העתידנית: ניתוק | אפל טיוי
אחת הסדרות המוערכות של השנה – ובצדק. "ניתוק" היא סדרת מד"ב דיסטופית שמתרחשת במשרדי חברת "לומון", תאגיד שדורש מעובדיו לעבור תהליך שינתק בין זיכרונותיהם בעבודה לזיכרונותיהם בחיים האישיים. בכל פעם שהם יוצאים מהעבודה דרך המעלית נדלק אצלם שבב הזיכרון של החיים הפרטיים, וכשהם חוזרים לעבודה החיים הללו נעלמים ורק התודעה של חיי העבודה ממלאת את מוחם. גיבור הסדרה הוא מארק (אדם סקוט) והוא גם הדמות היחידה שאנחנו מלווים גם בחיי העבודה וגם בחייו הפרטיים – מה שחושף את פער המידע שבו הוא חי. הסדרה המסקרנת הזו מתרחשת בבניין שהוא מבוך של קירות ניאון קרים אך מזמינים, שמוסיפים לאווירה החידתית של העלילה: מה קורה במשרד הזה? ומי האנשים שהסכימו לעבוד בו? זו סדרה איטית אבל בהחלט לא קשה לצפייה, שכן לצד אווירת המתח התמידית היא מצליחה להיות סאטירה מעניינת על שוק התעסוקה – האם גם העבודה שלנו משתלטת על חלק בחיינו? והאם אפשר לחיות בלי חלק מעצמנו? אלה שאלות חשובות בעולם העבודה המודרני, וההשוואות ל"מראה שחורה" כמובן כותבות את עצמן. העונה השנייה, אגב, כבר בדרך. // דניאל שירין
המגניבה: וונסדיי | נטפליקס
טים ברטון מחזיר לכותרות את "משפחת אדמס", המשפחה הכי מלחיצה ומצחיקה שהכרתם. בסדרה אנחנו פוגשים שוב את וונסדיי (כאן בגילומה של ג'נה אורטגה), שהיא כבר לא ילדה, אלא נערה מתבגרת שמגיעה לפנימייה לילדים מיוחדים כמוה. יש לה עדיין שתי צמות, שמלה שחורה וחיבה יתרה לעינויים, מוות וכל מה שבצבע שחור, רק שעכשיו היא צריכה להתמודד עם קליקות חברתיות, מערכות יחסים ושותפה צבעונית לחדר. אה, וחוץ מזה, היא גם מנסה למצוא את המפלצת שמסתובבת באזור. "וונסדיי" מצליחה להיות גם מצחיקה וגם דרמטית, גם שנונה וגם מוזרה, גם מורבידית וגם מתוקה. טים ברטון אחראי כאן לאחת הסדרות המפתיעות והמסוגננות של השנה, שהתייצבה במהירות במקום השני בנטפליקס אי פעם, כשסצנת הריקוד הביזארית של וונסדיי מפרק ארבע חורכת את טיקטוק ומצרפת גם את ליידי גאגא לטרנד. לחובבי משפחת אדמס מדובר במחווה משובחת, אבל גם לאלה שאין להם מושג במה מדובר מחכה כאן סדרה כיפית מאוד. // אודליה גולדמן
המותחת: אנדור | דיסני פלוס
אחרי שכבר התחלנו להתייאש מהפרנצ'ייז המפלצתי של "מלחמת הכוכבים" והתוצרים הסתמיים שלו, הגיעה "אנדור" והחזירה לנו את התקווה בכתיבה משובחת ובוגרת. אולי זה בכלל מכיוון שאנדור היא לא ממש סדרת מלחמת הכוכבים קלאסית: אין בה ג'דיי שמגלה את הכוחות שלו ולא מדברים בה על "הכוח". היא מספרת בכלל את סיפורו של קסיאן אנדור, פושע קטן בכוכב נידח שכמה אירועים חסרי מזל דוחפים אותו להצטרף לתנועת המרד באימפריה ולהפוך בסופו של דבר למרגל שהכרנו בסרט "רוג אחת". אין כאן הרבה קרבות אקשן והרפתקאות מרהיבות אבל יש כאן מתח, פוליטיקה, דרמה אנושית וסיפור מהודק שהשאירו אותנו על קצה המושב עד הרגע האחרון. // אודליה גולדמן
הקצבית: הדוב | דיסני פלוס
כרמי הוא שף עטור שבחים שחוזר לעיר הולדתו כדי להציל את מעדניית הסנדוויצ'ים של אחיו הגדול שהתאבד. כדי לעשות זאת הוא צריך להתמודד עם צוות מטבח שלא מבין מה הוא רוצה, עם חובות אדירים שאחיו השאיר אחריו, ובעיקר עם עצמו ועם השדים שהוא סוחב איתו. ומהר, יש מנות להגיש! יש משהו סוחף בסדרה התזזיתית, הקלסטרופובית והמחוספסת הזאת, שהקצב שלה מזכיר יותר סדרות בתי חולים או סצנות קרב מאשר סדרה שעוסקת באוכל. היא מלאה בדמויות ססגוניות שקל לשנוא ולאהוב לסירוגין, הפרקים שלה הם רק בני עשרים דקות כל אחד, אבל היא דחוסה כל כך שצריך לקחת רגע להירגע אחרי הצפייה בה. עם זאת, למרות הדחיסות שלה, והעובדה שכולם צועקים זה על זה כל הזמן, זאת סדרה עם המון לב. וחוץ מהצצה לצד הלא־זוהר של עולם המסעדנות, "הדוב" היא גם סדרה על משפחה ועל הדברים שאנחנו מוצאים את עצמנו עושים בגללה. // אודליה גולדמן
הקורעת: מה שקורה בצללים | yes ודיסני פלוס
"מה שקורה בצללים" אומנם משודרת כבר מ־2019, אבל אין ספק שהיא מתבגרת יפה. בבסיס הסדרה – צוות דוקומנטרי שמלווה ארבעה ערפדים בני מאות שנים המתגוררים בטירה ישנה ודלוחה בסטטן איילנד, הרובע המושמץ ביותר של ניו־יורק, יחד עם המשרת האנושי שלהם, גיירמו. אם התיאור הזה לא נשמע לכם מוכר או אולי נשמע הזוי, כנראה עדיין לא זכיתם להיחשף לאחת הקומדיות המוצלחות ביותר של השנים האחרונות. הסדרה משליכה שילוב מופרע של דמויות – כמו הנסיך העות'מאני עטוף הפרוות, שמתפאר בניצחונות עתיקים והצוענייה היוונית שמספרת סיפורי זוועות קורעים על החיים בכפר הילדות שלה – לסיטואציות המונוטוניות ביותר של החיים ב־2021 ואז נותנת לאירועים להתפתח משם. אנשים מתים, אנשים נאכלים, ופעם אחר פעם אנחנו מגלים כמה פתטי יכול להיות אדם שהמוות לא מטריד אותו יותר. העונה הרביעית, ששודרה השנה, הוכיחה ש"מה שקורה בצללים" לא רק שלא נחלשה, אלא אף הולכת ומשתבחת עם הזמן ואף ממשיכה למצוא רעיונות וכיוונים מקוריים. כל פרק מציע יותר מסצנה אחת שתקרע את הצופים מצחוק – כל עוד הם אוהבים מנה גדושה של הומור שחור ולעיתים גם נמוך בקומדיות שלהם. רק בחייאת, אל תצפו עם הילדים. // אלחנן שפייזר
