אחרי שהתגייס התחילו להציע לו בנות והוא החליט להתייעץ שוב עם אמא שלו. "היא אמרה לי 'זוכר שפעם חשבת על טלי?' אמרתי לה שזה היה ונגמר ומה הקשר עכשיו. אבל אמא שלי חשבה שאם אני לא אסגור את הסיפור זה יפריע לי, וחשבה שלא אוכל לצאת עם אחרות בצורה נקייה".
בת-עמי יוגב: "בכל מפגש משפחתי היו שמים אותנו אחד ליד השנייה. המשפחה החליטה שנהיה זוג. וכשהחלטנו להתחתן אמרו 'שניהם באו ממשפחה מצוינת, שידוך נפלא'"
בשלב הזה היה תורו של עוז לחשוב שזה מוזר, וכל החששות צפו. "פתאום חשבתי שבכל זאת היא בת דודה שלי, ומה אבא שלה יגיד, אז ביקשתי מאמא שלי שתבדוק איתו מה דעתו על נישואי בני דודים. היא חזרה עם התשובה שהוא לא ממש נלהב אבל נשמע שאם הכול יסתדר, הוא לא יעצור את זה".
עוז פשוט התחיל להתכתב עם טלי. "סתם חרטוטים של מה קורה, מה היא מתכננת לשנה הבאה וכאלה. אני לא יודע אם היא הבינה לאן אני חותר אבל בסוף אמרתי לה שאני יוצא מהצבא לשבת ומה דעתה שניפגש".
טלי לא היססה, והם יצאו לאיזה מעיין, זוג דתי קלאסי בדייט ראשון. "הייתי בלחץ להתחתן ומבחינתי דייט־שניים וקובעים חתונה, בסך הכול אנחנו מכירים". אבל לקשר שלהם לקח עוד זמן להתבשל. ממש כשהם התחילו לצאת עוז העלה טרמפיסט, הם דיברו והוא פתאום אמר לו: "שמעתי שאתה יוצא עם בת דודה שלך. גם אני יוצא עם בת דודה שלי, חשוב שתלכו להתייעצות גנטית".
בסוף, הקרבה המשפחתית היא לא זאת שגרמה לעיכובים, אלא פער הגילים. "היא לא הייתה בשלה לחתונה ובעיקר זרמה עם זה שאנחנו חברים, היא הייתה בשנה א' של הלימודים ולא תכננה חתונה בזמן הקרוב. כשאני חושב על זה, אני לא יודע למה הייתי כזה בלחץ, אבל אחרי כמעט חצי שנה שחיכיתי אמרתי לה שנכון שכיף לנו יחד והכול אבל אני רוצה להתחתן, לכן נראה לי שאין ברירה אלא להיפרד. זה היה מבאס, כי רציתי אותה. אבל לא התאים לי למשוך עוד".
בו־במקום טלי ענתה לו, "חשבתי על זה, אני רוצה להתחתן איתך". מה שהתברר אחרי כמה שנים כלא בדיוק נכון. "שכשהבן הגדול שלנו נולד היא אמרה לי שהיא בכלל לא חשבה על זה, אבל היא פחדה שאם ניפרד אני אתחתן עם מישהי אחרת".
היו התנגדויות במשפחה?
"הסבא המשותף שלנו מאוד לא אהב את הרעיון. הוא גם היה בן דוד של סבתא שלי והיו להם שתי הפלות ובת שהתפרץ לה דיכאון אחרי לידה ובמשך שנים לא הייתה בריאה, הוא ייחס את זה לקרבה המשפחתית. לא ממש שכנע אותו שאמרנו לו שהיום אפשר לבדוק שהכול בסדר ובזמן שהיינו חברים בכל פעם שהוא פגש את טלי הוא היה מנסה לשכנע אותה שתיפרד ממני. ממש פחדתי שבגללו באמת זה ייגמר. אבל אחרי שהחלטנו הוא קיבל את זה ובסוף הוא אפילו קידש אותנו".
***
משה (41) ואסתר (39) שנדוביץ גדלו בירושלים, וכמו בכל משפחה רגילה יצא להם לבלות יחד כילדים. "היינו נפגשים בחגים ולפעמים בשבת, המשפחות היו בקשרים קרובים", מספרת אסתר. "בערך בגיל 12 כל אחד מאיתנו ניגש לאמא שלו, בלי תיאום מראש, ואמר 'מה את אומרת אם נתחתן?' ושתי האמהות, אולי כי הן אחיות, הגיבו אותו דבר: 'בני דודים זה לא ממש כדאי ובכל מקרה אתם עוד צעירים ויש עוד הרבה שנים בחיים'. ושתיהן שכחו מזה".
משה: "ואז אפשר לדלג עשר שנים קדימה".
רגע, מה קרה בשנים האלה? גם אתם שכחתם מזה?
משה: "חשבנו ולא דיברנו, אפשר לומר שהדחקנו".
אסתר: "אני זוכרת שבאיזה ערב שבת, לא הרבה לפני שהתחלנו לצאת, סבתא שלנו ישבה עם אמא שלי בסלון והן דיברו על זה שמשה תכף מסיים צבא וצריך למצוא לו שידוך טוב. ואני יושבת שם ואוכלת את עצמי מקנאה ומנסה להשתתף בשיח בלי לעורר חשד וודאי בלי להגיד שום דבר על עצמי".
משה: "היה עוד אירוע מעניין. אמא של אסתר ביקשה שאעזור למצוא לה מישהו, אולי מהחברים שלי. שאלתי אותה מה אסתר מחפשת, אז היא אמרה 'אה, היא אומרת שהיא רוצה מישהו כמוך'".
שניהם יצאו עם אחרים ומשה אפילו הציע חבר שלו לאסתר אבל בשלב כלשהו הוא הבין שיש פה עניין לא פתור שצריך לסגור. "היה בלתי אפשרי להתקדם הלאה. נראה לי שפסח היה טריגר לזה, נפגשנו בחול המועד כמה פעמים באירועים משפחתיים וכבר לא יכולתי להתעלם. נסעתי להתפלל ברשב"י ובכותל ואז הרמתי את הטלפון והתקשרתי לבית של חמותי, דודה שלי אז, וביקשתי לדבר עם אסתר".
אסתר: "אני ישנתי, ועד שחזרתי אליו חשבתי כמה נחמד זה היה אם הוא יציע את עצמו, אפילו שאין סיכוי שזה הולך לקרות".
בשיחה משה התפתל ואמר שהיא לא חייבת להגיד שום דבר ושהוא הולך לבקש משהו קצת משוגע ועוד כמה גמגומים, "עד שקפצתי למים ושאלתי אותה ישירות, והתשובה שלה הייתה נפלאה ותיזכר לשנים. היא ענתה שתפילותיה נענו".
בדייט הראשון הם קיבלו שתי החלטות משמעותיות: הראשונה, שהם הולכים להתחתן. השנייה, שהם לא עושים עוד צעד אחד לפני שיעשו בדיקות גנטיות. הם שילמו קצת יותר על הבדיקות כדי שיגיעו תשובות מהר. "כססנו ציפורניים בזמן הזה", אסתר נזכרת. "ביום האחרון התקשרתי איזה מאה פעמים עד שהמזכירה כבר זיהתה את הקול שלי. בפעם האחרונה היא ענתה לי ואמרה 'כן כן, מזל טוב'. זה עד היום מרגש אותי".
למחרת הם נפגשו לתאם עמדות וכל אחד יצא לדרך לספר בבית שלו. "במשפחה קטנה אי אפשר שצד אחד ידע לפני הצד השני", מסביר משה את ההחלטה להתפצל. "לקח להם, לפחות לאמא שלי, כמה דקות ארוכות לעכל. אבל אז האמהות התקשרו אחת לשנייה בהתרגשות גדולה".
אסתר: "אמא שלי סיפרה לסבתא המשותפת שלנו, היא אמרה לה שהתארסנו זה עם זה ואז הייתה שתיקה. והיא ענתה לה: 'אני לא בטוחה שהבנתי אותך'. אז נסענו אליה והיא ממש שמחה, זה היה אושר גדול".
בחתונה עצמה הם לא הרגישו שיש משמעות למשפחתיות הכפולה אבל אחריה, משהו השתנה בסדר המשפחתי. "כל אחד היה ממש צריך למצוא את המקום שלו מחדש", מספרת אסתר. "פתאום האחיות מחותנות והאחיינית היא הכלה".
לזוג שנדוביץ יש חמישה ילדים. חלקם כבר לא ממש קטנים, הם מכירים את הסיפור וגם יודעים להשתמש בו. "הבת שלנו, בת 12, אמרה לי לאחרונה שזה הפרט שהיא שולפת תמיד כשמבקשים לספר משהו שלא יודעים עליה. והקטן שלנו בשלב של לנסות לנתח ולהבין את הקשרים המשפחתיים. אני מאוד רגילה לזה כי סבא וסבתא שלי הם דוד ואחיינית ואבא שלי היה כל הזמן צוחק על איך שהוא בן דוד של אמא שלו".
אז זה עסק משפחתי. תסכימו אם אחד הילדים ירצה להתחתן עם בן דוד?
אסתר: "יהיה קצת חשש כי בדור שני שעושה את זה יש מכפלת חשש לבעיות גנטיות. אבל מבחינה משפחתית יש להם אחלה בני דודים אז אולי זה לא רעיון לא רע".
משה: "יש משמעות גדולה ועלול להיות מחיר גבוה, למשחק הגנטי. מצד שני קשר טוב בין בני זוג הוא העצמה של הבית. לכן אם הקשר איכותי וטוב, שיעשו בדיקות וניתן את הברכה שלנו".
***
בת־עמי (77) ועמיצור (82) יוגב נשואים יותר מיובל שנים ("נולדו לנו שלושה קופים, את יודעת, זה מה שקורה כשבני דודים מתחתנים"), אבל הם עוד מתווכחים על חלקים מהסיפור שלהם – מי הזמין את מי ראשון, ושל מי היה הרעיון לצאת לטיול טרמפים לנחל עמוד; בסופו עמיצור אמר לבן דוד שלהם שהוא היה שמח לתת לבת־עמי נשיקה. "אבל זה היה כשהייתי בת 18", מוסיפה בת־עמי. "אחר כך לכל אחד היו רומנים משלו, קשרים יותר ארוכים או פחות רציניים, עד שיום אחד בן הדוד הנחמד שלי מיטבתה שלח לי שבע לירות כדי שאסע לבקר אותו. זה היה הון תועפות. ישנתי אצל הדודים שלי לפני הנסיעה לשם, וכשיצאתי הדודה צעקה לי 'תזכרי שעמיצור בחור נהדר'".
במשפחה עודדו את הזוג עוד לפני שהם עצמם בכלל חשבו על זה. "בכל מפגש משפחתי היו שמים אותנו אחד ליד השנייה. המשפחה החליטה שנהיה זוג. וכשהחלטנו להתחתן אמרו 'שניהם באו ממשפחה מצוינת, שידוך נפלא'".
כבר אז ידעו שנישואי קרובים יכולים ליצור בעיות אצל דור ההמשך, אז הם הלכו לרופא שאמר שאם אין בעיות גנטיות במשפחה הוא מאשר. "אמרתי לו את האמת, יש לנו גנטיקה נהדרת במשפחה". הם קיימו שתי חתונות, אחת בעין־שמר, הקיבוץ שבו גדלה בת־עמי, והשנייה ביטבתה, שם הם גרים מאז.
"באופי שלהם הם הפכים גמורים", מספר בנם ארנון. "הם באמת דוגמה למשפחה מדהימה ולזוגיות שכל אחד חולם עליה. יתגרשו או לא – הם תמיד יהיו משפחה. הם כמו כפפה ליד. אנחנו תמיד צוחקים על זה שהם בני דודים, כי זה קוריוז נחמד אבל לא איזה דפוס משפחתי. גם לי יש בנות־דודות חבל על הזמן, אבל לא התחתנתי איתן".
השאלה הגנטית עולה שוב ושוב בשיחות עם הזוגות ועליהם, ומעבר לדעות הקדומות והאינטריגות המשפחתיות, זו בהחלט הסוגיה הכי משמעותית. ד"ר חגית דאום, מומחית ברפואת נשים וגנטיקה, בתי החולים של הדסה, ירושלים, חושבת שנקודת המוצא היא שיש יתרונות לנישואין בתוך המשפחה.
"אנחנו מכירים את זה כבר מהתנ"ך: אבותינו המקראיים היו קרובי משפחה של הנשים שלהם. זו לא תופעה חדשה. היום אנחנו רואים בעיקר באוכלוסייה המוסלמית אחוזים גדולים של נישואי קרובים. חברות מסוימות רואות את החיובי בנישואי קרובים בשל הטבעת המשפחתית המאבטחת את הנישואין, לטוב ולרע. ברמה החברתית והכלכלית, נישואין בתוך המשפחה זה טוב. בן זוג שהוא גם קרוב משפחה, לא יכול בוקר בהיר אחד לקום ולעזוב".
מצד שני, חשוב לה להדגיש שברמה הגנטית לא מדובר בסתם אמירות וסטריאוטיפים. "אצל בני דודים יכול להיות מטען גנטי משותף, תלוי מה רמת הקרבה – אם אלה בני דודים שניים, ראשונים, או ראשונים כפולים (לדוגמא כשגם האימהות של בני הזוג אחיות וגם האבות אחים, א"ז). ככל שרמת הקרבה עולה, רמת השיתוף הגנטי עולה, ובהתאם – הסיכון למחלות גנטיות בצאצאים גובר. החישוב הכי בסיסי (שלא ניכנס אליו כרגע) הוא שלכלל האוכלוסייה יש סיכוי של כשלושה אחוזים למחלה בצאצאים ולבני דודים ראשונים יש סיכוי של שלושה אחוז נוספים (לבני דודים ראשונים כפולים אף יותר מזה כמובן). כך עלול להיגרם מצב שבו בני זוג בריאים שלא ידוע להם על מחלות במשפחה יכולים ללדת ילד חולה מאוד במחלה ששני בני הזוג נשאים לה. כל אחד מהם קיבל עותק של המחלה מהסבא או הסבתא המשותפים שלהם, כולם באמת היו בריאים עד עכשיו, אבל אם הילד מקבל את עותק לא תקין משני ההורים הוא יכול להיות חולה במחלה רצסיבית ומדובר לעיתים על מחלות קשות מאוד".
גם אם יש נשאות משותפת של מחלה גנטית זוג יכול להתחתן וללדת ילדים בריאים?
"כן, יש שתי אפשריות להקטין את הסיכון להולדת ילד עם בעיות גנטיות. אפשרות אחת היא להרות באופן ספונטני ולבדוק את העוברים בשבוע 11-13 בעזרת סיסי שליה או החל משבוע 17 בעזרת דיקור מי שפיר. אפשרות שניה היא לעשות הפריית מבחנה ובעזרת אבחון טרום השרשתי אפשר לבדוק איזה עוברים בריאים ורק אותם להחזיר לרחם".
יש רק נקודה חשובה שצריך לזכור והיא שצריך לאבחן האם בני הזוג נשאים לאותה מחלה ומהי המחלה. בבדיקות אבחון טרום לידתי אפשר לבצע בדיקות גנטיות מאד מקיפות לעובר ולשלול בסבירות גבוהה (לא מלאה) מחלה גנטית קשה אבל כשמדברים על אבחון טרום השרשתי, אפשר לבדוק בעוברי המבחנה רק מחלה שאנחנו כבר יודעים על נשאות שלה בבני הזוג.
מכאן החשיבות של בדיקות גנטיות מקיפות לבני זוג שהם קרובי משפחה לפני הריון. מדובר על בדיקות כגון סקר נשאות מורחב או אקסום. בדיקות אלו, במספר הבדלים ביניהן קוראות את רצף ה-DNA של הנבדק ויכולות לאתר נשאות למחלה. כאשר מדובר על זוגות שהם קרובי משפחה, הרי שבדיקות אלו עשויות לאתר את הנשאויות המשותפות שלהם. נזכיר שלעיתים לזוג עם קרבת משפחה עשויה להיות נשאות משותפת ליותר ממחלה אחת. בשלב הבא ניתן להציע אבחון טרום לידתי או אבחון טרום השרשתי על מנת להקטין משמעותית את הסיכון להולדה של צאצאים חולים.
נציין כאן נקודה נוספת שאולי היא פחות מוכרת. גם נישואים של בני זוג מאותה עדה עשויים להוות גורם סיכון לנשאות משותפת של בני הזוג. לכאורה זה לא לגמרי לא סביר שלשני בני הזוג יש סבא רבא רבא משותף (בפרט כאשר מדובר על קהילות מוצא קטנות) ומכאן גם סיכון קטן (אמנם לא כמו אצל בני זוג שהם קרובי משפחה, אבל אולי מעבר לסיכון באוכלוסייה) לנשאות משותפת למחלות. משרד הבריאות ממליץ לבצע מספר מסוים של בדיקות סקר גנטיות לקראת הריון לכל זוג לפי מוצאם במימון סל הבריאות, מכל שילוב של מוצאים וישנם זוגות שמעדיפים לבצע בדיקות מקיפות יותר מאלו במימון עצמי.
אפשר גם לעשות הנדסה גנטית בעוברים כדי למנוע מחלות?
"כיום לא עושים הנדסה גנטית בעוברים בכלל. בתהליך של אבחון גנטי טרום השרשתי, אחרי ההפריה והמתנה של עוד 3-5 ימים אנחנו דוגמים מכל עובר מספר תאים ובודקים את ה-DNA שלהם, לא משנים כלום, רק נפרדים מהעוברים החולים ובוחרים את העוברים הבריאים ו אותם מכניסים לרחם".
נישואי קרובים יכולים גם ליצור בעיות פוריות או הפלות?
"אם בני הזוג ירשו מהסב המשותף שלהם גן למחלה קשה מאוד שבה העובר לא יכול לשרוד, זה עלול לגרום להפלות. עולם הבדיקות הגנטיות התפתח מאד ויכול לסייע בהקשר הזה. אם פעם, כאשר בני דודים רצו להתחתן, הם היו צריכים לקחת בחשבון את הנקודה הזאת, שצאצאיהם בסיכון מוגבר למחלות גנטיות, בלי לדעת על אלו מחלות מדובר, הרי שהיום הבדיקות הגנטיות מגדילות את הסיכוי לאתר שינויים גנטיים משותפים לבני הזוג ולהתקדם להריון בהתאם כפי שדיברנו. מומלץ לקבל יעוץ גנטי ולחשוב ברצינות על בדיקות גנטיות מקיפות בהקשר זה. עם השנים, הנגישות של בדיקות גנטיות מקיפות הולכת ועולה אל מול מחירים שהולכים ויורדים, והכי חשוב, הן יכולות לתרום רבות לבניית תא משפחתי בריא".
רננה אמיתי (30) מכירה מקרוב איך זה נראה כשאבא ואמא בני דודים. "זה לא היה אישיו בתור ילדה, ידעתי שהם קרובים אבל זה לא היה עניין. הייתי מספרת את זה כפרט פיקנטי אבל לא התביישתי בו וגם לא קיבלתי עליו פידבק שלילי מהחברה. מה שכן, אני עכשיו נשואה לבן אדם שאוהב לצחוק על זה. הוא יכול להעלות את זה כעניין מול חברים משותפים או מול ההורים שלי. פעם זה גרם לי לאי־נוחות כי אף פעם לא נוח שמצביעים על משהו ואומרים שהוא לא נורמטיבי. כולנו רוצים להיות בנורמה אבל זה גם בסדר, לקבל שזה חלק ממני. פתאום כשאנחנו מדברות ועושים על הנושא כתבה אני חושבת שאולי אני אפילו יכולה להתגאות. כן, אלה ההורים שלי, זה הסיפור שלי וככה באתי לעולם".
כבר כילדים ההורים שלה היו חברים טובים וקרובים. אבא שלה גדל בזכרון־יעקב עם רוב המשפחה המורחבת ואמה, התל־ אביבית, הייתה מגיעה לא מעט מהעיר הגדולה לכפר. "בנערות הקשר שלהם ממש התחזק, הם הפכו להיות חברי נפש. בגילי העשרים היה ברור שהם לא יתחתנו וכל אחד מהם יצא לדייטים ונפגש עם אחרים. ובשלב כלשהו, בערך בגיל 24, אבא שלי הציע לה שהם יצאו. היא חשבה על ההצעה ואמרה שכנראה היא לא תמצא משהו יותר טוב ממנו, יאללה. ובאמת אבא שלי מושלם", היא צוחקת, "אני יכולה להבין מה קרה שם".
זאת הייתה הפתעה למשפחה אבל הם איכשהו שיתפו פעולה עם ההחלטה. "היחסים במשפחה היו מאוד טובים אז זה שמר עליהם, והחתונה לא הייתה מוקד לאיזה פיצוץ. גם לנו, תמיד ההורים שלי העבירו מסר שאין עניין חריג, זה מה שזה, פשוט. רק בשנים האחרונות פתאום התעורר לי העניין של איך זה היה, איך הדודות הגיבו, איך הסבתא הגיבה".
משה שנדוביץ: "אמא של אסתר ביקשה שאעזור למצוא לה מישהו, אולי מהחברים שלי. שאלתי אותה מה אסתר מחפשת, אז היא אמרה 'אה, היא אומרת שהיא רוצה מישהו כמוך'"
מה גילית?
"דודה אחת צעקה שהיא לא מבינה איך הם מסכימים, ודודה אחרת אמרה שהיא תמיד ידעה. הם היו זוג מוצלחים כאלה אז נראה לי שהיה קל יותר לתת להם פידבק חיובי".
את חושבת שזה שהם בני דודים הפך אותם לזוג מוצלח?
"אני חושבת שיש להם אופי נעים, וזה הסוד לזוגיות טובה. בזוגיות יש המון אתגרים וגם להם היו, ראיתי כשהיו ויכוחים ואי־הסכמות אבל הם תמיד השאירו את הדלת פתוחה זה לזה, הם לא היו קשים".
את חשבת שיש סיכוי שגם את תתחתני בתוך המשפחה?
"לא, לא. נראה לי שכשזה קורה זה קורה, לא רק כי מישהו הוא בן דוד ונפגשים. צריך שיהיה חיבור באמת נשמתי. להורים שלי יש זוגיות מהממת הם מתקשרים ומאוד אוהבים ותומכים זה בזה, אז קיבלתי מודל של זוגיות ממש טובה".
דווקא את האפשרות שהדור הבא יעשה איזה צעד דומה היא לא שוללת על הסף, "אני חושבת שאם אני אוהַב את החתן או הכלה יהיה לי הרבה יותר קל לפרגן, לא משנה מי הוא יהיה, ואם לא – אז יהיה לי קשה, לא משנה אם זה בן דוד או לא. בכל מקרה היחסים מבחינתי הם לפני הכול, אז ברור שלא אשרוף אותם גם אם הצעד לא הכי ימצא חן בעיניי. שיעשו מה שטוב להם, מה שהלב שלהם אומר להם".
***
מי שלקח את נישואי הקרובים לכיוון אחר וגם עשה מזה קריירה הוא אופיר, המנהל של עמוד הפייסבוק "כשאבא ואמא בני דודים", שבחר להיחשף כאן רק בשמו הפרטי. "העמוד הזה קם לפני כמעט תשע שנים כדי לצחוק על תופעות שמסתובבת בינינו ומראות הבנה נמוכה לצד יומרה יחסית גבוהה, השילוב הזה מייצר מצבים קומיים מאוד. חשבתי איך להסביר את הטיפשות האנושית הזו, ואז עלה לי שזה מה שקורה כשאבא ואמא בני דודים. כי כשיש בעיות גנטיות יוצאים ילדים שעושים לעצמם קעקועים באנגלית עם שגיאות כתיב".
למה יש דעה כזאת שלילית על נישואי קרובים, לדעתך?
"ככל שהמטען הגנטי קרוב יותר, הסיכוי לבעיות גנטיות עולה. זה הצורה המאוד מתוחכמת של הטבע להגיד לנו שהוא רוצה שיהיה לנו כמה שיותר גיוון. אבל התשובה הפחות סחית אומרת, שלכולנו יש רגעים כאלה שאנחנו אומרים דברים מטופשים ובסוף לכל אחד מאיתנו יש רגע של 'כשאבא ואמא', הסאבטקטס הוא הפוך".
כשהעמוד נפתח הוא היה מעלה את הפוסטים עם השמות המלאים של האנשים, אבל לא תמיד הקהל אהב את זה, "אני חשבתי שאם מישהו פרסם פוסט ציבורי בשמו המלא אז למה לא. אבל עם הזמן למדנו שהעדפות של אנשים הם טיפה שונות. ככל שהעמוד גדל ראית שיותר אנשים מעירים על זה, צוחקים ובאותה נשימה שואלים למה לא להסתיר את השם והתמונה. שכשהסתרנו הפאנץ' ירד טוב יותר בגרון. ועדיין אין שבוע שעובר שאני לא מקבל תגובה באינבוקס של מישהו שאומר 'אני מת על העמוד אבל זה לא יפה מה שאתם עושים כי גם הסבא והסבתא שלי היו בני דודים ויצאתי ממש סבבה'. באמת יש אלפי אנשים בישראל שיש אצלם נישואין מהסוג הזה במשפחה, וסביר להגיד שלרובם המכריע אין להם בעיות אבל עדיין כבדיחה זה נחמד".
יש לך פרמטרים לאילו בדיחות עולות לעמוד? "זה צריך להצחיק אותי אבל לא רק. אלה לא רק ההעדפות האישיות שלי כי אני עורך של עמוד, אני אמור לייצר מגוון מספיק טוב של בדיחות מכל מיני סוגים. הרבה פעמים יש נגיד פוסט טוב אבל הוא ארוך מדי או לא מספיק מצחיק. אז מעבר לקריטריונים שאמרנו, הפוסט גם צריך להשתלב נכון באיזושהי אסטרטגיית תוכן של העמוד".
יש דברים שלא תצחק עליהם?
"אין דברים שלא אצחק עליהם אבל אשים לב להבדל בין נושא הבדיחה למושא. זה לא שצוחקים על השואה או על אנשים חלשים, הם יכול להיות הנושא של הפוסט, אבל לא אצחק עליהם. לא נראה לי שיש נושא שחסין להומור. להפך, אם יש משהו שהומור יודע לעשות היום זה להיות עוד צורה להתבונן על המציאות. זו פריזמה שאני ממליץ לאנשים להציץ דרכה, היא עוזרת לגחך ולהסתלבט בקטע טוב, להתבונן על תופעות אחרת. כי להעלות פוסט סחי על גזענות לא ימשוך את תשומת הלב של האנשים. ובדיחה על גזענות לא מכשירה אותה, להפך. אני מקווה, לא ביומרה גבוהה מדי, שזה מה שהעמוד מביא".
