קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים היא אחת ההפתעות הגדולות השנה בספורט הישראלי. זה אולי מוזר לקרוא הצהרה כזאת על אחת הקבוצות הבכירות בליגה, זו שזכתה בשתי אליפויות ובשלושה גביעים בעשור האחרון, קבוצה שתקציבה מוערך בכ־40 מיליון שקלים, אבל כשחוזרים כמה חודשים אחורה, לתחילת העונה הלא מוצלחת של הירושלמים, עם סיבוב ראשון בליגה שבו נוצחה ב־5 מתוך 11 משחקים, בהחלט מרשים לראות איפה נמצא המועדון כיום.
מאז הפתיחה הצולעת־משהו, זכו האדומים בגביע המדינה השביעי בתולדותיהם, בניצחון מרשים בארנה הביתית על מכבי תל־אביב, כרגע הם במקום הרביעי בליגת העל – והפסידו רק פעם אחת מאז הסיבוב הראשון, כולל 9 ניצחונות רצופים בכל המסגרות – ובמרחק נגיעה משלב רבע גמר ליגת האלופות. "גם בתחילת העונה, כשהדברים הלכו פחות טוב מבחינת התוצאות, אנחנו השחקנים ידענו שצריך להתאזר בסבלנות, להמשיך לעבוד קשה כל יום, ליצור הבנה ולהשתפר", נזכר אור קורנליוס, גארד וסמול פורוורד בן 25 שחתם בירושלים בקיץ ונחשב לאחת מההפתעות הבלתי צפויות של העונה. "בתחילת העונה כל שחקן הגיע עם מערכת ההרגלים והחוויות שעבר עם המאמנים שלו לאורך הקריירה. ואז כולנו פגשנו מאמן, שמהרגע הראשון אמר לנו שהמטרה שלנו היא לשחק ולחשוב כראש אחד. לקח לנו זמן להפנים את צורת המחשבה הזו, וזה מה שהוביל להתחלה פחות טובה של העונה. הוא בנה מערכת מאוד ברורה והמטרה שלנו הייתה ללמוד לדעת להשתלב בה לטובת הקבוצה".
"אני מחזיק מהליגה הישראלית כאחת הטובות והחזקות בעולם, ולראיה אפשר לראות את כל השמות הגדולים שמגיעים לפה לאורך השנים, שממשיכים מכאן ליורוליג ול־NBA יש לנו ליגה תחרותית, קשה ומאוד מעניינת"
המאמן שקורנליוס מדבר עליו הוא הסרבי אלכסנדר דז'יקיץ, דמות צבעונית ויוצאת דופן מכל בחינה, שכבר זכה להארכת חוזה לעונה נוספת בזכות העבודה הטובה שהוא עושה. "מעולם לא חוויתי עבודה עם מאמן כזה, שהוא מצד אחד מאוד קשוח, מעביר אימונים ארוכים של שלוש שעות ויותר, דורש ממך מאה אחוז בכל רגע נתון ונוגע בפרטים הקטנים ביותר עם ידע בלתי נגמר בכדורסל, ומצד שני בעל יכולות אנושיות בלתי רגילות", מחמיא קורנליוס. "הוא יודע מתי לפנות אליך ואיך לדבר איתך ויוצר קשר אישי עם השחקנים. לי הוא קורא 'הסרבי', כי הוא טוען שיש לי אופי של סרבי עקשן שרוצה לנצח. מאז שהתחלנו לעבוד הוא חוזר ואומר שבסוף העונה נסתכל על העבודה הקשה שאנחנו משקיעים ונהיה גאים, ואני חושב שהגישה שלו עוזרת לי גם בחיים עצמם; אני מאוד מעריך אותו".
בחינה קצרה של הסגל הירושלמי מגלה שהוא לא מורכב מכוכבים גדולים, ואין ספק שתחת דז'יקיץ הפכה הקבוצה לטובה מסך חלקיה, עם הגנת ברזל וחוזק מנטלי מרשים, שמסייע לה לסיים מותחן אחרי מותחן כשידה על העליונה. "אני חושב שחוץ מהעבודה שנעשית בכל מקרה, הביקורת הרבה שהופנתה כלפי הקבוצה שנבנתה השנה בירושלים יצרה אצלנו השחקנים הרבה מוטיבציה להוכיח לכולם שאנחנו ראויים וטובים", מנתח קורנליוס, "אנחנו רוצים להראות בכל רגע נתון לקהל שלנו, ולכל מי שקשור ועוקב אחר ענף הכדורסל בארץ ובאירופה, שאנחנו קבוצה שלא תפסיק להילחם לרגע".
הביקורת שעליה קורנליוס מדבר הופנתה גם כלפי ההחתמה שלו עצמו בקבוצה, ועל אף שבשנה שעברה היה מועמד לתואר השחקן המשתפר של השנה, כששיחק במדי גלבוע/גליל, היו כאלה שחשבו שאינו מתאים לקבוצה בסדר גודל של ירושלים. עד כה מוכיח קורנליוס בדיוק את ההפך. הוא הפך לשחקן חמישייה, תורם 6.9 נקודות לערב בממוצע ב־25.3 דקות, בנוסף ל־2.4 ריבאונדים ו־1.8 אסיסטים, ובעיקר מציג הגנת ברזל ומוסיף הרבה כוח ולחימה לקבוצה. "אני חושב שההתקדמות הגדולה ביותר שלי מתחילת העונה היא מנטלית. ההבנה הזו שאני בקבוצה מנצחת, שבה לכל שחקן יש את התפקיד שלו ואני צריך לדעת מה התפקיד שלי", הוא מסביר, "ירושלים זה מועדון בסדר גודל שלא חוויתי עד היום וכמה שזה מועדון גדול עם לחץ וציפייה להצלחה, הוא גם מאוד עוטף וחם. קשה לי לתאר את כמות האהבה שאני מקבל מההנהלה, הצוות המקצועי והירושלמים עצמם שהם פשוט נהדרים. זה הקהל מספר אחת בארץ, שקיבל אותי בזרועות פתוחות ואני עושה כל מה שאני יכול לעזור לקבוצה. מאז שהייתי ילד חלמתי להיות במקום כזה".
היו לך חששות לפני שחתמת בקבוצה בקיץ?
"אני לא אחד שמהסס. החיים קצרים, אז אין שום סיבה לא להאמין בעצמך ולקחת הזדמנות טובה כשמגיעה אחת כזאת. מקסימום אפשר ליפול ואז לקום שוב, זה החיים. כבר מגיל צעיר מה שדוחף אותי זה הרצון להוכיח. בגילי נוער מעולם לא הייתי השחקן המוביל בקבוצות שלי, לא זומנתי לאף נבחרת צעירה, אפילו לא לנבחרת בבית הספר שלי ועד היום אני אוהב לקרוא שלא מאמינים בי, זה נותן לי הרבה מוטיבציה".
"לאורך השנים היו לי רגעי משבר שבהם הטלתי ספק אם יש לי סיכוי באמת להפוך לשחקן, אבל החלטתי להאמין ולתת מעצמי את הכול ומה שיהיה יהיה. בגלל מה שעברתי חשוב לי היום להעביר מסר לשחקני נוער, שיבינו ששום דבר לא נקבע או נגמר כשאתה בגיל 18 או 20. צריך להמשיך לעבוד קשה, ולהקשיב לעצמך ולחלומות שלך ולא לאף אחד אחר"
רגע השיא עד כה בעונה של קורנליוס עם הירושלמים התרחש באמצע פברואר, אז זכתה הקבוצה בגביע המדינה בפעם השלישית בחמש שנים והשביעית בסך הכול. זה החל בניצחון מרשים 67:86 על הפועל תל־אביב ברבע הגמר, ניצחון על הפועל חיפה בחצי בגמר, לאחר שכבר נקלעה לפיגור, והדובדבן שבקצפת – ניצחון בגמר 61:67 מול עודד קטש ומכבי תל־אביב, במשחק שבו שלטה ירושלים מהרגע הראשון. קורנליוס עצמו הציג משחק נהדר, שכלל גם סל חשוב ברגעי ההכרעה ובעיקר הגנת ברזל. "זה משהו שחלמתי עליו כבר שנים, ארבע הדקות האחרונות של המשחק היו הארוכות ביותר בחיי", הוא משחזר, "חששתי שנעשה איזו טעות ונפסיד את המשחק. כשזה נגמר וזכינו השמחה הייתה משהו שקשה לתאר. עבדתי קשה במשך שנים, הקרבתי לא מעט והטעימה הזו של הגביע פתחה לי מיד טעם לעוד. האווירה שלנו במשחקים זה כיף אדיר, לעלות לחימום כשכל הקהל תומך בך זו תחושה מיוחדת במינה, ובכל פעם שאנחנו בפיגור במשחק, יש להם שיר קבוע שמכניס אותנו חזרה למשחק. באמת שאין דברים כאלה".
אם הייתי אומר לך בתחילת העונה שתהיה שחקן חמישייה ותזכו בגביע היית מאמין לי?
"מה שקורה הוא בהחלט הפתעה נעימה, אבל אני אדם מאמין וחיובי, שמציב מטרה ומנסה להשיג אותה. מהרגע הראשון קיוויתי שאצליח להשתלב ולהיות חלק מהרוטציה בקבוצה ושחקן שמצליח להשפיע. כמה ימים אחרי הזכייה יצאנו לפגרה קצרה, שבמהלכה הייתי רוב הזמן במיטה עם חום גבוה, ואחרי שהבראתי, חזרתי עם כולם לאימונים ולעבודה הקשה עם הרצון לטרוף את המשחק. אנחנו לא מסתפקים רק בזכייה הזו".
לאן אתה מאמין שירושלים יכולה עוד להגיע העונה?
"אני אדם צנוע ולא רוצה סתם לצאת בהצהרות מפוצצות, אבל מאוד מאמין בקבוצה הזו, ובהחלט חושב שאנחנו מועמדים ללכת עד הסוף, גם במאבקי האליפות בליגה וגם בליגת האלופות".
קורנליוס הוא דור שני לשחקני כדורסל בישראל. אביו גרג, היום בן 67, הגיע לישראל מארצות הברית ב־1983 ואחרי שלוש שנים מוצלחות במכבי רמת־גן, עבר לשנתיים למכבי תל־אביב במדיה זכה בשתי אליפויות, גביע המדינה והעפיל פעמיים לגמר אליפות אירופה. ב־1990 עזר להפועל ירושלים להעפיל לראשונה לחצי גמר הפלייאוף, ובהמשך עבר מספר רב של קבוצות עד שפרש מכדורסל מקצועני בגיל 44. גרג עבר תהליך גיור בישראל, הוא עובד כיום כמאמן כדורסל ומדריך בחדר כושר. פרט לאור, גם בנו הבכור רום הוא כדורסלן. "בתור ילד הלכנו עם אבא לפארק והוא היה מביא איתו כדורי פוטבול, בייסבול וכדורסל והיינו משחקים עם שלושתם", נזכר קורנליוס בחיוך, "למזלי אני עדיין מדור שלא היו בו טלפונים, דור שהיה בחוץ מהבוקר עד הלילה עם חברים, ובתור ילד גם אהבתי מאוד לשחק איתם כדורגל. לגדול עם אבא שהוא אתלט זה להיות לצד מישהו שהמנטליות שונה וזה השפיע עליי לטובה. הוא מלווה אותי בכל צעד מגיל צעיר, וגם לפני הגמר הוא שלח לי הודעה וביקש שלא אשכח ליהנות ולהתמקד ברגע עצמו כי זו חוויה שזוכרים כל החיים. בסוף המשחק גיליתי שהוא זכה בגביע לפני 36 שנים עם מכבי ת"א, אז גם כאן יש לנו נקודת ציון נחמדה".
קורנליוס החל לשחק כדורסל באופן מסודר בגיל 8, במחלקת הנוער של מכבי ראשון־לציון. בשנים הראשונות הוא לא בלט באף אחת מהקבוצות ששיחק בהן ובגילי הנוער נחשב גם נמוך לגילו. "אבא שלי היה היחיד שהתעקש ואמר לי כל הזמן שבשלב מסוים אני אעשה קפיצה בגובה, מה שבאמת קרה בסוף. נכנסתי לכיתה י"א 1.70 מטר, סיימתי את י"ב 20 סנטימטרים גבוה יותר והמשכתי לגבוה בצבא עד לגובה של כמעט שני מטר. הייתה לי מורה שסיפרה את זה לחברים שלה והם לא האמינו", הוא צוחק, "לאורך השנים היו לי רגעי משבר והטלתי ספק אם יש לי סיכוי באמת להפוך לשחקן, אבל החלטתי להאמין ולתת מעצמי את הכול ומה שיהיה יהיה. בגלל מה שעברתי חשוב לי היום להעביר מסר לשחקני נוער, שיבינו ששום דבר לא נקבע או נגמר כשאתה בגיל 18 או 20. צריך להמשיך לעבוד קשה, ולהקשיב לעצמך ולחלומות שלך ולא לאף אחד אחר".
"אני חושב שחוץ מהעבודה שנעשית בכל מקרה, הביקורת הרבה שהופנתה כלפי הקבוצה שנבנתה השנה בירושלים יצרה אצלנו השחקנים הרבה מוטיבציה להוכיח לכולם שאנחנו ראויים וטובים. המטרה שלנו היא להראות בכל רגע נתון לקהל שלנו, ולכל מי שקשור ועוקב אחר ענף הכדורסל בארץ ובאירופה, שאנחנו קבוצה שלא תפסיק להילחם לרגע"
דרכו של קורנליוס לצמרת הכדורסל הישראלי לא הייתה פשוטה כלל. קבוצת הבוגרים הראשונה שלו הייתה אליצור בת־ים, ובעונת 2016/17 צורף לראשונה לקבוצה בליגת העל, בראשון־לציון, אך לא מצא את מקומו והמשיך לנדוד בין הליגה הלאומית לליגה הארצית, השלישית בטיבה בישראל. את עונת 2019/20 החל שוב בליגת העל, הפעם במדי הפועל באר־שבע, ממנה עבר לאחר כמה מחזורים לאליצור אשקלון בלאומית. עונה לאחר מכן שב לליגת העל, הפעם לנס־ציונה, שאיתה זכה בגביע יורופקאפ היסטורי, אך לא הפך לשחקן דומיננטי. "המאמן של נס־ציונה באותה עונה היה האמריקני בראד גרינברג וזו הייתה חוויה לעבוד איתו ולמדתי ממנו הרבה מאוד", מחמיא קורנליוס, "בחצי העונה הראשונה שם שיחקתי ואז הגיע עוד זר על העמדה שלי ולקח ממני את רוב הדקות. למרות זאת הקשר הטוב שלי עם גרינברג נמשך, הוא האמין בי ואמר שאהיה שחקן, ושפשוט נקלעתי בקבוצה לסיטואציה לא נעימה ושאמשיך לעבוד".
שנה לאחר מכן עבר קורנליוס לחממה בגלבוע־גליל, פרץ מקצועית והיה כאמור גם מועמד לתואר המשתפר של העונה. הוא תרם 7.2 נקודות לערב בממוצע, ב־21.5 דקות על המשחק, עם 38 אחוזי הצלחה בקליעות מהשלוש, בנוסף ל־2.3 ריבאונדים ואסיסט, ומול ראשון־לציון קבע שיא קריירה של 20 נקודות. "גלבוע הוא אחד המקומות החשובים ביותר בכדורסל הישראלי, מועדון שנותן את הבמה לשחקנים ישראלים שמוכיחים את עצמם", מחמיא קורנליוס, "גיא קפלן שאימן אותי שם והפך לחבר קרוב, האמין בי ונתן לי את הבמה להוכיח את עצמי.הוא גם היה בין אלה שהתייעצתי איתם בקיץ האחרון אחרי שקיבלתי את ההצעה מירושלים".
דוגמה נוספת להערכה שקורנליוס זוכה לה לאחרונה אפשר למצוא בעובדה שהוא זומן לראשונה בקריירה לסגל המורחב של נבחרת ישראל, שסיימה לאחרונה את קמפיין מוקדמות אליפות העולם הלא מוצלח שלה. "מוטי דניאל מנהל הנבחרת התקשר ושאל אם אני יודע שזימנו אותי, אמרתי שלא והבשורה שלו הפתיעה וריגשה אותי מאוד", משחזר קורנליוס, "בסיום השיחה סיפרתי להורים שלי וזה היה רגע מיוחד עבור כולנו וכבוד עצום בשבילי. לצערי לא יכולתי להשתתף בקמפיין הזה כי חליתי אבל אני מקווה שאוזמן שוב בהמשך".
לקורנליוס יש כאמור אח כדורסלן, רום בן ה־29, שאת מרבית הקריירה מעביר עד כה בקבוצות מהליגה הלאומית. "מבחינתי הוא פספוס של הכדורסל הישראלי", קובע אור. "הוא שחקן מאוד מוכשר שהגיע לאורך השנים לסיטואציות מקצועיות שפחות התאימו עבורו. הוא מחכה כרגע להזדמנות חדשה ואני מקווה שהפריצה עדיין לפניו כי מגיע לו".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי?
"אני מחזיק מהליגה הישראלית כאחת הטובות והחזקות בעולם, ולראיה אפשר לראות את כל השמות הגדולים שמגיעים לפה לאורך השנים, שממשיכים מכאן ליורוליג ול־NBA יש לנו ליגה תחרותית מאוד, קשה ומאוד מעניינת".
על המגרש אתה מאוד קשוח, עד כמה זה שונה בחיים עצמם?
"נוצר לי שם של אדם קשוח ורע אבל אני לא באמת כזה מחוץ למגרש. בחיים אני מאוד מצחיק וחברותי, אדם שאוהב חיי משפחה ומאמין באהבת חינם ויש לי לב גדול מאוד. אני מנסה לא לשפוט או לבקר אף אחד, אני לא מסוגל לפגוע בזבוב ורוצה להיות האדם הכי טוב שאני יכול. גדלתי עם אמא מרוקאית מסורתית שמאמינה בבורא. אני מניח תפילין בכל בוקר, מאמין שהכול קורה לטובה ומלמעלה ומאוד אוהב את המדינה שלנו".
על מה אתה חולם?
"יש לי חלומות גדולים ואני לא רוצה שמה שקורה עכשיו תהיה תקרת הזכוכית שלי, אבל אני פחות מאמין בלדבר על הדברים ויותר בלעבוד כדי להשיג אותם. המטרה שלי היא לשפר כל היבט של המשחק שלי, יש לי מספיק על מה לעבוד ואתן את האלף אחוז שלי, אהיה חיובי ואמשיך להאמין שדברים טובים יקרו".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש, לא משנה איפה אני. אני נהנה לגור בירושלים שזו עיר מדהימה עם אנשים נהדרים, יש בי שמחת חיים, אני יודע להעריך את הדברים שאני עובר ומקבל ושמח בחלקי".
