישראל כפי שהיא כיום. מכוני מחקר תורניים יישומיים, כגון מכון התורה והארץ, פוע"ה, כת"ר ואחרים, הצליחו במשך השנים לקדם מודעות הלכתית בנושאים שהם עוסקים בהם, לפחות אצל יחידים וקהלים שמעוניינים לקיים מצוות כהלכתן. סוגיות תורה ומדינה אינן נוגעות בדרך כלל לאנשים פרטיים, אלא למנהיגות בדרגות וברמות שונות, ולאווירה ציבורית שמשפיעה על המדינה כולה.

גופים שונים בארץ ואף מחו"ל הצליחו במשך השנים, בעבודה מסורה ושיטתית, להשפיע על סדר היום הציבורי, הלאומי, החברתי והדתי במדינת ישראל. הם עשו זאת באמצעות הצגת ניירות עמדה במוקדי השפעה מרכזיים ומאבק עליהם, בארגון כנסים מתוקשרים ובאמצעות פרסומים רבים ומגוונים, ביוזמות ושיתופי פעולה עם גופים אחרים ועוד ועוד. כך עלו למודעות הציבור נושאים משמעותיים וקריטיים שהשפיעו אט אט ובאופן שיטתי על רשות הרבים של המדינה בתחומים רבים.

כדי להשמיע קול של תורה ויהדות בנושאים הללו, מוצב כאן אתגר גדול יותר: לפעול בדרכים דומות וחדשות ולהתמיד בהן, להכיר ולהרגיש היטב את התהליכים והתנועות בחברה הישראלית, לעגן ולבסס היטב אמירות במקורות היהודיים באופן מעמיק ורחב, לומר ולכתוב אותם בשפה ישראלית ומודרנית, כדי שהדברים יובנו ואפשר יהיה לתקשר ולהתכתב עם העולם שמחוץ לבית המדרש.