בן אצולה רוסי מובא אחרי המהפכה לדין המפלגה. בזכות קסמו וקשריו, ושיר שאומרים שכתב, הוא נידון לא למוות ולא לסיביר אלא להישאר במלון הפאר שהוא מתגורר בו ממילא, מלון מטרופול שמול הבולשוי והכיכר האדומה; אמנם לא בסוויטה שהחזיק עד כה אלא בכוך בעליית הגג, ולא לצאת מהמלון לעולם. אבל המלון רחוק מלהיות צינוק. הוא מרכז העניינים. שמורת פאר קטנה, למי שהמפלגה חפצה ביקרו ולאורחים חשובים מחו"ל.
גם הגיבור הכלוא, הרוזן אלכסנדר רוסטוב, הוא אדם מהסוג שמדביק אליו התרחשויות ואנשים. איש שחינוכו האליטיסטי אך גם התנסויותיו המצערות הקנו לו חוסן נפשי, קור רוח, סתגלנות וחוש הומור. הוא רוסי פטריוט ושורשי היודע ליהנות ממעדני הארץ ומעידוניה, וגם איש העולם הגדול, ג'נטלמן כפי שמתאנגלזת הכותרת בצדק, דמות לליהוק של המפרי בוגרט כפי שנרמז לנו שוב ושוב. יכולותיו מותחות קצת לפעמים את גבולות הריאלי. כך גם הכישרונות שמתגלים אצל שתי ילדות החוסות בצילו, כל אחת בתורה ובדורה. אבל כדי לעבור בשלום את כל שנות הסטליניזם במרכז העצבים הסובייטי, כנראה אי אפשר אחרת.
על הבסיס הזה רקח אָמוֹר טאוולֶס האמריקני את התמהיל הקיצי שלו – רומן קליל למדי שרוב ההתרחשויות בו קורות ממש השבוע־לפנֵי: ביום הארוך בשנה, 21 ביוני, בשנים שונות. צירופים מתוכננים של תאריכים, סמלים ומוטיבים מרשתים את הספר בדייקנות, אך רשת זו נחבאת בתוך שלל שופע של אנקדוטות, התרחשויות וסיפורי אווירה. זהו ספר חכם, אבל חכם פחות לעומק ויותר במובן של "שנון" ושל "ידען".
יופיו בכך שעם כל אחדותו העלילתית והמוטיבית הוא מחליף צבעים, כלומר עובר בין סוגות. הוא קצת רומן היסטורי על הניסוי החברתי הגדול והאכזרי בתולדות האנושות, מהזווית הייחודית של האי הקפיטליסטי־למחצה שמול הקרמלין; וקצת רומן קלאסי, מחוות פרפראות לתור הזהב של הרומן הרוסי; וקצת ספר טיסה שמעורבים בו שפע הרהורים על הגורל האנושי; ובסוף קצת רומן מתח וריגול. מכל סוגה וסוגה הוא נוטל כמה תחבולות שכיחות, טריקים וגם קצת שטיקים, וחולק אותם עם הסוגות חברותיה.
שלושים ושתיים שנה ישב הרוזן רוסטוב כלוא במלון, מ־21 ביוני 1922 עד אותו יום ב־1954. באמצע הרומן, באמצע החדר, יש פיל של היעדר: מלחמת העולם השנייה. היא השפיעה מאוד על החיים במוסקבה, אבל הרומן המתקדם בדילוגים מתחנה לתחנה קופץ את קפיצתו הגדולה ביותר מ־1938 ל־1946 ומקדיש למלחמה רק היזכרות קצרה. בריאיון של טאוולס עם עצמו, שמצאתי במרשתת, מתברר שהדבר הוא פרי התכנון המתמטי של הספר: המרווחים בין התחנות גדלים בטור הנדסי, עד כדי שמונה שנים, ואז מתכווצים בטור הנדסי. זה לא סתם משחק, אלא כלי לצקת בו את הרעיון שלא כל תקופות חיינו שוות בחשיבותן ובקצב מאוצן. אך הנה הוא גם סייע לסופר לדלג על עניין שכנראה נראה לו ממוצה מדי.
עוד למדתי מהריאיון ששמות כל הפרקים מתחילים באות A (ובמילים עצמן, לא כתחיליות דקדוקיות). זה מוסיף למתח שיש בספר בין המשחקיות האמנותית לשרירות של המציאות, ואפשר היה בלי קושי לעשות זאת בעברית, עם האות השימושית א. זה לא נעשה: הועדפה היצמדות למשמעות הכותרות. זהו אחד מכמה מחדלים ברכיבי המעטפת של התרגום העברי – שהוא עצמו נאה ויצירתי. מפת מרכז מוסקבה המצורפת לספר נותרה באנגלית ובשחור לבן (נהרות ורחובות זהים בה!); ודומה שהשיר בפתיחה, שירו של רוסטוב, הושאר מתוך חיסכון לתרגומה של מתרגמת הפרוזה.
ג'נטלמן במוסקבה, אמור טאוולס, מאנגלית: אסנת הדר, מטר, 2018, 479 עמ'
