בבסיס הסרט "מי מפחד מסנטה" נמצאת הברקה חמודה – ההכרה בדמיון שבין "מת לחיות" ו"שכחו אותי בבית". בסרט הראשון נאבק שוטר בקבוצת טרוריסטים בתוך מגדל רב־קומות ובשני, ילד נאבק בצמד גנבים בבית בפרברים.
מקום ההתרחשות של מי מפחד מסנטה הוא אחוזת הפאר של משפחת לייטסטון. קבוצת גנבים אלימה פורצת לבית ובאיומי נשק דורשת לקבל את סיסמת הכספת שבה נמצאים 300 מיליון דולרים. אלא שהפושעים לא לקחו בחשבון שני גורמים – את טרודי לייטסון הקטנה על תקן הילד החכמולוג שמכיר כל מעבר וסדק במתחם, ואת סנטה קלאוס בכבודו ובעצמו בגילומו המלבב של דיוויד הארבור ("דברים מוזרים"), על תקן הגורם הלא צפוי שנקלע למקום ויש לו כל הכישורים הנחוצים להשיב מלחמה.
מי מפחד מסנטה הוא סרט חסר יומרות שמתמקד בעיקר בדבר אחד: אלימות מדממת. בכוונו את העלילה למבוגרים בלבד הרשה לעצמו הבמאי טומי וירקולה ללכת עד הסוף עם הניגוד שבין דמותו החביבה של סנטה לאלימות המתפרצת שבה הוא מעניש את כל מי שלא היה השנה ילד טוב. ואם נדמה לכם שהמלכודות ב"שכחו אותי בבית" היו אכזריות, כאן כבר הותר הרסן לגמרי והתוצאה, שכוללת בין השאר גם לא מעט כדורי באולינג ומסמרים, היא הרבה יותר מסתם כואבת.
רק החלטה תסריטאית אחת נותרה מעט שנויה במחלוקת – הקו העלילתי המטפל בסיפורם של טרודי והוריה שמתחילים את המסע פרודים ועד לסיום חוזרים כמובן להיות משפחה מאושרת. אז נכון, הז'אנר מחייב קיטש משפחתי, אבל הזרה שנונה גם על המשתנה הזה בנוסחה בהחלט הייתה הולמת יותר את הקונספט הממזרי.
מי מפחד מסנטה, ארה"ב 2022, בימוי: טומי וירקולה 112 דק'
