העובדה שאנחנו מוצפים בסדרות היא חדשות ישנות. הרבה תוכן זרם בנטפליקס מאז ש"שובר שורות" ו"משחקי הכס" גרמו לנו להפסיק לעקם את האף ולחשוב שאנחנו יותר טובים מזה, ודיונים מעמיקים שהתרחשו לא מאוד מזמן על השאלה "האם סדרות טלוויזיה החליפו את הקולנוע והספרות" הסתיימו כי כולנו הפסקנו לדבר זה עם זה ועברנו להשלים פרקים כדי להספיק הכול. אחרי ההצהרה היומרנית וחסרת הביסוס הזאת, עולה השאלה: אם אנחנו רואים כל כך הרבה טלוויזיה, למה אנחנו לא יודעים יותר איך מייצרים אותה?
- כאבא לבן שהפך לברסלבר אני מבקש להתריע מפני הסכנות שבדרך הזו
- בשב"כ מזהירים פעילים ערבים: "אירועי התמיכה באסירי שומר החומות – תמיכה בטרור"
- לבית ולעבודה: שלושה מתכונים לסלט אורז שתרצו לאכול כל היום
ובכן "הקלט כסדרה", פודקאסט הדרמה של קשת 12, נשמע על פניו כמו מכונת תנועה מתמדת של יצירת תוכן שיווקי. כשמבינים שמנחה ההסכת מני אבירם הוא המנכ"ל של "קסטינה תקשורת", בית הפקה שאחראי לכמה מהדרמות הישראליות המובילות בשנים האחרונות (הטבח, בלאדי מורי), בכלל עלולים לאבד כל אמון במוסד ההסכתים, לסגור את האוזניות ולחזור לקרוא ספרים לא עלינו. אל תעשו את זה. סתם, זאת אומרת, מוזמנים לקרוא ספרים, זה טוב, אבל דווקא הערבוב המוחלט של יוצרי "הקלט כסדרה" בתעשייה שבה הם עוסקים הוא נקודת הכוח שלהם.
כי זה לא שחסר לנו תוכן על תעשיית הטלוויזיה. סביב יציאה של כל סדרה יש מסע תעמולה עמוס בכוכבים ששמחים לספר על התהליך ועל כך שהפעם זה שונה, שהעבודה על הדמות שינתה אותם ושהם עשו הרבה דברים בקריירה אבל זאת סדרה שעוד לא נראתה כאן. לי יש בעיה עם הראיונות האלה, אני קורא לה הסִנוור.
כל מי שנחשב ששווה לראיין הוא גם סלב כתוצאה מהעיסוק שלו, וכך יוצא שאחוז גבוה מהראיונות עם יוצרים מהתחום מוקדשים אלא לאדם עצמו או לרכילות ממקום העבודה. למי שסקרן לדעת איך באמת עושים טלוויזיה, הראיונות הללו לא עונים על הצורך. מני אבירם, בתור מי שהוא חלק מהתעשייה, מתמקד בעשייה עצמה – מהיכן הגיע הרעיון המקורי לסדרה, איך נראית כתיבת התסריט ושיווקו ואיך עובדים שלבי ההפקה עצמה. למי שמתעניין בזה, הסיפורים בהסכת הם זהב.
מעבר לכך, הגב של קשת להסכת הוא מכפיל כוח שמאפשר להזמין אורחים בכירים במיוחד – בין שאלו האנשים שמובילים את הטלוויזיה הישראלית (רק על קצה המזלג: היוצרים של "בטיפול", "קופה ראשית", "פאודה" ו"מנאייכ" כולם כבר התארחו והיד עוד נטויה) ובין שאלו בכירים מתעשיית הטלוויזיה בעולם. מה שנותן ערך מוסף הוא שהיוצרים מגיעים אחרי שרוב, או לפחות חלק מסוים מהסדרה, שודר וכך לפעמים נוצר דיון מעמיק יותר על איך שהסדרה התקבלה, על הפערים בין הציפייה לתוצאה ועוד שאלות שבדרך כלל לא נשאלות בתקשורת יותר פופולרית.
ובנוגע לחשש הראשוני ביחס לתוכן שיווקי? משמח לבשר – הוא לא באמת מורגש. התכנים של קשת או של קסטינה אינם מקבלים יחס מועדף, ואף יותר מזה – יוצרים שניכר שמני מכיר מרגישים בנוח, והוא אף יודע לדבר איתם על נושאים שמראיין זר לא בהכרח היה חושב עליהם. בכל אופן, העיקר שיש ראיונות שלא עוסקים במצב הזוגי של המרואיין.
הקלט כסדרה, קשת 12
