היה זה לפני כמה חודשים, לקראת השקת הסדרה המדוברת "שלטון הצללים" של הוט, דרמה יומית שמציגה את מאחורי הקלעים של הכנסת. התסריטאי חיים אביחיל התראיין לראשונה על הסדרה שעבד עליה, הפעם כיוצר ראשי. לצידו התראיין שועל התקשורת הוותיק, היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שסייע בכתיבת הסדרה לאביחיל ולשותפתו רז יובן ותרם מניסיונו העשיר במסדרונות המשכן. אביחיל, שנראה צעיר לגילו הצעיר גם כך (29), ניסה להשחיל משפט פה ושם, ונראה בעיקר מבוהל. הוא כמעט לא הצליח להתבטא, בעוד קלוגהפט תפס את מלוא הבמה. "אמרתי לקלוגהפט אחרי הריאיון שהוא לא ענה להם אפילו על שאלה אחת", נזכר אביחיל. בתגובה חייך קלוגהפט ונתן לאביחיל שיעור נוסף, הפעם ברזי התעשייה.
העלילה של "שלטון הצללים" (א'־ד', 20:15, HOT3 ו־HOT VOD) מתרכזת סביב דמותו של דודי גרציאנו (אביב אלוש), המגלם עיתונאי לשעבר שחושף באמצעות מידע חסוי שמועבר אליו מיועצתו הבכירה של השר לביטחון הפנים, שתאונת הדרכים שבה נהרג אחיו הייתה מבוימת, ולמעשה מדובר ברצח. גרציאנו מחליט להסתנן אל משרדי הכנסת בזהות בדויה כיועץ פרלמנטרי ולגלות מי אחראי לרציחתו של אחיו. עד מהרה, מעורבותו של דודי במשרדי הכנסת מביאה לחשיפת פרשה אפלה שבה מסתבכים כל היועצים הפרלמנטריים האחרים ועתידה להשפיע על עתיד המדינה.
"היום זה יתרון דווקא לא להיות התל–אביבי, אלא עם כיפה. תחשוב על היוצרים המרכזיים בשנים האחרונות כמו אלירן מלכה, בת חן סבג או מאור זגורי. כבר לא מבקשים שתעשה סדרה על דתיים, אלא רוצים לראות איך אתה כיוצר דתי רואה את העולם"
אני נפגש עם אביחיל בביתו, דירה קטנה בגבעת־ שמואל, בלב הבורגנות של הציונות הדתית. הוא לא רק בעל חזות נערית, אלא לעיתים מתנהג ככזה. מדבר בתזזיתיות, קופץ מהתלהבות כאשר הנושא מרגש אותו, ומרבה לתבל את דבריו בהומור אישי מרענן. הוא מראה לי בסמארטפון סצנה חדשה של הסדרה שעלתה בדיוק לרשת, שבה השחקן תום אבני "נותן את משחק חייו" לדבריו, בתפקיד יניר נחושתן, יועץ פוליטי חסר מעצורים, דמות המבוססת על קלוגהפט עצמו. אביחיל נהנה לראות אותי צופה בסצנה ובוחן את תגובותיי, כאשר לבסוף הוא זורק "אלוש הזה לא יכול להישאר מחוץ לסצנה", אחרי שאביב אלוש, המשחק כאמור את גיבור הסדרה, מניח יד על אבני ומחזק אותו בעקבות המונולוג המרגש.
הכשרה אוטודידקטית
אביחיל נולד בשכונת אהרונסון ברמת־גן, במשפחה שהוא מגדיר כ"מאוד שבטית". הוריו, שניהם הייטקיסטים, ובעקבות עבודתם טסה המשפחה ללוס־אנג'לס למשך שלוש שנים. "אני הכבשה השחורה", הוא מחייך בערמומיות, "יש לי אח שעובד בפייסבוק ואני בכלל הלכתי לתחום האמנותי". לדבריו, את החיבור לדת ולתרבות שאב דווקא מסבתא שלו, "היא הייתה מצד אחד זמרת אופרה אך מצד שני בת של רב. זו דואליות שתמיד הייתה בבית; עולם רוחני־תורני־אמנותי". כאשר גרו בלוס־אנג'לס, ממש בסמוך להוליווד, נדבק אביחיל בחיידק התסריטאות, מה שלטענתו הפך שם ל"מחלה כרונית". "הייתי ילד פנטזיונר, וההורים שלי לגמרי גיבו את זה".
"המחלה הכרונית" הייתה כה חריפה שאביחיל שכנע את משפחתו לבקר כמה שיותר במסעדת "מילקי וויי" בשכונת פיקו רוברסטסן שהייתה שייכת לאמו של סטיבן ספילברג. "כל שבוע גררתי את כל המשפחה שלי למסעדה הזו, כדי שאולי ניתקל בספילברג עצמו". אמו של ספילברג הייתה רגילה למעריצים המגיעים למסעדה, אך לרוב אלו שהגיעו בגיל כה צעיר לא בדיוק תכננו להפוך דווקא לתסריטאים. "החלום שלי תמיד היה להיות מאחורי הקלעים, יצאנו מהקרנת הסרט 'טיטאניק' וכל מה שרק יכולתי לחשוב עליו הוא להבין איך הפיקו את כל הסצנות". מגיל צעיר החל ליצור סרטים באופן עצמאי, "הייתי מצלם לעצמי סרטים ביתיים, התלהבתי מיצירת אפקטים, וגם מלספר סיפור". אמו אף הסיעה אותו מספר פעמים למגדל סבן בלוס־אנג'לס. "כחובב פאואר ריינג'רס הערצתי את חיים סבן והיה לי רעיון על איך להפוך את הסדרה לסרט – היינו נוסעים למגדל ושלשלתי מכתבים לסבן בכדי לשכנע אותו שיקבל תסריטים שלי".
לאחר שחזר לארץ, המשיך בלימודיו בישיבה התיכונית קריית־הרצוג והיה מחלוצי מגמת התקשורת בה. סרט הגמר שלו גרם לסערה של ממש. "זה היה שנה אחרי ההתנתקות ויצרתי מחזמר עליה. זה כנראה היה קצת מוקדם מדי ליצור סרט שכזה, הכוונה בכלל הייתה לחבק את המתנחלים, אבל זה היה שילוב של טלנובלה, דרמה ומחזמר – כך שהיו שחשבו שזה לא היה רגיש מספיק". הוא גם נתקל בבעיה של שירת נשים, שבישיבה לא אהבו. "מצאתי רב שהתיר את הענין אם מעוותים קצת את הקול, אז זה מה שעשיתי". המחזמר הוקרן ברחבי הארץ וגרם לסערה. "המפונים של גוש־קטיף במקומות שונים יצאו באמצע ההקרנה, ואמרו כי 'זה ניצול של הכאב שלנו'".
בצבא שירת ביחידת 8200 כאלחוטן בבסיס סגור בצפת. "הייתה לי משמרת של שמונה שעות ביום והרבה מאוד זמן לעבוד על מה שאהבתי באמת: לכתוב". הוא ואשתו היו זוג כבר מגיל 16, כך שהיה ברור לו שברגע שישתחרר, השניים יתחתנו, ועל כן הוא חייב להתחיל להתפרנס למחייתו. "אמרתי לעצמי שאני חייב לקבל החלטה עד השחרור אם התסריטאות היא תחביב או מקצוע לחיים". את כל שעותיו הפנויות השקיע בכתיבה של עשרה פרקים לסדרת טלוויזיה, למרות שמעולם לא למד זאת בצורה רצינית. "קיבלתי הכשרה אוטודידקטית מספרים שקראתי על כתיבת תסריט". הסדרה, שטרם הופקה ושודרה (למרות שבינתיים אביחיל כבר עובד על סדרה אחרת שמבוססת על אותו קונספט) היא לדבריו "סדרה מגניבה המציגה תעלומת רצח שבה חמישה אנשים מודים בביצוע הפשע. שלחתי את התסריט למפיקים וקיבלתי פידבקים ממש טובים. ב'רשת' החליטו להשקיע בפיתוח התסריט הראשוני לסדרה, ואז קיבלתי את ההוכחה שחיפשתי: זה מקצוע, ולא תחביב".
יש לו כל מיני תיאוריות לגבי למה הסדרה לא יצאה לפועל בסופו של דבר: "הייתי מאוד צעיר, עדיין חייל, וכל שינוי שביקשו שנעשה בתסריט, הסכמתי. היום אני כבר יודע להדוף ולכוון לאן שאני רוצה. אמרו לי בשלב מסוים שאולי בכלל זה צריך להיות סיטקום וזרמתי, למרות שעמוק בפנים ידעתי שזה לא הכיוון". אז למרות שקיבל ציון 750 בפסיכומטרי והיועץ התעסוקתי המליץ לו ללמוד רפואה – זה ממש לא קרה.
לא אדם פוליטי
אחרי השחרור אביחיל החל לעבוד בחברת "דורי מדיה דרסט" ("מטומטמת", "שבאבניקים") ובין השאר על סדרות כגון "סוויץ'", סדרת רשת עבור משרד החינוך במטרה ללמד תלמידי תיכון אזרחות. "המצחיק הוא שלאחרונה כל מיני תיכוניסטים כתבו ברשת שבצפייה בשלטון הצללים הם למדו יותר 'אזרחות' מאשר בכל השנים בתיכון. במשפחה שלי צוחקים עליי שאני מורה לאזרחות". לאחר מכן החל לעבוד ככותב עלילות בסדרת "החולמים" של ערוץ הילדים, שהיוותה את הבסיס לספין־אוף הרבה יותר מוצלח – "גאליס". הוא אף השתתף בעבודה על הסדרה "ניו יורק" כעורך תסריט. "זה לא לכתוב את התסריט, אלא יותר לשבת בחדר ולתת פידבק לכותבים, זו יצירה של מישהו אחר". "ניו־יורק" הייתה הפעם הראשונה שבה נכח בצורה משמעותית על סט הצילומים, בסדרות הקודמות היה מעורב בעיקר בכתיבה וכלל לא ראה את היצירה עד ששודרה. הוא קיבל הצעה להמשיך, אך אז הציעו לו ליצור טלנובלה של 150 פרקים בשם "אניגמה" עבור ערוץ ויווה, בכיכובו של עפר שכטר ועדי הימלבלוי. "זה היה בתקציב נמוך ובערוץ נישה", הוא מציין.
לשלטון הצללים התגלגל מעט במקרה. "פגשתי את מירי טובי, מנהלת הדרמה של הוט, שהיא האישה שאחראית על כל מה שטוב בטלוויזיה. הצעתי לה גרסה מאוחרת של הסדרה שכתבתי בצבא, שהפכה בינתיים לתעלומת רצח בעולם של סטודנטים לפסיכולוגיה – אחרי שאשתי הפסיכולוגית עזרה לי בפרטים מהתחום". לטובי היו תוכניות אחרות בשבילו. "היא אמרה שהם רוצים ליצור סדרה על הכנסת, ויש לה תחושה שאני יכול להביא את הפיצוח.
"האינסטינקט הראשוני היה 'מה לי ולזה', אני הרי לא אדם פוליטי. אבל אז גיליתי שיש המון יועצים פרלמנטריים בעבר ובהווה שגרים כאן בגבעת־שמואל. התחלתי לחקור את העולם הזה ונדלקתי על הזווית של 'תראו איך עובדים עלינו בעיניים'. זה מזעזע עד כמה הפער בין המציאות לבין מה שהציבור נחשף אליו גדול – אבל מבחינה טלוויזיונית זה מדליק".
הוא החל לכתוב תסריט ראשוני ועלילה: "גיבור שהוא חיצוני לעולם הזה כמוני, לא אדם פוליטי, שנכנס לעולם הפרלמנטרי בעל כורחו. הוא מנסה לפתור תעלומת רצח של אח שלו, וסביבו חבורה של עוזרים פרלמנטריים ציניים שמנסים להציל את המדינה". בהוט ובקודה תקשורת נרשמה התלהבות, ואביחיל קיבל אור ירוק. שותפתו ליצירת הסדרה ולכתיבה הייתה כאמור רז יובן ("כפולה"). "היא ההפך המוחלט שלי", הוא מספר על ה"שידוך" ומסביר: "אני צעיר דתי בן 29, נוטה ימינה מבחינה פוליטית והיא תל־אביבית, גרושה, שמאלנית בת 40. אתה יכול להבין שהיה מעניין מאוד בחדר הכתיבה".
אך כאשר אני שואל על מעורבתו של קלוגהפט בסדרה, אני מבין שעליתי על מוקש. בכלי התקשורת הישראליים "שלטון הצללים" הוגדרה כ"סדרה של משה קלוגהפט" – שבכל הראיונות איתו גם הקפיד לפרגן לצמד הכותבים – אך בפועל מתברר שהתפקיד שלו היה מצומצם יותר. "הוא ליווה את הכתיבה שלנו כל הזמן, סיפק לנו סיפורים עסיסיים מהעולם הזה ונתן רעיונות לתרגילים פוליטיים. אנחנו כתבנו את הסצנות, ואת הדמויות פיתחנו ביחד איתו בפגישות אחת לכמה זמן".
כאמור, דמותו של תום אבני אף נכתבה בהשראתו. "מישהו כמו קלוגהפט ריתק אותי כדמות, והקטע הוא שעוד לפני שהתחלנו לעבוד איתו, הכנתי לעצמי תחקיר והיה לי עמוד שלם של כתבות על משה קלוגהפט לאורך השנים. אני מודה שלא פענחתי אותו לגמרי עד כה, אבל אני מתקרב לזה". על הדמות של אבני בסדרה הוא אומר: "לא סתם הוא אחת הדמויות האהובות בה, כיוון שהוא מבוסס על אדם אמיתי".
לא מתסכל שאתם משקיעים את כל המאמץ ובסוף מישהו אחר זוכה לקרדיט?
"שמע, כשישבנו עם יחסי הציבור של הוט כדי לקדם את הסדרה, חשבנו מה יביא הכי הרבה חשיפה ובאזז. היה ברור שההבלטה שלו מעוררת עניין בתקשורת. בדברים האלה אני מנסה לפעול מהשכל ולא מהבטן, לטובת ה'בייבי שלי', שזו הסדרה. רציתי שכמה שיותר אנשים יצפו בה והסכמתי לכך שיבליטו את השם שלו. שמתי את האגו בצד כי הייתה בי האמונה שמי שירצה לדעת מי באמת עומד מאחורי הסדרה – יגלה".
"כשישבנו עם יחסי הציבור של הוט כדי לקדם את הסדרה, חשבנו מה יביא הכי הרבה חשיפה ובאזז. היה ברור שההבלטה של קלוגהפט מעוררת עניין בתקשורת. בדברים האלה אני מנסה לפעול מהשכל. שמתי את האגו בצד. מי שירצה לדעת מי באמת עומד מאחורי הסדרה – יגלה"
העולם שייך לצעירים
את הפרק הראשון כתב בסגנון הדרמה הפוליטית עתירת השבחים "בית הקלפים". "רציתי בכלל ליצור סדרה שמתכתבת עם 'בית הקלפים'. אבל הסבירו לי שבדרמה יומית, אי אפשר ליצור סדרות מורכבות שכאלה". אך אין ספק שחלק מחזונו של אביחיל השתמר בסופו של יום: איכות הצילום וההפקה, ההשקעה בפרטים והתעסקות בנבכי הבירוקרטיה הישראלית. "זו דרמת מתח סאטירית, עם הרבה הומור שיכול להתפספס", מנסה אביחיל לאפיין את הסדרה שיצר. "זו גם קצת דרמה בלשית, ניסינו לפצח את הז'אנר הזה של תוכנית שמשודרת כל יום. בהוט רצו מלכתחילה סדרה יותר דומה ל'סקנדל', שתהיה עממית יותר. בסוף התקבל מעין יציר כלאיים של שתי הסדרות האלה, ואני גאה במישמָש הזה".
"כתבתי סדרה שהייתי נהנה לצפות בה. היא מצד אחד בגובה העיניים, אך מצד שני אני מקבל לפעמים פידבק שהגזמנו עם העומק או התחכום. יש שיגידו ש'שלטון הצללים' קצת מורכבת מדי לז'אנר היומי. בחרנו דווקא להתמקד בעוזרים הפרלמנטריים כיוון שהם צעירים שעוד לא התלכלכו מספיק, הם על התפר של בין מושחתים לאידיאליסטים. וחוץ מזה, צעירים זה תמיד אטרקטיבי יותר".
"שלטון הצללים" זוכה להצלחה לא מבוטלת עם שלושה מיליון הורדות ברשת ולאחרונה אף דווח כי מתקיימים מגעים להפקת עונה שנייה, אך במקביל היא נקטלה לא מעט על ידי המבקרים.
עד כמה זה מפריע לך?
"מצד אחד לא כיף לקרוא, אבל מצד שני הביקורות האלה הן של ארבעה־חמישה אנשים שמייצגים את הדעה שלהם על בסיס צפייה בשני פרקים, שבעיניי פחות טובים משאר הסדרה. בסוף עשיתי את הסדרה בשביל הצופים שמצביעים בשלט. וזה מה שחשוב לי".
לצד אלוש ואבני משתתפים בסדרה מספר כוכבים בולטים נוספים, דוגמת חן אמסלם, דניאל ליטמן, שרי גבעתי, זאב רווח ואחרים. "יותר מכול אני מבסוט על הקאסט של הסדרה. הם כולם הגיעו מאוד רציניים, גם לתפקידים הכי קטנים. התקשרו אליי לברר כל מילה בתסריט כדי לדייק או כדי להבין למה התכוונו. הייתי בהלם מרמת המקצועיות של השחקנים. הרי זו סדרה עם טקסט מסובך, על תחום שהם לא מכירים". הוא מציין שוב לטובה את תום אבני ש"נותן שם את תפקיד חייו" וזוכה לפידבק נלהב על משחקו, ומראה לי כיצד הוא מקדם מדי יום את הפרק בפרופיל האינסטגרם שלו. "אגב, הדמות שלו הייתה כתובה עבור מישהו שמבוגר ממנו בעשר שנים, וכשהוא הגיע לאודישן מיד הזדעקתי שהוא צעיר מדי, אבל המלהקים אמרו לי – חכה, תראה אותו. ואכן הוא עשה אודישן מעולה".
ליהוק מבריק נוסף הוא חן אמסלם ("זגורי אימפריה", "מכתוב") שמשחקת את מורן טרבלסי, יועצתו הבכירה של השר לביטחון הפנים, שמשמשת גם כמאהבת שלו. "היא היחידה שלא הייתה צריכה לעשות אודישן, דמיינתי אותה כשכתבתי את הדמות. דווקא השותפה שלי דמיינה ביץ' בלונדינית, ואני אמרתי לה, ממש לא – זו חן אמסלם. היא צחקה ואמרה 'תוציאו לה חוזה באופן מיידי'. מעבר למשחק המעולה שלה, היא עושה תפקיד מורכב כי אתה לא יודע מה הגיבורה רוצה עד פרק 27, ולמרות זאת היא מעניינת ומצחיקה אותך. היא פחדה מזה, הרי קשה להתחבר לדמות בלי שאתה מבין מה האינטרס שלה".
גם הזמרת ואלילת הנוער נועה קירל מפציעה בסדרה, בתפקיד בתה הסוררת של ח"כ אורלי אמסלם, מתנחלת עם כיסוי ראש דוברת רוסית. "הפתענו לא מעט אנשים, אבל ברור שהבאנו אותה כדי למשוך קהל צעיר לסדרה. האמת היא שנועה הגיעה לסט לגמרי מוכנה. היא מכניסה את כולם לכיס הקטן מבחינת מקצועיות. למרות גילה הצעיר היא לגמרי מתנהלת כמו מבוגרת, הייתי בהלם. אין ספק שהיא האתנחתא הקומית של הסדרה, והיא עושה את זה מעולה".
תגלית נוספת הוא השחקן עירד רובינשטיין, שמשחק את השר הדתי גלבוע, ואינו מוכר כשחקן טלוויזיה אלא יותר כבמאי תיאטרון. "הוא כובש ומטריף", אומר אביחיל, "מבחינתי אני רוצה אותו כתפקיד הראשי בסדרה הבאה שלי".
הדמות שמגלם גלבוע מזכירה באופן ברור את דמותו של שר החינוך נפתלי בנט. אני שואל את אביחיל האם היא אכן מבוססת עליו. "אני רואה קצת את הדמיון החיצוני, אבל לדעתי פשוט מחפשים את זה כיוון שמדובר בשר דתי. לא אתמם, יש לו כיפה על הראש והוא אומר המון 'אחים ואחיות שלי'. אין ספק שיש כאן קריצה לבנט, אבל לא מבחינת המהות של הדמות, הרי מלכתחילה הוא בכלל לא היה דתי, אם היינו מורידים לו את הכיפה לא היית יודע שהוא דתי. ויש כאן אמירה: זה השימוש הציני הזה שפוליטיקאים עושים בדת, וזה עובר דרך הדמות. פוליטיקת הזהויות – כל אחד בוחר מה להבליט. הקריצה לבנט הייתה למטרות פלפול העניינים, הרי הגיבור דתי, נשוי שבוגד באשתו. שר דתי כבר ראינו, שר דתי שמנהל רומן זה דרמטי יותר. הוא לא שקרן אגב, אבל הוא מבליט את דתיותו יותר ממה שהוא דתי בפועל. יש גם חלק בסדרה שהוא מתחיל להתחזק ולחזור למקורות שלו, אבל זה כבר ספוילר ואני לא רוצה להרוס לצופים.
"אגב, הוא לא התחיל כך, וכשקלוגהפט גילה שהפכנו אותו לבן דמותו של שר החינוך, שלו הוא מייעץ באופן צמוד הוא ישר אמר 'סיבכתם אותי עם בנט'".
כיוצר דתי, אביחיל שילב כמה וכמה דמויות דתיות בתוכנית, למשל זיוי צדוק, היועצת הדתית־לאומית של ח"כ אמסלם.
עושה רושם שהעובדה שאתה דתי לא באמת משפיעה על היצירה שלך. השחקנים הופתעו לפגוש אותך עם כיפה על הראש?
"לדעתי אנחנו בעידן טוב בכל הנוגע לאוכלוסיות שוליים, וזה מה שמעסיק את הטלוויזיה הישראלית. איפשהו היום זה דווקא יתרון לא להיות התל־אביבי, אלא זה עם כיפה. תחשוב על היוצרים של הסדרות המרכזיות של הוט בשנים האחרונות כמו אלירן מלכה מ'שבאבניקים', בת־חן סבג או מאור זגורי שהם ממש לא תל־אביביים. היום מעניין את מנהלי הדרמה להביא קולות אחרים. כבר לא מבקשים שתעשה סדרה על דתיים, אלא רוצים לראות איך אתה כיוצר דתי רואה את העולם הזה.
"אבל אם נחזור לשאלה שלך, אז יש שני דברים ששואלים אותי כל הזמן: 'אתה דתי?' ו'בן כמה אתה?' אשתי ואני צוחקים שבגלל שהכרנו בגיל 16, אז נתקענו בַּלוּק של הגיל הזה".
אביחיל עדיין חולם לחזור ללוס־אנג'לס, עיר ילדותו. "אני רוצה שלילדים שלי תהיה חוויית רילוקיישן כמו שהייתה לי, גם אשתי גדלה בבית כזה. מקצועית זו לגמרי השאיפה שלי", הוא מודה וחושף: "אני בדיאלוג עם גופים כמו נטפליקס ואחרים על היצירות שלי. בעזרת השם זה יקרה בקרוב".
