אין כמעט שכונה בבירתנו שעוברת מתחת לרדאר של קו 19: עין כרם, קריית מנחם, קריית יובל, הולילנד, מלחה, גבעת מרדכי, ניות, רחביה, נחלאות, נחלת שבעה, מוסררה, שייח ג'ראח והר הצופים – בין כל אלה מקשר הקו המפורסם. מסלול הקו נראה כאילו תכנן אותו מתבגר בן 16 שעומד מול המסך שבו הוא אמור לבחור את הסנדוויץ' שישביע את רעבונו בארוחת הצהריים הקרובה במסעדת ג'אנק פוד כלשהי והוא עושה את הפעולה המתבקשת: select all.
העולים לקו בין השכונות עין כרם וניות, יראו בו קו עירוני רגיל למדי עם מעט קשישים. אך מי שמעוניין להמשיך הלאה ראוי שיכין את הקסדות, ויתכונן לכניסה לעזה. בדומה למקבילתה בדרום הארץ, עזה של רחביה היא מקום סואן, צפוף ודחוס שכדאי להיזהר בו מחפצים שנופלים מלמעלה. התחדשות עירונית, פינוי בינוי ותמ"א 38 מופיעות לאורך הרחוב שהיה צפוף כמו צעקות לנהג שלא פתח את הדלתות האחוריות, עוד לפני כן.
מי שמעדיף לחסוך מעצמו את המעבר בתוככי רחביה ונחלאות יוכל לעלות על אחיו התאום של הקו, 19א. בנוסף, בשנה האחרונה, בין השאר בעקבות בקשות של אגודת הסטודנטים, הושק קו חדש: 517, שנועד גם כן לצמצם את הכניסה לשכונות. את רחוב עזה, אגב, כנראה תצטרכו לעבור בכל אחת מהגרסאות. נראה כי הקו מסורבל כל כך כי זהו אזור הביקוש הגבוה ביותר שלו, מה שיוצר פרדוקס שקשה לפתור.
הקו ממשיך ממרכז העיר במסלול די ישיר אל עבר האוניברסיטה. אל תופתעו משתי נוסעות עם שיער רטוב ופרצוף שמעיד על מאבק קשה עם הכרית, שממתינות בפאתי מרכז העיר ומסמנות באסרטיביות לאוטובוס לעצור. ככל שחולפות התחנות זה נעשה פחות ופחות מובן מאליו.
לא סתם נקשר שמו של הקו בהווי הסטודנטיאלי הירושלמי. האוטובוס מלקט את הסטודנטים תושבי דירות השותפים ברחביה ובנחלאות, שעם עלייתם מתחיל גם החידון מי סטודנט באוניברסיטה העברית, ומי תלמיד בדמות פתית שלג ייחודי מבצלאל, נדע את התשובות בסיום. קבלו טיפ: סטודנטית עולה עם מצלמה וחצובה – בצלאל. סטודנט עולה עם מחשב נייד – העברית. שניים עולים עם פסל של יחמור בגודל אדם – בצלאל. אישה עם שיער מאפיר ומסכת קורונה – אחות בבית חולים הר הצופים, אבל היא לא חלק מההפעלה.
הקו עובר בתחנות בתדירות גבוהה מאוד – בכל שש דקות, לפחות לפי הנתונים במוביט – ועדיין בגזרת הסטודנטים נשמעות תלונות על שעות העומס. רמת הצפיפות משתנה לפי עונות השנה, הגשם והחורף הירושלמי, בשילוב עם השחיקה, הלימודים וחופשת הסמסטר – מקילים בטבעיות על הגודש בקו. האוטובוס ממוזג ונגיש ככל אוטובוס עירוני, ואפשר כמובן לעלות בכל הדלתות. המחיר כצפוי הוא חמישה וחצי שקלים כולל מעבר חופשי במשך 90 דקות. טיפ קטן אך חשוב – כדאי מאוד שתתקפו את הנסיעה, נראה שפקחים אוהבים לעלות על הקו. מוסכמה כללית שוררת באוטובוס: הפה על השתק. אף אחד לא מורשה להוציא מילה. איש־איש ואוזניותיו. נוסע חדש שאינו מכיר את החוקים ויענה לטלפון או ידבר עם חברו למושב הסמוך יקבל מבטים מהנוסעים שכבר יבהירו לו שעליו לסתום את פיו. ספרנית לו הייתה עולה על הקו הייתה בוודאי גאה בתלמידים המחונכים.
הבטחנו תשובות בסיום. עם הגעתכם לאוניברסיטה תוכלו לבחור בין כמה תחנות, אחת למי שעוד לא שתה את הקפה ומעוניין לרכוש אותו בסניף ארומה בכניסה לקמפוס; השנייה למי שהקפה כבר מאחוריו או שהמרצה שלו לא מכניס מאחרים לשיעור; תחנה אחת נוספת לחיילים המוצבים בבסיס סמוך; ומיד לאחריה תחנה לתלמידי בצלאל עד שיעברו בקרוב למרכז העיר. בסך הכול הקו עוצר בלא פחות מ־42 תחנות מתחילתו ועד סופו.