הקול המושתק של מי שמסרבות להרפות מהכאב, מקבל ביטוי בספר חדש

המפגש של השניים, זוג שגדל יחד ביישוב דתי (המכונה בהתעקשות במהלך הרומן כולו "ההתנחלות") והתבגר לחילוניות עירונית, הוא קמאי. הם עוברים יחד התבגרות שתישמע מוכרת עבור רבים מהקוראים שנולדו לקהילות קטנות. כשתגלה מוריה שאיבדה את ההיריון, תשתלט עליה שתיקת העולם. היא תיאלם מהיכולת לספר על האסון לידין ותמשיך להלך בתוך חייה, כשהיא מדברת באמת רק עם הילד שאיבדה, מושכת בחוטים של צער לא יתואר את כוחו של החלום.

• כאבא לבן שהפך לברסלבר אני מבקש להתריע מפני הסכנות שבדרך הזו
• סערת חוק האפליה: גם העסקים יכולים להחרים, לא רק הצרכנים
• "פעם היו פה מפלים": פרויקט חדש מחזיר את המים למדבר בדרום אמריקה

האסונות שפוקדים את מוריה הם  גנריים: אישה צעירה מאבדת היריון בשלב מוקדם של התהוות. מחלה קשה פוקדת אם שמותירה אחרי לכתה יתומים ויתומות. אסונות מטלטלי חיים שזוכים לאמפתיה מוגבלת ומקבלים מהסביבה מכסה מדודה של הבנה, שלאחריה מגיעה לרוב הדרישה להניח להולכים. מוריה אינה מוכנה להניח. לא לילד שהולך ממנה, לא לאמה שכבר שנים הולכת ממנה, ובעיקר כשחלום האמהות שלה חוטף מהלומה משתקת.   

"ימים של חול" הוא ספרה הראשון של ג'קסון־זלקינד, משוררת של כתיבה תמה על רגעי חיים. מעקב אחריה ברשתות החברתיות מעניק תחושה של שקט פנימי, של הזדהות עם עמל וכאבי חיים מוכרים. כאן גם טמון כוחה של הכתיבה הספרותית שלה, שכאבים חדים ומפלחים עומדים בבסיסה – כאב נפילתו של ילד שטרם נשם את נשימתו הראשונה, כאב היתמות שלא מרפה לעולם. היא מסרבת לאפשר להם להישאר גנריים ולשחרר אותם. המסגור התקופתי־שיווקי של הרומן היפה הזה, נמשך על ידי עורכותיו ומוציאותיו לאור לאזורים האקזוטיים של גבעות התיישבות צעירה ולמאבקי התבגרות בחברה שמרנית. "קולם של צעירים שנולדו בהתנחלויות וחוו על בשרם את הטראומה של האינתיפאדה", נכתב על כריכתו.

אבל זהו מסגור שמשתיק קולות נוספים רבים כל כך העולים מהכתיבה, קולות שממש לא משנה היכן נולדו או התחנכו. זהו קולן של המסרבות להרפות מהכאב רק מפני שכך צריך. הקול המבקש לתת לו חלק בעולם החיים, הדורש את קרבתו גם אם עבור הסובבים אותך הכול בעצם בסדר.

זהו קול מושתק, שמקבל כאן מקום חשוב ונדרש במילותיה של יוצרת שהיתמות האישית שלה עוברת כחוט השני ברומן כולו, מסמנת לקוראיה בעדינות כי אינה חפצה להרפות, גם אם לא לכולם נוח עם נוכחותו המתמידה של הצער.

וזהו גם קולו של דור שתבע את מפלט ה"מורכבות" לכל סיטואציה שהתקשה להסביר לעצמו. בכתיבה הברורה של זלקינד־ג'קסון אין בריחה אל אותו מחסה. הכאב שם, נוכח, עם מסלול הבריחה המיוחל והבלתי אפשרי, עם הדימום הבלתי פוסק של הלב, והגוף שנפלה עליו מפולת. ואותו הכאב הוא גם גלגל ההצלה היחידי בחזרה אל מעגל החיים.

הספר זמין לרכישה בחשבון האינסטגרם של הסופרת jacksonraaya@