כמו ישראלים רבים ואף שעברו כבר יותר משמונה שנים, בכל פעם שאני מגיעה לדרך השלום בתל־אביב אני ישר מתלוננת על החום ומתחילה לזמזם, באופן לא רצוני לחלוטין, את הלהיט של פאר טסי. ב־2014 היה קשה למצוא ישראלי שלא שמע את "דרך השלום". הוא תפס מקום של כבוד בכל מצעדי הרדיו, זכה להשמעות אינספור ביוטיוב, ואפילו זיכה את טסי בשיר השנה של פרסי אקו"ם. הלהיט הפציע משום מקום באלבום השני של טסי, שעד אז היה כמעט אנונימי.
במשך תקופה ארוכה דרך השלום היה סוג של דגל בפופ הים־תיכוני, עד כדי כך שכאשר בארץ נהדרת החליטו לכתוב דמות פארודית על הז'אנר, זכה טסי לכבוד המפוקפק להיות ההשראה לזמר המומצא דדי דדון. אך בכתבה שנערכה בעקבות פריצתו של טסי נשאלו מעריצים אילו שירים נוספים שלו הם מכירים, ולמרבה המבוכה נרשם גמגום. כן, למרות ההצלחה, הפרסום והקמפיינים, ככל שעברו השנים נראה היה שטסי לוקה בתסמונת הכואבת: "וואן־היט־וונדר", זמר של שיר אחד.
האלבומים הבאים ושיתופי הפעולה עם אמנים, גם מהשורה הראשונה, לא הראו סימנים מעודדים, אך לאחרונה התברר שטסי הוא עוף החול. בנובמבר הוא השיק אלבום חדש, "רדיו שטח", ופתאום השם שלו חזר להתגלגל על לשונות שדרניות הרדיו, וכמעט מתחת לרדאר, האלבום הפך להיות המושמע ביותר בספוטיפיי ישראל. רדיו שטח הדיח מראש הרשימה את "קרן שמש" של בניה ברבי, מחסום שלא נחצה במשך חודשים. ההצלחה משתקפת גם במצעדים שבהם מככבים שני השירים שהכי תפסו מהאלבום, "38" ו"אהבה חולה".
מי שמצפה לשמוע על עוד מחלפים במרכז הארץ עלול להתאכזב. וזה לא מובן מאליו – הקהל לא תמיד מקבל בהבנה התבגרות או שינוי שעובר אמן (עיינו ערך הסערה המגזרית סביב הקליפ האחרון של חנן בן־ארי) ולמרות, ואולי בזכות זאת, רדיו שטח תופס את האוזן. טסי אומנם ממש לא נטש את הפופ המזרחי אבל מאז ההצלחה הראשונה הוא עבר הרבה, וזה משתקף ביצירה שלו באופן הכי אנושי ונכון.
האלבום כולל 14 רצועות, שרבות מהן עוסקות באהבות ובאכזבות אבל ממקום בשל הרבה יותר, לא עוד קפה מזדמן ודירות שכורות אלא מערכות יחסים של ממש, פחד לפגוע ולהיפגע, רצון להתקרב וחלומות על נצח. אפשר להניח שהעובדה שמאז דרך השלום טסי התחתן והביא ילדים לעולם הובילה לכך שאת מקומו של הזלזול בתלונות בת הזוג תפסה דאגה לשלומה.
"אהבה חולה" עשוי ממה שמרכיב את השירים החזקים בז'אנר, ואולי בגלל זה קצת מזכיר מדי שירים של אחרים. כך, הוא אומנם מתנגן בכיף בפלייליסטים אבל זו לא יצירה שלא שמענו כמותה או שמישהו יזכור בעתיד הלא רחוק. שיר שכן מתבלט הוא "38", שדווקא לא מדבר על חיי האהבה אלא מתייחס לתהליך המוזיקלי שעבר טסי במהלך השנים, לניצחון הגדול, להתפרקות אחריו, לנחמה שהמוזיקה מעניקה ולאמונה שלכל זמן ועת. אגב, גם הגוונים המסורתיים בולטים ברדיו שטח, מספיק להזכיר ש"ברוך מוריד הגשם" ו"התיקון הכללי" הם שמות של שניים מהשירים.
לאורך האלבום מופיעים מספר שיתופי פעולה עם השמות המובילים של הז'אנר. בקרדיטים לשירים אפשר למצוא את איתן דרמון, אליעד נחום, גיל ויין, מתן דרור ועוד. החומרים באלבום מגוונים, בלדות לצד שירים שעושים שמח; כלים קלאסיים, אתניים ונגיעות אלקטרוניות. חלק מהשירים עובדים טוב יותר ועל חלק מהם אפשר היה לוותר, אבל המכלול מבליט היטב את האיכויות הווקאליות של טסי, ויש שירים שגם פורצים את הגבולות המסורתיים של הז'אנר.
טסי הוציא את האלבום כמעט בהפתעה, ללא הודעה מראש, בלי יח"צ, בלי ראיונות ועם עמודי אינסטגרם ופייסבוק מתוחזקים ברישול. הוא נתן למוזיקה לדבר, והיא עשתה את זה טוב יותר משהרבה אמנים חולמים. הקהל מצביע לא רק באוזניים אלא גם ברגליים, והכרטיסים להופעות נעלמים. לא כל אחד זוכה לחזור לרגעי התהילה, לא כל אחד מצליח להמציא את עצמו ככה מחדש. רק על זה מגיעה לטסי טפיחה על השכם. ימים יגידו לאן וכמה רחוק הסבב הזה ייקח אותו.
