יותר ויותר דיסטופיות ישראליות רואות אור בשנים האחרונות. רובן המוחלט מצד שמאל של המפה הפוליטית. הן כי, מה לעשות, שמאלנים כותבים יותר פרוזה – ודאי לא ריאליסטית – מאשר ימנים, והן כי למעט אפיזודות חולפות וקצרות השלטון במדינת ישראל נתון בידי הימין, כך שהגיוני ביותר שתסריטי אימה על חורבנה של מדינת היהודים והשתלטותה של דיקטטורה דתית קנאית כזו או אחרת יציפו את המדפים יותר מאשר חזיונות אפוקליפטיים של כת אקלים מהשמאל הקיצוני שתופסת את מוסדות השלטון בירושלים.
במובן בזה, "והגיענו לזמן הזה" הוא עוד חוליה בשרשרת הולכת ומתארכת. גם כאן יש ציבור חילוני שמגלה יום אחד שגונבים לו את המדינה, שהופכת להיות בת דמותן האכזרית, הנחשלת והפנאטית של דיקטטורה מזרח תיכוניות ידועה ששמה מתחרז עם שמו של הזמר לי בירן.
ובכל זאת, מדובר בחוליה קצת אחרת ששווה את תשומת ליבכם, גם אם בדרך כלל אתם לא בענייני דיסטופיות. ראשית, כי מדובר בספר שיצא בצירוף מקרים די מדהים עם תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת. הספר הזה כמו לוקח את כל חזונות התבהלה ומאמרי קץ הדמוקרטיה מהחודשיים האחרונים והופך אותם לסיפור. ושנית, כי מדובר בסיפור מעולה. השנה היא 2068, שנת ה־120 להקמת ישראל, ומי ששולטת בשטחי הדמוקרטיה הליברלית לשעבר היא ממלכת יהודה התיאוקרטית ורומסת זכויות האדם. המחבר מצהיר על עצמו כחד־מיני (בכריכה האחורית מצוין כי הוא מתגורר עם בן זוגו), מה שמוביל אותו להתמקד בענייני אפליית הומוסקסואלים באותה מלכות הרשעה.
זה בסדר, כל אדם קרוב אצל עצמו, אבל יד עורכת בוטחת יותר הייתה מסירה כמה וכמה תיאורים מיניים בוטים ובלתי נצרכים לעלילה, שרק יכולים להרחיק ממנה אנשים בימין הדתי שדווקא חשוב שיקראו את הספר. עידן סגר מתאר באופן ריאליסטי, מותח ומרתק את ממלכת יהודה וגיבוריה שמנסים לחבל בה, ומניח תשתית היסטורית מעניינת לא פחות לכינונה: היחלשות ארה"ב ועליית רוסיה מביאה להסדר היפרדות בין יהודי הארץ לערבייֵה, כך שבכמה אזורים ביו"ש ובדרום סוריה המתפוררת קמה מדינה פלסטינית שאליה מחויבים לעבור גם ערביי ישראל. רוב ההתנחלויות נותרות על תילן, ומדינת ישראל הופכת ליהודית בלבד. אלא שבמקום להרגיע את המצב, עליית חרדים רבים ארצה גורמת למהפך שמקים את ממלכת יהודה. קבוצת חילונים מתאספת למרידה אקטיבית ולהפלת יהודה, וציר העלילה הראשי עובר בין ניסיונותיה לעשות זאת.
באמצע הספר אנחנו עוברים לפתע לארה"ב, באותה תקופה אך לסיפור אחר לגמרי. חברה מסחרית בשם "דרים קורפ" משכנעת מאות מיליוני אמריקנים להיכנס לתרדמת ולחלום לנצח, וגולה מיהודה בשם גיא מגיע לעבוד בה כ"טווה חלומות", כלומר כותב תסריטי חלום ללקוחות. החלק הזה כתוב גם הוא נהדר, והיה יכול בקלות לשמש בסיס לפרק בסדרה "מראה שחורה". יש בסוף חיבור בין שני הסיפורים, שדי אפשר לצפות אותו מראש ונעשה באופן חפוז ומרושל למדי.
ספרו של עידן סגר הוא הפתעה ספרותית גדולה ומשמחת, ואחכה בקוצר רוח לספרו הבא. יחד עם זאת, היה אפשר וצריך לעשות מ"והגיענו לזמן הזה" שני ספרים שונים, שניהם היו כנראה טובים מאוד, אחד על ממלכת יהודה והשני על "דרים קורפ". החיבור ביניהם מיותר, ועדיין זהו ספר משובח, יצירתי, ובעיקר כזה שמשמיע קול מצוקה ישראלי אותנטי שכדאי להקשיב לו.
