הטלוויזיה הישראלית התברכה בכישרונות רבים, וגם מכירה של סדרות לחו"ל אינה דבר נדיר. אבל מסורת של דרמה היסטורית מקומית עדיין אין לנו. העיסוקים הבולטים האחרונים בהיסטוריה היהודית־ישראלית מהזווית הדרמטית היו "שעת נעילה" ו"אגדת חורבן". מרבית היצירות האחרות בנושא התמקדו בשדה הדוקומנטרי, בין השאר מסיבות תקציביות.
"קרתגו" (כאן 11), שיוצריה הם רשף לוי, ינץ לוי ותומר שני ("איש חשוב מאוד") שגם ביים, היא צעד משמעותי בתחום. הסדרה מגיעה למסך אחרי שעות של פרומואים שפומפמו לכל אורך חודש המונדיאל, ולמרבה השמחה נראה שהדיבור שנוצר – מוצדק: "קרתגו" מציעה חוויה טלוויזיונית מקומית מרתקת שלא זכורה לי כמותה, בעיקר ברמה הסגנונית ומבחינת עירוב הז'אנרים שהיא מציעה. היא אומנם לא מושלמת, אבל היא בהחלט קרובה לכך. (עבור הביקורות נשלחו ארבעה פרקים). עוד קודם, מאחורי כל הפרומואים ישנו הסיפור – זוהי תקופת מלחמת העולם השנייה, ראשית שנות הארבעים: אליהו "אלייז'ה" לוי הוא בדרן תל־אביבי מוכר שמציג בתיאטרון "המטאטא", וגם נעבעך שמוצא את עצמו מושלך למחנה מעצר בריטי מבודד בסודן, ששמו קרתגו. לא ברור לצופים כיצד בדיוק נעצר, אולם ידוע ששורת יהודים נוספים שנעצרו איתו הוצאו להורג בירייה. העובדה שהגיע לשם בחיים מסמנת אותו כבוגד והוא נאלץ להילחם כדי להוכיח את חפותו ליתר האסירים היהודים החשדנים. במקביל, אסיר בריטי ששיתף פעולה עם הנאצים שׂם גם הוא עין על אלייז'ה ומנסה לרתום אותו לתוכנית הבריחה שלו. אה, ואם זה לא מספיק, זמן קצר לאחר כניסתו לכלא מגלה אלייז'ה שאחות בית הכלא היא המאהבת שלו לשעבר, שנשואה כעת למנהל הכלא.
על אף שהפרקים ארוכים ביחס לדרמה ישראלית (כל אחד באורך של שעה), הצפייה עוברת ביעף גם בזכות העושר הקולנועי שהגיע למסך. כך לדוגמה, את הסדרה מלווה קריינות בסגנון סרטי הטבע של נשיונל ג'יאוגרפיק, שכמו מבקשת לסמן את העולם החייתי והפראי שאנחנו עתידים להיכנס אליו, אבל גם מעניקה קריצה לצופים ומאפשרת לפשט חלק מהמהלכים העלילתיים הסבוכים.
בלוח ההשראה של הסדרה ניתן אולי למצוא רגעים מ"ממזרים חסרי כבוד" ו"החיים יפים", אבל האמת היא שהפילמוגרפיה של לוי כבר ענפה דיה כדי לספק השראות ליצירות שלו. כך למשל השילוב הנכון של אלימות והומור שחור בקרתגו, אפיין מאוד גם את סדרת הלהיט שלו "הבורר", שבה אבי הטחול חיסל את יריביו רגע לאחר שהתיז בפניהם שורת מחץ עצבנית ומצחיקה. דמיון נוסף אפשר לשאול מהסדרה הקודמת של לוי, "נחמה", ששילבה סיפורי פנטזיה בסגנון סיפורי צדיקים. פלאשבק בסגנון דומה יש גם בקרתגו. אבל מעבר לתצוגת תכלית של סך יכולותיו וההתפתחות היצירתית של לוי, קרתגו פשוט מצליחה ליצור סיפור ששואב אליו את הצופה. אפילו ברגעים שבהם נראה שערבוב הז'אנרים פוגע מעט בכוחה של הסדרה – ההומור נוגס בדרמה או להפך – התחושה היא של יצירה שמצליחה להישאר שלמה (נתקטנן ונציין גם את העובדה שהסדרה בוחנת פה ושם את עצבי הצופים, עם סצנות חשוכות שמאתגרות את הצפייה).
הסדרה לא נישאת על גבם של שמות מוכרים במיוחד, וייתכן שדווקא שלל הפרצופים הלא מוכרים שמככבים בסדרה מעניקים לה עוד כמה נקודות בשדה האמינות. בקדמת הקאסט המצוין הזה עומד השחקן אורי גוב (בעצמו בעיקר שחקן תיאטרון), שמגלם את דמותו של אלייז'ה ולצידו בין היתר משחקים רשף לוי עצמו ויעקב זדה דניאל הישראלים וגם פיליפ גלניסטר ואוליבר באקנר הבריטיים. יחד עם יוצרי הסדרה, גוב מצליח לשרטט דמות מרתקת של יהודי חלש ונוירוטי, שמצליח להינצל בעור שיניו בזכות הפה הגדול וההומור שלו.
המסקנה שעולה לאחר הצפייה היא שבדומה לסדרות הישראליות שכבשו את העולם, גם לקרתגו יש סיכוי טוב להפוך להצלחה בינלאומית.
קרתגו, כאן 11
