בין שאר הקולות שהתעוררו סביב זכייתה של נטע ברזילי בתחרות הארוויזיון עלו גם אלו שהאשימו אותה בניכוס תרבותי. עשרות חתולי המזל היפניים שהיוו תפאורה לשיר, בצירוף התסרוקת והאיפור ששיוו לברזילי חזות של דמות מסרט מנגה, יחד עם הקימונו – הלבוש היפני המסורתי – העלו את חמתם של צייצנים טהרנים שטענו שישראל עושה שימוש מתנשא בתרבות שאינה שלה.
נזכרתי בשערורייה בכוס תה הזאת כשניצבתי מול כוכבת ארוויזיון אחרת בתערוכה "מקום לאופנה" – מסע בעקבות הבגד הישראלי – שנפתחה בשבוע האחרון במוזיאון ישראל: השמלה בעיצוב ירון מינקובסקי בה הופיעה אורנה דץ, בארוויזיון 1991. האם הבגד הזה שעוצב להתאים לשיר הכל־כך מקומי, המדבר על שייכות תרבותית וגאוגרפית, באמת ישראלי? האם רקמות בוכריות מייצגות את ישראל, את האופנה והטקסטיל שלה? על שאלות מעין אלו מנסה התערוכה להשיב.
בחלל הראשון של התערוכה מוצגות מערכות לבוש ישראליות ומקורות ההשראה שלהם. בגדי חסידים שהתגלגלו לחליפות אלגנטיות שחורות, תלבושות עדתיות, דוגמת אותן רקמות, שהתגלגלו בידי יוצאי אותן עדות בני הדור הצעיר לאופנה עילית, וכן בגדים שנולדו מהנוף המקומי ויושביו דוגמת מעיל המדבר המיתולוגי של משכית. התערוכה אותה אצרו דייזי רקח־ג'יברה, תמרה יובל־ג'ונס, נגה אליאש זלמנוביץ' ואפרת הדר שפירא, ממשיכה לאולם הבא. שם מוצגים זה מול האתוס הפועלי כפי שעוצב על ידי מפעלי אתא וההשפעה שהיתה לו על מעצבי האופנה עד ימינו אלה, אל מול השאיפה לחיי זוהר מרופדים במעילי פרווה המוצגת על במה מסתובבת, שבה מוצגות שמלות נשף מרשימות.
בחלל הבא מוצגות חלק מהתמורות שעברו על תעשיית האופנה המקומית, בסרט שמערבב פרסומות ונוסטלגיה, והתערוכה מסתיימת בחלל שנותן כבוד למעצבים ותיקים ומציג לידם הבטחות עתידיות, כך אפשר להתרשם משמלות בעיצוב אלבר אלבז, ויקטור בלאיש, טובל'ה ועוד מקרוב.
אם התערוכה הזאת עשתה לכם חשק למלבושים שווה להמשיך אל התערוכה "יעקב ובניו" סדרת ציורים מרשימה המתארת את יעקב ובניו על פי ברכת יעקב בפרק מ"ט בבראשית. שלושה עשר הציורים של יעקב והבנים (למעשה שניים עשר ועוד אחד, הסבר בהמשך) באורך שני מטרים כל אחד, עשירים בפרטים ובבדים מצוירים מהם "נתפרו" המלבושים וכיסויי הראש של ראשי השבטים שמרתקים את העין.
כל מלבוש מרמז על מעמדו של כל אחד משניים עשר הבנים. הציורים מספקים עניין ומשחק כשאפשר לחפש את סממני הברכות ברקע הציור ולנסות ולנחש מי הוא מי עוד לפני שמקבלים את המידע. כך מקשט נחש את ציורו של דן, וחמור ניצב ברקע יששכר. שלושה עשר הציורים צוירו על ידי האמן הספרדי פרנצ'סקו דה סורברן, אך אלו נעלמו בשנת 1645 וצצו מחדש באנגליה ב1720. ב־1756 רכש אותם ריצ'ארד טרבור, בישוף פרו יהודי. אך זה הצליח לרכוש רק 12 ציורים מתוך הסדרה וציורו של בנימין הוא העתק שנעשה על ידי צייר בן תקופתו. מאז ועד היום תלויים בני יעקב ואביהם באותה הטירה, מלבד פעמיים בהן יצאו את גבולות המבנה. אחת מהן היא ממש עכשיו.
מקום לאופנה, יעקב ובניו מוזיאון ישראל
על העיוורון
"אדגר" היא הצגה המספרת על אדם המאבד את ראייתו ושמיעתו. השחקן הראשי בה הוא חרש עיוור
28.6. תיאטרון נא לגעת
עלות השחר
"דמדומי שחר" היא תערוכת בוגרות שנה ד' של החוג לאמנות במכללת אמונה. אוצר התערוכה: אבי לובין.
החל מה־3.7, גלריית וילה במכללת אמונה
תרבות, שפע
"שפע" היא תערוכה חדשה במוזיאון בת־ים שנפתחה השבוע. בין המציגים דרורה דומיני ואירית חמו, אוריאל מירון, מלאכי סגן כהן ונועה שוורץ לב הר.
מוזיאון בת־ים
