שני הדר מציגה ביצירת הביכורים שלה קומדיה רומנטית שנונה, מהנה לקריאה וישראלית מאוד. על אף תיאור המגרעות של החיים הקיבוציים, קל לחוש את האהבה של הדר להווי התקופה ובניסוח ארצישראלי "על המר והמתוק".
אז על מה הספר? השנה היא 2002, וקיבוץ עין־הנוטר עומד לפני רגע דרמטי במיוחד. לצד ההכנות ל"חג המשק", חגיגת שישים שנה להיווסדו, הקיבוץ כמרקחה לקראת ה"יום הקובע", שבו יוכרע עתיד הדירות בקיבוץ העובר תהליך הפרטה סוער.
מי שנקלעת ללב האירוע היא אריאלה (אלה) צביאלי, בת למשפחה ידועת שם בקיבוץ. אריאלה חולמת להוכיח את עצמה ולפלס נתיב מבעד לחייה המדשדשים זה שנים.
בקיבוץ הרגשות גואים: מאבק חסר עכבות על הדירה הפנויה היחידה שנותרה; מריבות קמאיות לא פתורות מתקופת הצבא; סודות משפחתיים שכבר אי אפשר לקבור; נבואה של דרוזית זקנה; וכמובן גבר שרמנטי וחתיך – גבע, מנהל הקהילה החדש – הלא־קיבוצניק והלא־ פנוי. כך מתהווה הספר לכדי קלחת אישית, רומנטית, משפחתית ואידיאולוגית שלא פשוט לצאת ממנה.
את הספר אפשר לקרוא בשני רבדים. מצד אחד, מדובר כאמור בקומדיה רומנטית קלילה עם מבט טרגי־קומי משעשע. לאורך הספר אפשר למצוא המון קריצות שמוסיפות חן לעלילה. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהמטען האידיאולוגי שיושב בלב הספר. אריאלה מתארת את עצמה כמי שחיה בבועה שהיא מאוד מתקשה להשתחרר ממנה. היא נטולת כישורים חברתיים, וגם הרגלים שנראים לאנשים כפרטיים לגמרי, כפופים במקרה הזה לדין התנועה – החל ממדידת בגדים לעיני המטפלות ועד למוסד הלינה המשותפת.
מה שיפה במיוחד בספר הוא נקודת הזמן שבה מתרחשת העלילה, אלה פרפורי הגסיסה של הקיבוץ במתכונת הישנה שלו, ובמרחק הזמן שחלף מאז אפשר בהחלט להרגיש מבעד למילים את הגעגוע של המחברת לקיבוץ הישן. כמי שגדל ביישוב, קל לי להזדהות עם לא מעט מהרוחות המנשבות ב"חג המשק". הרבה דמויות וטיפוסים הנוכחים בספר יכולים להתקיים רק במרחב סגור עם כללי משחק משלו.
אני אוהב ספרות ישראלית. הדר מצליחה למצות כאן את החוויה הישראלית במיטבה של סוף המאה שעברה והשנים הראשונות של תחילת המילניום. היא צובעת את חיי הקיבוץ בחיות, בצבעוניות ובהומור, זאת לצד המכאובים וטראומות העבר. כמי שמוצא את עצמו מתחבר לספרים ששוחטים פרות קדושות אבל עושים זאת בחן ובנימה נוסטלגית – קל היה לי ליהנות מהקריאה.
במובן מסוים, הספר ממחיש את המגמה הספרותית לעסוק בחוויה הקיבוצית שכמעט התאדתה מהציבוריות הישראלית. תיאור מפוכח של האינטריגות הקטנות והגדולות, מריבות החמולות, הסיפורים שנאמרים לא בקול רם, סיפורים מפעם וסיפורים מעכשיו, הקשרים המיוחדים שיכולים להירקם רק בקיבוץ, האיבה המתפתחת כלפי מנהל הקהילה, וכמובן המאבקים על נדל"ן וזכויות שעד לא מזמן היו נחשבות למילים מגונות.
זהו ספר ישראלי שמצליח להימלט מהמגמה המעיקה בספרות המקומית לברוח אל חוויות אוניברסליות. הנופים, העושר הלשוני וקווי העלילה מצליחים לספר סיפור מבעד לעדשת הישראליות.
כמו שנכתב על גב הכריכה – "קומדיה רומנטית עם הרבה גזר", או אם תרצו עם פופקורן וקולה קרה, בדיוק כמו סרט טוב.
