ספר שמאגד טורים שהתפרסמו בעיתונות יכול לא פעם ליפול למלכודת: טורים עיתונאיים מתייחסים בדרך כלל לאירועים אקטואליים, מגיבים לעכשווי, ליומיומי, והם עלולים להתיישן יחד עם העיתון שבו הם מופיעים ולהפוך מהר מאוד ללא־רלוונטיים. "דתי נורמלי", קובץ מאמרים וטורים של אורי אורבך ז"ל, לא נופל למלכודת הזו: מבין עמודי הספר הזה, שכולל מאמרים פובליציסטיים וטורי־דעה שפרסם אורבך בעיתונות – בין השאר ב"ידיעות אחרונות", ב"נקודה" וגם ב"מקור ראשון" – עולה תפיסת עולם מגובשת, מעניינת וברורה של כותב חריף ומדויק שמאמריו צלחו את מבחן הזמן, ורובם הגדול רלוונטי גם היום.
הדבר הראשון שאפשר לומר על הספר הזה הוא שהוא משעשע מאוד. טורים רבים גרמו לי לצחוק בקול רם, ליהנות מהיכולות הסאטיריות של אורבך, מהשנינות, מהסרקזם ומהאירוניה הדקה, שתמיד־תמיד משרתת את הטענה שהוא מבקש להביא. הסאטירה של אורבך, כמו כל סאטירה משובחת, היא לא תחליף לטיעון – היא מחזקת אותו. כשהוא כותב על האופן שבו התקשורת החילונית מציגה דתיים, על מכבסת המילים של העיתונות או על הפילוגים הפנימיים בציבור הדתי, תמיד אפשר להרגיש בחיוך המתוק־מריר ששורה על הכתיבה.
אך הספר הזה עושה דבר נוסף: הוא מציג דיוקן מעניין של איש תקשורת דתי שלא מוכן לוותר לעמיתיו בתקשורת החילונית, כמו גם לחבריו מבית הכנסת. אחד הדברים שייחדו את אורבך, וכך עולה גם מן הספר, הוא העובדה שהוא נתן מילים ופה לעיתונאי הדתי. היו עיתונאים דתיים גם לפני אורי אורבך, ופה ושם הם גם השתלבו במערכות העיתונים הגדולות, אך הוא היה הראשון שהבליט את הכיפה שלו, שהפך אותה לסמל, למקור עוצמה: הוא ידע להציע מבט ביקורתי על העיתונות דווקא מתוך העמדה הדתית שלו – לא כמצקצק שמתבונן מהצד, אלא כמי שנמצא בפנים והוא חלק מהמערכת – והוא ידע גם לפנות פנימה, אל הציונות הדתית, ולתבוע ממנה לשלוח את טובי בניה לתקשורת, במאמר המפורסם ההוא (שכלול בספר הזה).
בספר מובאים גם נאומים וטקסטים שפרסם בתקופת כהונתו כחבר כנסת וכשר, ושם מתגלה אורי אורבך אחר: השנינות והחדות נשארו, אך ניכרת במאמרים מתקופה זו תחושת אחריות, ואפילו חרדת קודש, כלפי המעמד והתפקיד. מרגש במיוחד להיחשף שוב לתפיסת העולם החברתית המובהקת שלו, שקוראת לדאגה לאוכלוסיות החלשות, לעובדים זרים ולקשישים, שוב – מתוך עמדה יהודית.
"דתי נורמלי" הוא ספר שנקרא בגעגוע לעיתונאי ולאיש ציבור בעל חוכמה ייחודית, כישרון מובהק ומצפן מוסרי, ויש להודות לעורכי הספר, מיכל אורבך ואלי ויסברט, שגאלו את הטורים הללו מן הארכיונים והנציחו אותם לדורות הבאים.
דתי נורמלי, אורי אורבך, עורכים: מיכל אורבך ואלי ויסברט, ידיעות ספרים, 344 עמ'. איורים: שי צ'רקה
