ההשתתפות במחזמר בברודווי היא פסגת השאיפות וחלומם הגדול של אלפי שחקנים ברחבי העולם, שמוכנים גם לעמוד שעות בתור ברחוב בקור מקפיא עצמות, ולו כדי לקבל הזדמנות להבחן לתפקיד המשני ביותר בהצגה, בתקווה שמישהו יקלוט את הכישרון יוצא הדופן שלהם ויהפוך אותם לכוכבים.
מי שמגשים את החלום הזה בחודשים האחרונים הוא השחקן הישראלי יונתן חשמונאי, שמאז ספטמבר מככב כטוביה החולב, בהפקת ברודווי נודדת של המחזה המיתולוגי, כנר על הגג. "מדובר בחוויה מצוינת ובתפקיד חלומי שכבר לא כותבים כמותו היום", משתף חשמונאי, "התאהבתי בהפקה הזו כשראיתי אותה בברודווי ואני חושב שזו גרסה מאוד מיוחדת של המחזה, שמעביר אותו בצורה אמיתית. המחזה ממש מצחיק אבל כבר בחזרות ביקשו מאיתנו לא ללחוץ על ההומור, לא להפוך את ההצגה לסטנד־אפ, אלא פשוט לספר את הסיפור. זה מיוחד עבורי לעלות כל כך הרבה פעמים עם ההצגה כי זה סיפור שמאוד נוגע לי ללב".
ההפקה שחשמונאי משתתף בה עלתה לראשונה בברודווי ב־2016, ובשלוש השנים האחרונות היא נודדת בארצות הברית. בשנתיים הראשונות גילם את טוביה השחקן הישראלי יחזקאל לזרוב. "בסיום הלימודים שלי עשיתי אודישן להתקבל למחזמר, אבל אז החלה הקורונה ולא שמעתי מהם במשך שנה וחצי. יום אחד קיבלתי מייל שבו שאלו אם אני עדיין מעוניין להיות חלק מההפקה, אמרתי שכן והתקבלתי לשנה השלישית של המחזמר בדרכים. הייתי המחליף השני של לזרוב (לכל הפקת ברודווי יש שני מחליפים לתפקיד הראשי, ד"מ) אז ביצעתי את התפקיד חמש פעם בעונה הראשונה, ובשאר ההצגות גילמתי את התפקיד של אברם", מספר חשמונאי, "בסוף תשעת החודשים הראשונים הציעו לי להמשיך בתור אברם אבל הודעתי להם שהחלטתי לעזוב. לא רציתי להיות רחוק מבת הזוג שהייתה לי אז, וגם לא רציתי להמשיך לחיות באי־הוודאות שמגיעה עם הבחירה להיות שחקן. אני כבר בן 29 והמחשבה הייתה להתנתק מעולם הבמה, לגור בניו־יורק וללמוד תואר שני בפסיכולוגיה".
"אני חושב שהקסם של המחזה וסוד ההצלחה שלו זה שהוא מאוד אוניברסלי. זה סיפור על אדם שמנסה לשמור על המסורת והערכים שלו בזמן שהעולם המודרני חודר לחייו ומשנה אותם. אין הרבה אנשים שלא מזדהים איתו, לא משנה אם הם יהודים או לא"
מתברר שהגורל ייעד לחשמונאי משהו אחר לחלוטין. הוא נסע לארץ לחתונה של חבר, ושם באמצע האירוע גילה בטלפון הודעת אימייל ששינתה ברגע את הכול, "ההודעה אמרה שברטלט שר, הבמאי האגדי מברודווי שמחזיק ברזומה מדהים של הצגות, מבקש לפגוש אותי בעוד שבוע לאודישן בניו־יורק לתפקיד של טוביה. באותו ביקור תוכנן סוף־שבוע עם סבא וסבתא שלא רציתי לפספס, אז ביום ראשון בצהריים עליתי על טיסה לארצות הברית, נחתּי בלילה ובבוקר ביום שני ניגשתי לאודישן", משחזר חשמונאי, "הגעתי לאודישן בסטודיו בניו־יורק וביצעתי בו כמה שירים מתוך המחזה. מדי פעם ברטלט עוצר אותי ואומר מה לא נכון מבחינתו ומה צריך לשנות. למשל כשביצעתי את 'לו הייתי רוטשילד' ועשיתי את התנועות המפורסמות של טופול עם הידיים למעלה, הוא עצר וביקש שאעשה את התנועות רק בסוף, ומשם המשכנו. ברמות האלה חשוב להם מאוד לראות שאתה מסוגל לקבל הוראה ומיד לבצע אותה".
איך הרגשת כשהודיעו לך שהתקבלת?
"וואו, אפילו קשה לי לתאר מה היה שם, זה היה רגע מדהים, מטורף ממש. זו הייתה שמחה שמהולה בהרבה מאוד רגשות ותחושת בלבול. שנים חלמתי על התפקיד הזה וסוף־סוף קיבלתי אותו, אבל ההתרגשות נמהלה בקושי מסוים, המשמעות של קבלת התפקיד הייתה לחזור בי מההחלטה לשנות את מסלול החיים שלי, ובסופו של דבר גם הזוגיות שהייתה לי אז התפרקה בגלל זה. אבל למרות החששות, התחושה הכי חזקה שלי הייתה שזו הזדמנות של פעם בחיים, משהו שלא יכולתי לוותר עליו".
נוצר קשר בינך ובין ברטלט שר?
"אני לא מכיר אותו לעומק, ראיתי אותו באודישן ומאוחר יותר באחת החזרות, הוא לא עבד איתי בפועל על ההצגה. מהמעט שחוויתי, ההתנהלות שלו הייתה קצת ישראלית, אדם שלא מתבייש להגיד לך בדיוק מה הוא חושב או רוצה".
העובדה שאתה צעיר מהדמות של טוביה הקשתה עליך בחזרות?
”כשקוראים את הסיפורים המקוריים של שלום עליכם רואים שטוביה לא באמת מבוגר ממני בהרבה. במחזמר יש לו חמש בנות, שנולדו לו בגיל צעיר יחסית, אז בן כמה הוא יכול להיות, 35 או 40? לתפקיד שלו תמיד ליהקו שחקנים מבוגרים יותר, אבל אני לא הרגשתי שיש כאן בעיה. בחזרות עשיתי הרבה עבודה על הפיזיות שלו, איך הוא הולך ואיך הדברים שהוא עובר משפיעים עליו".

סיבוב ההופעות שחשמונאי יצא אליו בספטמבר יימשך בסך הכול תשעה חודשים, ובמהלכו תבקר ההפקה, הכוללת 60 שחקנים, ב־45 ערים שונות בארצות הברית. בחלק מהערים ישהו שבוע ובחלקן האחר יומיים או שלושה. בכל שבוע עולה ההצגה על הבמות שמונה פעמים, שלוש שעות בכל פעם, כולל שתי הופעות כפולות בסופי שבוע. "זו עבודה קשה להיות במסע הופעות. לא ישנים הרבה, נוסעים שעות ארוכות באוטובוס והעומס גדול, אבל זה עדיין חלום אמיתי ושווה כל רגע", מספר חשמונאי, "אני מגיע שעה לפני כל הופעה לעשות חימום קולי ולהתארגן, מופיע שלוש שעות, ואז נשארת לי עוד חצי שעה להוריד את האיפור. מדובר בסדר גודל של ארבע וחצי שעות כל פעם, ובסופי שבוע אני כל היום בתיאטרון. בתור טוביה אני כמעט לא יורד מהבמה, אז מיום חמישי בלילה ועד שמסתיימות ההצגות ביום ראשון, אני לא מדבר בכלל בשביל לשמור על הקול במצב טוב".
עד כמה קשה לנדוד עם שישים איש?
"באופן טבעי יש כאלה שאתה מתחבר אליהם יותר ויש כאלה שפחות, אבל בגדול כולנו באותה סירה, מתמודדים עם הקשיים מצד אחד, ואוהבים את ההצגה ורוצים לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר מצד שני. כשהייתי בתפקיד משני, בגלגול הראשון שלי בהפקה, הייתי מחובר יותר לאנסמבל של השחקנים, ביליתי איתם וגם הסתובבתי יותר במקומות שהגענו אליהם. היום, בתור טוביה, יש לי חדר לבד וברוב הזמן הפנוי שלי אני נח וישן המון. זה תפקיד מאוד דורש מבחינה נפשית ופיזית ואין לי הרבה זמן לעיסוקים אחרים".
העומס והדרישות הגבוהות גובים ממך מחירים?
"העומס שוחק פיזית ומנטלית ומדי פעם עוברים עליי ימים קשים, שבהם אני מרגיש שאני לא משחק מספיק טוב או שההפקה לא אוהבת את מה שאני עושה, אלו ימים שהרבה דברים קורים אצלי בראש".
כנר על הגג הוא מחזמר המבוסס על סיפורי טוביה החולב של שלום עליכם, מקבץ סיפורים שהפרק הראשון שלהם פורסם ב־1895. המחזמר נכתב בידי שלדון הנריק וג'וזף שטיין ואת המוזיקה למחזמר כתב ג'רי בוק. העלילה עוסקת בקורות חייו של טוביה, יהודי עני החי עם אשתו ושבע בנותיו (בגרסה הקולנועית ובמחזמר הנוכחי יש לו רק חמש, ד"מ) בשטעטל יהודי טיפוסי באימפריה הרוסית, שם מוכר טוביה חמאה וגבינה לבני העיירה. במהלך המחזה מתמודד טוביה עם קשיים כלכליים, עם מערכות היחסים המורכבות עם בנותיו שמבקשות להינשא לבחיר ליבן ולא באמצעות שידוך, ועם האנטישמיות הגואה והשלטון הרוסי שמחליט לגרש את היהודים מהאזור. המחזמר עלה לראשונה על במות ברודווי ב־1964 והפך לסנסציה מפתיעה ולמחזמר הראשון בברודווי שהוצג יותר מ־3,000 פעמים. מאז עלה המחזמר ברחבי העולם בהפקות שונות, כולל בישראל – כאן מי שהפך לטוביה המיתולוגי הוא חיים טופול, שגילם אותו גם על במות בניו־יורק ובלונדון במשך שנים ארוכות.
"לקחתי מורה שיכין אותי לאודישן אבל חוץ מזה הגעתי לבית ספר בלי שום רקע בלימודי משחק או במשחק בכלל. בנוסף לכך שכולם שם שיחקו מגיל צעיר והיה להם הרבה יותר ניסיון, כולם סביבי בכיתה היו בני 18, כשאני בן 22, אחרי צבא, מישראל – מדובר בהבדל מנטלי גדול"
את המסע הנוכחי של טוביה החל חשמונאי בהצגת בכורה בדטרויט, ובסיומה זכה לביקורות מפרגנות. "אני חושב שהקסם של המחזה וסוד ההצלחה שלו זה שהוא אוניברסלי מאוד. זה סיפור על אדם שמנסה לשמור על המסורת והערכים שלו בזמן שהעולם המודרני חודר לחייו ומשנה אותם. אין הרבה אנשים שלא מזדהים איתו, לא משנה אם הם יהודים או לא", מנתח חשמונאי, "התפקיד עצמו כתוב מדהים וגם עכשיו, אחרי שחגגתי מאה הצגות בתור טוביה אני עדיין מוצא בטקסט דברים חדשים שמלמדים אותי על החיים".
אתה פוגש את הקהל שאתה מופיע בפניו?
"מאחר שראינו שיש הקבלה משמעותית בין סיפור המחזה לבין המלחמה של רוסיה באוקראינה, בסיום המחזה אני מקריא טקסט שנוגע במצב המלחמה ומביע תמיכה בעם האוקראיני. לחלק מהקהל חשוב מאוד לבוא בסוף ההצגה לכניסת האמנים לפגוש אותנו ולומר תודה. זה בעצם הקשר היחיד".
התפקיד של טוביה שינה משהו בחייך?
"החיים של שחקן הם חיים של זרימה – אתה מתקדם לפי מה שמזדמן לך. קבלת התפקיד עזרה לי להרגיש שלם יותר עם ההתנהלות הזו, אחרי ששנים חשבתי שלא אוכל לחיות ככה לעד, ושבשלב מסוים אני אהיה חייב להתקבע. עכשיו אני מרגיש שגם בגיל שלושים שאליו אני מתקרב זה בסדר לחיות בחוסר ודאות".
המסע שינה אצלך משהו בנוגע לארצות הברית עצמה?
"אמריקה נראית לי היום אחרת לחלוטין. עד שהתחלתי לנדוד, ארצות הברית הייתה בשבילי ניו־יורק, לוס־אנג'לס או בוסטון וחשבתי שאני יודע מיהו 'אמריקני', אבל גיליתי שאני טועה לחלוטין. יש הבדל אדיר בין האוכלוסיות והאופי של האנשים בכל אזור כאן, אפילו האנשים בצפון קליפורניה שונים לחלוטין מאלה שבדרום קליפורניה. בימים החופשיים שלי, כשאני מטייל באזור שאני נמצא בו, אני פוגש בכל פעם אנשים אחרים וזה מדהים וכיף מאוד".

יונתן חשמונאי נולד בשכונת רמת אשכול בחיפה ובגיל שש עבר עם משפחתו לרמת־השרון. שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביו בחברה לציוד רפואי בארצות הברית, עבר עם משפחתו לפרינסטון, ניו־ג'רזי. "אחרי שלוש שנים חזרנו לארץ והתקבלתי למגמת המוזיקה בתיכון אלון לאומניות ברמת־השרון. תמיד אהבתי לשיר וכבר בתור ילד הקלטתי את עצמי שר על איזה טייפ שבור, אבל אז לא דמיינתי אפילו שהתחביב יהפוך לקריירה, אבל אהבתי להעביר את השנים בתיכון בצורה כזאת", הוא נזכר, "בסיום התיכון המשפחה שלי חזרה לארצות הברית, ומאז ההורים שלי חיים בניו־ג'רזי. החלום שלי היה ללכת ליחידה מובחרת בצבא, אבל בגלל בעיית גב הפרופיל שלי היה נמוך, אז החלטתי ללכת לבחינות ללהקה צבאית ולשמחתי התקבלתי ללהקת מפקדת זרוע היבשה".
במהלך הצבא חשב חשמונאי שעם שחרורו יסתיים הפרק האמנותי בחייו והוא החל לחפש מקצוע חדש. "רציתי ללמוד רפואה בארצות הברית, ובשנה וחצי הראשונות בשירות הצבאי שלי התחלתי תהליך ארוך ומורכב כדי להתקבל ללימודים באוניברסיטה", הוא מספר, "באחד הימים חבר שלי שנסע לארצות הברית, סיפר לי שהוא ראה שם מחזמר מצליח מאוד בשם Book of Mormons ואמר לי שזו הצגה מדהימה ושאני חייב לראות אותה. ואז נכנסתי ליוטיוב, ראיתי סרטונים ופשוט עפתי על זה".
ההתלהבות של חשמונאי מהמחזמר הובילה אותו לשינוי כיוון גדול בתוכניות שלו. "החלטתי לנסות להתקבל לבית ספר למשחק איכותי בארה"ב. מדובר במשימה מאוד קשה כי מתוך אלפיים מועמדים שניגשים מתקבלים רק 12, אבל החלטתי לנסות בכל זאת מתוך מחשבה שאם אתקבל, אלך על זה". חשמונאי הצליח להתגבר על הסינון הקשוח והתקבל לתוכנית איכותית ללימוד משחק ומחזות זמר, באוניברסיטת פן סטייט היוקרתית בפנסילבניה, שם השלים ארבע שנות לימוד.
"לקחתי מורה שיכין אותי לאודישן אבל חוץ מזה הגעתי לבית ספר בלי שום רקע בלימודי משחק או במשחק בכלל. בנוסף לכך שכולם שם שיחקו מגיל צעיר והיה להם הרבה יותר ניסיון, כולם סביבי בכיתה היו בני 18, כשאני בן 22, אחרי צבא, מישראל – מדובר בהבדל מנטלי גדול", הוא נזכר, "היה לי קשה למצוא את עצמי בעולם הזה, מבחינה חברתית ולימודית, אבל בסוף זו הייתה חוויה מאוד חיובית ומעצימה. מתוך רצון להוכיח שיש לי מקום שם, עבדתי מאוד קשה, עם הרבה לילות לבנים וקריאה של חומרים נוספים. למדתי שם גם לרקוד בלט, ג'אז, סטפס וריקודים אפריקניים, בנוסף למשחק מול מצלמה ומשחק דרך שירה ותנועה ועוד אלף ואחד דברים. חוץ מזה, למדתי במקביל גם תואר בפסיכולוגיה שסיימתי בהצטיינות".

אתה כבר יודע מה תעשה בסיום הסיבוב במאי?
"המחשבות על מה הולך לקרות אחרי שהטור ייגמר גורמות לי לפחדים ולחצים, שהורסים לי את החוויה של עכשיו ופוגעים לי במשחק, אז כרגע אני משתדל לחיות את הרגע. יש לי סוכן, אנחנו בקשר אבל כרגע זה פחות רלוונטי כי לא מלהקים הפקות למאי. מבחינתי גם ההישג של קבלת התפקיד הוא לא סיבה להפסיק להתפתח, אז במקביל אני ממשיך ללמוד פיתוח קול ולהתמקצע".
תרצה גם לשחק בישראל?
"אף פעם לא שיחקתי בתיאטרון בישראל, אני לא יודע איך הדברים עובדים שם אבל חשוב לי לעשות גם את זה בעתיד. אני מחובר מאוד לארץ, ויש לנו משפחה גדולה וחמה ואנחנו קרובים מאוד. חלק מהם אפילו טסו ויטוסו כדי לראות אותי מופיע. אז כן, אשמח לעשות פרויקטים בארץ. אני חולם להציג בקאמרי, בהבימה או בתיאטרון חיפה ולשחק בעברית. אשמח לעשות מחזות זמר או הצגות רגילות כי אני אוהב גם רק לשחק. לא משנה כמה האנגלית שלי טובה וכמה שנים חייתי כאן, השפה שלי היא עברית. מעולם לא שיחקתי בשפת האם שלי וזה מסקרן אותי".
מה דעתך על מה שקורה כרגע בישראל?
"בדרך כלל אני מאוד מודע להתרחשויות וקורא עיתונים אבל כרגע עם העומס קשה לי להתעסק גם במה שקורה. אני לא חושב שאי פעם תהיה לי עוד תקופה כזאת בחיים ואני באמת מנסה להתמקד בהווה שלי פה. אני מתגעגע למשפחה בישראל ושמח שלפחות את ההורים אני יכול לפגוש כרגע מדי פעם".
מה הסיכוי שתחזור לגור בארץ?
"אני אף פעם לא שולל שום דבר אבל זה יהיה קשה ויגרור עוד הרבה שינויים. אני בזוגיות חדשה, טובה ורצינית עם מישהי חדשה שפגשתי כאן בהפקה. גם זה לא פשוט כי אנחנו בעצם חיים יחד מהרגע הראשון, אבל זה שווה את המורכבות, כי היא מקסימה. אני חושב שבסיטואציה מסוימת מגורים בארץ זו בהחלט אפשרות, אבל כרגע אני מאמין שאגיע לארץ לפרויקטים שונים ואחיה על הקו".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"האושר שלי נע בין ארבע לחמש. היו לי תקופות יפות בחיים אבל מעולם הייתה לי תקופה כמו עכשיו, שבה אני מרגיש שאני גם מגשים את עצמי, גם מגשים חלום, וגם משפיע כל ערב על אנשים, עם סיפור שנוגע ללב לכל כך הרבה אוכלוסיות בכל כך הרבה מקומות. אני מרגיש שאני מספר את הסיפור של המשפחה והשורשים שלי, וזו תחושת סיפוק ברמה הכי גבוהה".