ביקור מקסוול בישראל, וסופר שגילגל אטריות

מקסוול: האאוטסיידר / ביוגרפיה מאת טום באואר

כשאיש העסקים רוברט מקסוול הגיע לביקור, ישראל יצאה מגדרה. עשרות עיתונאים ניסו להידחס איתו ללימוזינה. הוא אהב כל רגע. גם אני, בעוונותיי, הייתי שם. "ובכן, גבירתי הצעירה, לא נחכה לך כל היום", הוא אמר לי. "ובכן, מיסטר מקסוול", עניתי, "ככל שאני רוצה לנסוע איתך, אין לי כוונה להידחס עם כולם". זה כנראה מצא חן בעיניו. "תגיעי מחר לקבלת הפנים". הגעתי. "תעמדי לידי ותשתקי", הוא הורה. עשיתי מה שאמר. שועי הארץ עמדו בתור, לחצו לו ידיים ו… לחצו ידיים גם לי. נשיא המדינה לשעבר, יצחק נבון לחץ לו יד, ואז נטל את ידי ואמר בחביבות באנגלית, "כל כך נעים לפגוש אותך שוב גבירתי". למותר לציין, שמעולם לא נפגשנו. כשתם הטקס, פנה אליי מקסוול ואמר. "הבנת?" לגמרי, עניתי.


לח"י אנשים / ביוגרפיות של חברי מחתרת לח"י

בעמוד 771 מופיעה הביוגרפיה של אבי חיים רבינא, הלוחם "אבשלום". במהלך שמירה על מדביקי כרוזי לח"י ברמתיים, הוא הותקף על ידי חברי הגנה. בראשם עמד בחור גברתן בשם אריאל שיינרמן, לימים אריאל שרון. אבא פונה לבית חולים במצב קשה. בהגנה הלשינו על מיקומו לבריטים, והוא הועבר לבית מסתור. כששרון נבחר לראש ממשלה אמר לי אבא, "אני לא כועס על שרון, שניסה לרוצץ לי את הראש באלה. מה שלא סלחתי עליו הייתה ההלשנה לבריטים".


הסופר שגילגל אטריות/ מא ג'יאן

מא ג'יאן הוא כיום אחד הסופרים הסינים החשובים. ספריו נאסרו בסין. ההומור השחור שלו חודר עמוק לנשמה. פרק אחד עוסק בשני חברים: סופר שחולם לכתוב רומן גדול, ובינתיים מתיישר לפי קו המפלגה הקומוניסטית; ותורם דם מקצועי שחי על הקצה. עבודתו של האחרון מספקת לו תלושי מזון והרבה בשר. הסופר מבשל לחברו החלש ארוחות נוטפות שומן. הספר הותיר בי מועקה כה גדולה. בתרבות הסינית העכשווית, גם האדם הוא חומר, חלק חילוף חברתי, שאפשר וראוי לנצל עד הסוף.



מנהרת היונים – מסיפורי חיי / ג'ון לה קארה

האווירה ברוסיה בשנות התשעים הייתה מלאה בתאווה לבירור תעלומות. בברים אפלים נפגשו אוליגרכים, עיתונאים, מרגלים ופושעים. באחד מביקוריי התקשרתי לאיש העסקים והמרגל שבתאי קלמנוביץ'. מאכר יהודי שעלה לגדולה, יצר קשרים בצמרת ברוסיה ובאפריקה וגם סחר במידע. השב"כ עלה עליו והוא נשפט לתשע שנים בכלא בישראל. אחרי ששוחרר שב למוסקבה. בהמשך נרצח, ומותו מעולם לא פוענח. בשיחתנו הוא הסכים שאגיע. האיש שסובב את הצמרת הישראלית פתח את הדלת לבוש בפיג'מת משי הקטנה על מידותיו. הכפתור שעל בטנו היה חסר ומבעדו בצבצה בטן בצבע צהבהב חולני. זה היה מביך. כן, כך חולפת תהילת עולם.



ימי הקונסולים/ איוו אנדריץ'

רומן היסטורי פסיכולוגי של חתן פרס נובל לספרות. העלילה מתרחשת בעיירה טראבניק בבוסניה בתקופת מלחמות נפוליאון. כשעברתי שם באחד ממסעותיי, חיפשתי מקומות ומבנים שמוזכרים בספר. כולל בית המרקחת העתיק של משפחת אטיאס. סיפור הרעלת הפשה ששלט בבוסניה, שבה את ליבי. הוא הורעל בשליחות אדוניו בקונסטנטינופול. בארוחתו עורבב רעל עוצמתי שהוכן מזיפי שפמו של נמר, והכיל חלקיקים מיקרוסקופיים חדים דמויי קרס. פשע מושלם. מוות בייסורים שלא השאיר עקבות. בעבר פגשתי בן למשפחת אטיאס מטראבניק. שאלתי אם הוא מכיר את הרעל האקזוטי. "אני לא בטוח אם זה אמיתי או סוג של מטאפורה", אמר בחיוך. אבל אין ספק, סיפור יפה.