מרכב קטן שנוסע בין קיבוצים לאימפריה עסקית: תומס אדיסון הישראלי

סיפור הבריאה המקראי נפתח בתיאור של היצירה האלוהית הגדולה מכולם: העולם שבו אנו חיים. דקות אחרי שהוא עושה סדר מהתוהו, הבורא יוצר ישות חדשה: "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר… וַיַּבְדֵּל אֱ־לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". האור הוא אנרגיה, והחושך הוא היעדר של אותה אנרגיה. מאז ומתמיד מנסה האנושות להתגבר על החושך. בספרו של עופר ינאי, "חדש תחת השמש", תיחשפו לסיפורו מעורר ההשראה על המסע שעבר בדרך להקמת האימפריה העסקית שלו. תמיד מרגש אותי לראות יזם שמגשים את עצמו, וינאי מרגש במיוחד משום שההצלחה שלו הופכת את ישראל למעצמת אנרגיה מהמובילות בעולם המערבי.

הפרק הראשון בספר נפתח בסקירה היסטורית זריזה של התגליות האנרגטיות הגדולות בתולדות האנושות, מהמונומנטים האדירים, דרך שיטת המנופים של ארכימדס, עבור בהמצאת הקיטור של ג'יימס ואט, וכלה בהמצאת רשת החשמל של תומאס אדיסון וניקולה טסלה. בהקדמה מתייחס ינאי לפער שחש בינו ובין אותם ענקים: "בימי נעוריי, כששמעתי על מאורעות היסטוריים שונים שעיצבו את העולם, הרגשתי תחושת החמצה שלא הייתי נוכח בעצמי באותן דרמות גדולות". אך מיד במשפט הבא הוא מראה שאינו שוקט על השמרים: "היום יש לנו את ההזדמנות להשתתף בהתרחשות בקנה מידה היסטורי: מהפכת האנרגיה המתחדשת".

ממלחמת הזרמים בין ניקולה טסלה לתומאס אדיסון, ממשיך ינאי אל תומאס מלתוס, כלכלן ודמוגרף בריטי, שהציג בסוף המאה ה־18 את הפרדוקס הגדול של האנושות: ככל שהאנושות צורכת יותר משאבים, כך היא גדלה וממילא יש צורך במשאבים נוספים. מכיוון שהמשאבים אינם בלתי מוגבלים, אזי גידול האנושות מקרב אותה גם אל קיצה. מנגד ניצב כוח ההמצאה האנושי, שמונע מהמשאבים את אותה כליה שחזה מלתוס, ואחריו גם האקולוג פול ארליך. כוח ההמצאה האנושי שאותו מקדם עופר ינאי, הוא באמצעות המשאב היחיד שאינו מתכלה: השמש.

תחום האנרגיה המתחדשת, ובעיקר זו הסולארית, ניצב בפני פרדוקס ברור. האנרגיה שמגיעה מהשמש יכולה להגיע רק בשעות היום, אך אנחנו רוצים חשמל יציב במשך כל שעות היממה. אם כך, מה עושים בלילה? התשובה הפשוטה והקצרה היא "אגירה", אך הדרך שעבר ינאי מראה שעוד נכונו לנו ימים רבים.

ממשלה חותרת תחת עצמה

מרתק לקרוא על סיפורו האישי של ינאי. אדם אחד נוסע ברכבו הפרטי הקטן בין קיבוצים בשנת 2010, בניסיון לרתום אותם אל המהפכה הסולארית שהוא מקדם, ובתוך זמן קצר יוצר אימפריה ענקית שמוערכת במיליארדי דולרים. אך לצד ההשראה שאנו יכולים לשאוב מסיפורו של יזם ישראלי אחד, מתגלה גם האמת מאחורי מערכת בירוקרטית ישראלית שכמעט קוברת את סיכויי ההצלחה של חברת "נופר אנרגיה", וחמור מכך – את הסיכוי של ישראל להוביל את תחום האנרגיה המתחדשת בעולם. אין מי שמועילים לחברה הישראלית יותר מיזמים מצליחים כמו ינאי, אלא שמולו ומול יזמים כמותו ניצבת למרבה הצער ממשלת ישראל. ביד אחת המדינה מכריזה על יעדים יומרניים לצמצום פליטת גזי חממה ומעבר לאנרגיה מתחדשת על חשבון אנרגיה מזהמת, ובשנייה היא חותרת תחת אותם יעדים ממש.

בספר תקראו על התנגדותה של החברה להגנת הטבע להקמת טורבינות רוח, בטענה שהן עלולות לפגוע בציפורים נודדות המגיעות לישראל. על אף הפיתוחים הטכנולוגיים הקיימים, שנועדו למנוע פגיעה כזאת, הכריז המשרד לאיכות הסביבה בראשות תמר זנדברג על הקפאה מוחלטת של הטורבינות. ככה אנרגיה מתבזבזת. לינאי יש מקום חם בלב לירוקים, שהיו צריכים להיות שותפיו הטבעיים. אך לדבריו הם אשמים בחלק ניכר מהרגולציה המוטלת על תעשיית האנרגיה המתחדשת, וגם בבלימת הפרויקט ההידרואלקטרי השאפתני ששב ועולה מדי כמה שנים – תעלת הימים.

גורם נוסף שמפריע תדיר לקידום מהלכים חשובים הוא ההסתדרות. כבר לפני שנים קבע מבקר המדינה שיש בחברת החשמל אלפי עובדים מיותרים, שפרישתם תוביל להוזלה של חשבון החשמל במאות שקלים למשפחה. למרות הרפורמה שנעשתה ב־2018, ב־15 אלף עובדי חברת החשמל עדיין זכאים להטבת חשמל חינם, כאשר העלות מגולגלת על משלם המיסים הישראלי.

ועד העובדים החזק של חברת החשמל, בגיבוי ההסתדרות, הוא שעוצר את פתיחת השוק לתחרות, מונע התקנה של מונים חכמים ופוגם ביכולת להפריט את הייצור, ההולכה והחלוקה של החשמל. אף ששליש מהבתים בישראל הם בתים פרטיים, שאפשר להרכיב עליהם מערכות סולאריות לייצור חשמל, ועד העובדים וההסתדרות עומדים בפרץ ומונעים את הייצור העצמי. דרישתה של חברת החשמל להוליך את החשמל אליה היא נקודה בעייתית וכואבת. שינוי בתחום הזה היה עשוי להוזיל את החשמל באופן ניכר.

הגגות והבריכות שווים כסף

"נופר אנרגיה", שניסתה כבר בימיה הראשונים להיכנס לתחום הקמת הפאנלים הסולאריים, נתקלה בחסמים מסוג אחר. רשות מנהל מקרקעי ישראל לא ששה לאפשר לשחקן חדש להיכנס לתחום, ולהקים מתקנים על גגות בתים ובניינים ברחבי הארץ. האירוניה היא שהחסמים הבירוקרטיים הוליכו את ינאי למקומות שבהם יש הכי מעט חירות כלכלית: הקיבוצים. ינאי מספר על מסעו בין הקיבוצים, מסע של אדם אחד, יצירתי ונחוש, במטרה לשכנע אותם להצטרף למהפכת האנרגיה הירוקה ולרעיון האדיר שיזם.

"סבבתי בכבישי ישראל עם הפז'ו החבוטה שברשותי ונסעתי מקיבוץ לקיבוץ", מספר ינאי. הוא הסביר לחברי הקיבוצים השונים שבזכותו הגגות שלהם יהיו שווים כסף. "אם הצלחתי, אני משלם לכם שכירות. אם לא הצלחתי – יש לכם אחלה סיפור", סיכם. אחרי הצלחתו עם הקיבוצים נתקל במשוכה חדשה: אורית פרקש־הכהן, אז ראש רשות החשמל והיום חברת כנסת, קידמה החלטה שחתכה בחצי את התעריף שהובטח ליצרני חשמל. שוב, כדי להינצל מהבירוקרטים, פנה ינאי אל הקיבוצים והציע להם מודל חדש: שותפות במקום שכירות. כך הפכו גגות הקיבוץ לרשת חשמל שכולו מופק מאנרגיה מתחדשת. יצירתיות של יזם אמיתי.

במהלך הספר ינאי שב וחוזר על ההערכה והכבוד שהוא רוחש לממציאים וליזמים, וממש כפי שהוא מקפיד על סיפורי הענקים ההיסטוריים מתחילת הדרך, הוא גם מציין בשמו את העובד שהגה את רעיון הצבת הפאנלים הסולאריים על פני שטחי מים, בבריכות דגים או מאגרי מים, במקום על גגות. ינאי הגדיר זאת כ"מהפכת הדו־שימוש", כלומר ניצול של תא שטח אחד לשני צרכים שונים – מים לאגירה וחשמל להפקה. הרעיון הזה כלל גם פריצת דרך בירוקרטית. כדי למצוא את הפרצה שבאמצעותה יוכל לממש את הרעיון, ניצל ינאי את חוק הפרגולות. השימוש פורץ הדרך, שהפך את משטחי המים לשימושיים, מוביל את ישראל למקומות חדשים.

כקורא, הסיפורים המקוממים על החסמים הבירוקרטיים עוררו אצלי התלבטות. כיזם וכמי שפעל רבות לצמצם רגולציה מיותרת ובירוקרטיה חונקת, הם נשמעו לי מוכרים מאוד וראויים להישמע. מנגד, חששתי שאולי הקורא מן השורה ימצא את הסיפורים הרבים, על דיוני ועדות, שיחות ומאמצים שונים מעייפים בעצמם, ויתייאש מהספר. אם כן, זו תהיה טעות מצידו. טעות גדולה עוד יותר תהיה אם הממשלה לא תאמץ חלקים נרחבים מהמלצותיו ורעיונותיו של ינאי; כרגע נדמה שהיא רחוקה משם שנות אור. נכון לעת כתיבת שורות אלו, חוק ההסדרים שהונח על שולחן הממשלה אינו כולל סעיפים הנוגעים לאנרגיה מתחדשת. העיקר שימשיכו לדבר על יעדים שאפתניים.

זה סיפור על חלוציות וציונות. הוא דומה להתפתחויות היסטוריות של רעיונות שקידמו את העולם והיו לאירועים מכוננים של ממש. בעיניי, ינאי הוא תומאס אדיסון במונחים ישראליים. יזם וחולם, שמגשים את החלום. במהלך הקריאה מצאתי את עצמי מדמיין את התיווך שעושה מערכת סולארית בין אור השמש ביום ללילה, כאילו היא מנצחת והופכת את היום לנצח של אור. מול ינאי ניצבים כוחות גדולים וחזקים שפועלים כדי להשאיר את המציאות כפי שהיא, במקום לאפשר לקִדמה לסחוף את כולנו מעלה. אני מקווה שהמהפכה שמוביל ינאי תהפוך בסוף את החשכה לאורה, ואנרגיית השמש האצורה תאיר גם בלילה.

אביר קארה הוא יזם ואיש עסקים, לשעבר סגן שר במשרד ראש הממשלה