כמעט כל היצירות ירדו מהקירות במקבץ התערוכות שנפתח בשבוע שעבר במוזיאון פתח־תקווה. גם בתערוכה "בקצה מערב" במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר־שבע לא תלויים התכשיטים, הבגדים והתמונות על הקירות. אך בעוד שבתערוכות הראשונות יש תחושה שעבודות האמנות מנסות לכבוש להן טריטוריות חדשות במוזיאון, הסיבה בתערוכה האחרונה פרוזאית יותר.
"האולם המרכזי של חלל התערוכות, הוא האולם המרכזי של מה שהיה המסגד העות'מאני, ואנחנו שומרים על המבנה ועל זהותו. לכן התצוגה בעיקר בוויטרינות, והטקסטים תלויים מלמעלה או מונחים על מעמדים. אנחנו בהתמודדות לא פשוטה מבחינה מעשית עם המציאות של הבניין אבל מבחינתנו הוא המוצג מס' 1 כי הוא באמת המוצג ההיסטורי המרכזי", מספרת דליה מנור, המנהלת והאוצרת הראשית של המוזיאון ושל מוזיאון הנגב לאמנות.
סביב הפיכת בית התפילה למוזיאון התנהל מאבק משפטי שהסתיים בהכרעה להופכו ממוזיאון לארכיאולוגיה למוזיאון שיהיה קשור יותר לצביונו המקורי, ובתערוכה הנוכחית מוצגים בין קירותיו פריטים ויצירות אמנות המגיעים מארצות המגרב – מרוקו תוניסיה ואלג'יריה.
בין החפצים הנאים יש גם התייחסות למבט האירופי המוקסם על האזור, בין היתר בעזרת רפרודוקציה של העבודה "חתונה יהודית במרוקו" של אז'ן דלקרואה, האמן הצרפתי המפורסם בן המאה ה־19, כמו גם יצירות של אמנים ישראלים עכשוויים, דוגמת איל אסולין יליד אופקים, שבנה הר זהב המזכיר במבט ראשון עושר אגדי מסיפורי אלף לילה ולילה, אך מקרוב מתברר שהוא מורכב מגורמטים. מעל ההר מרחפת חוליית זהב ענקית, והמעמד כולו מזכיר את תמונות עגל הזהב.
שם התערוכה "בקצה מערב" מתייחס אל מיקומן הגיאוגרפי של הארצות שנהוג לכנות את יוצאיהן בני ארצות המזרח, למרות שתרגום המילה מגרב היא מערב ואכן הן ממוקמות במערב יבשת אפריקה. "אתה מסתכל מטר צפונה", אומרת מנור, "ואתה כבר בספרד ובצרפת".
מצרפת הגיעה למוזיאון פתח־תקווה האמנית האיטלקייה־צרפתייה טטיאנה טרובה, שזרעה הרס באולם, כמו חוללה רעידת אדמה בין קירות הגלריה. רצפת בטון מבוקעת השתלטה על החלל, ועליה הוקמו בקתות נוודים ארעיות, הנדמות כעשויות מקרטון, אך מבט נוסף מגלה כי החומרים הרכים נוצקו בברונזה ובמתכות שונות.
בעבודה "ספק בלתי סביר", יערה צח פיזרה על הרצפה בני כלאיים היברידיים של מכשירי עזר רפואיים דוגמת קביים עם אביזרי פטיש. בין הקווים המתפתלים של המתקנים המשונים, המכריחים את המביט בהם לנסות לפענח את צורת ההפעלה, יש כיסים שקופים המזכירים שקיות עירוי, ובהן נוזלים כהים, אולי דיו. במבט־על רואים יצירה המורכבת מקו וכתם, חומרי הבסיס של הציור, שעברו התמרה אל פיסול.
ב"פרופיל" של מיכל סממה, אופן הצבת ראשי פסלים מאוסף המוזיאון בכנים היורדים מהתקרה, מעניק להם עניין חדש, בשילוב עם הקראת רשימת שמות של כאלף יצירות מאוספי המוזיאון, המהדהדת את מיקומו של המוזיאון סמוך ליד לבנים, כטקס הקראת שמות נופלים, או לחלופין כרשימת שמות דמויות בהצגה, שיקומו לחיים בפרפורמנס שתערוך האמנית ביחד עם רקדנים נוספים בחלל.
מקבץ תערוכות, מוזיאון פתח–תקווה
בקצה מערב, המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר–שבע
