אולי שמו לא יישמע לכם מוכר, אבל יונתן כהן הוא הספורטאי המצליח ביותר בישראל בשבועות האחרונים. כהן, סייף מוכשר בן 19, הפך בתוך שבועיים גם לאלוף אירופה לנוער בסיף וגם לישראלי הראשון שזוכה במדליה ועולה על פודיום בתחרות גרנד־פרי לבוגרים. בתחרות התמודדו מאות סייפים וכהן סיים במקום השני לאחר ניצחון על אלוף אולימפי והעפלה היסטורית לגמר. "כבר שנים ארוכות שכל החיים שלי מתנהלים סביב סיף, עם שניים־שלושה אימונים ארוכים ביום, עבודה בחדר כושר, נסיעות ארוכות ומחנות אימון", אומר כהן. "זה מאוד אינטנסיבי אבל אני אוהב את זה, וכשהצְלחות מגיעות זה נותן תחושת שלווה וסיפוק, שהעבודה הקשה משתלמת. הזכייה בגרנד פרי הקפיצה אותי למקום ה־27 בעולם וזו פתיחה מצוינת עבורי לשנה האולימפית לקראת משחקי פריז 2024. כשאני מביט בספורטאים שנמצאים בצמרת העולמית, אני מרגיש שאני יכול להגיע לשם, רק צריך להמשיך עם העבודה הקשה והיומיומית".
כהן נולד וגדל במושב חוסן הצפוני הסמוך למעלות־תרחישא, במועצה האזורית מעלה־יוסף. יש לו אחות צעירה ממנו שמסייפת ואח קטן שהמשפחה מנסה לשכנע גם אותו להצטרף לענף. "הייתי ילד מאוד אנרגטי, על סף ההיפראקטיבי, ומגיל צעיר למדתי איזה כיף זה לפרוק את האנרגיה שלי בספורט", הוא נזכר. "בגילים הצעירים ניסיתי המון דברים; שיחקתי כדורסל וכדורגל, ניסיתי קרב מגע ואגרוף וענפים אחרים. כשהייתי בן תשע, ישראלית ממעלות תרשיחא, אלונה קומרוב, זכתה באליפות העולם לסיף לקדטיות, בתחרות שהתקיימה בקרואטיה, והשלט שעשו לכבודה בכניסה לעיר סקרן אותי מאוד. החלטתי ללכת למועדון במעלות ולעשות אימון סיף".
בשלב הראשון הוא לא התחבר לענף. "זה ספורט מאוד אינטנסיבי, אתה מזיע בחליפה וזה לא נעים, ובאותן שנים משך אותי יותר ללכת לשחק כדורגל עם חברים בשכונה. למזלי אבא שלי כיוון אותי, אמר שהמאמן רואה שיש לי פוטנציאל, שזה יופי של מועדון וחבל שאוותר ככה סתם ושכדאי שאתן לזה עוד הזמנות".
הקשר שלי עם הסייפים האחרים בנבחרת מצוין למרות הפרש הגילים בינינו. הם חבר'ה נהדרים בלי פוזות ובלי אגו, שהכניסו אותי לחבורה שלהם מהרגע הראשון עם הרבה אנרגיות טובות, לימדו אותי הרבה ועזרו לי להפוך למקצוען
אף שבשנים הראשונות הוא לא רשם הישגים מיוחדים, הפך הסיף לחלק מרכזי בחייו. "ככל שעבר הזמן פשוט התאהבתי. סיף הוא ענף תחרותי שיש בו הרבה מאוד חשיבה מאחורי הפעולות שאתה עושה והאסטרטגיה שאתה בוחר בקרב. זה היה משהו שהתחברתי אליו מאוד. בגיל 15 זכיתי במדליה הראשונה, אחרי שסיימתי במקום השלישי בארץ לגיל שלי. הזכייה נתנה לי עוד דחיפה, התלהבות ומוטיבציה". כהן מעביר את ימיו בין אימונים במועדון במעלות עם מאמנו יעקב פרדמן לבין מחנות אימון עם נבחרת הבוגרים שאליה הצטרף כבר לפני שנתיים, שם הוא מתאמן תחת אלכסנדר איבנוב ואנג'לו מאצוני האיטלקי, כשבנוסף הוא עדיין חייל במעמד של ספורטאי מצטיין. "אני משרת בפיקוד צפון והמפקדים שלי בבסיס נהדרים. הם מבינים את החשיבות של הספורט ואת הצורך שלי באימונים הרבים שאני עושה. הם מאוד מתחשבים ותומכים בי במה שאני עושה כדי שהשירות הצבאי שלי לא יפגע לי באימונים", אומר כהן. "עם יעקב פרדמן אני עובד שנים, הוא כמו אבא שני שנותן את הלב שלו ויש לי רק דברים טובים לומר עליו. גם הצוות בנבחרת מצוין, ומאצוני, שהצטרף אלינו בשנה האחרונה ומגיע מאיטליה כשיש מחנות אימון, מוסיף לנו אופציות ורעיונות חדשים וטובים מחוץ לקופסה ותורם לנו המון".
בנבחרת כהן משתף פעולה עם הסייפים גרגורי גרשון, עידו הרפר ויובל פרייליך. האחרון זכה ב־2014 בתואר אלוף אירופה וזכה להד תקשורתי נרחב לאורך השנים בשל מאבק משפטי של משפחתו שהגיע עד לבג"ץ, ועסק בטענה שאיגוד הסיף מפלה אותו כי הוא דורש ממנו להתחרות בשבת, על אף שהוא שומר מצוות. "הקשר שלי עם הסייפים האחרים בנבחרת מצוין, למרות הפרש הגילים בינינו", אומר כהן. "הם חבר'ה נהדרים בלי פוזות ובלי אגו, שהכניסו אותי לחבורה שלהם מהרגע הראשון עם הרבה אנרגיות טובות, לימדו אותי הרבה ועזרו לי להפוך למקצוען".
האנרגיות הטובות של הנבחרת הובילו אותה לעשות בשנה שעברה את הבלתי צפוי, כשבתחרות הבוגרים הראשונה של כהן ברמה הקבוצתית זכתה בסגנות אליפות אירופה, בתחרות שהתקיימה ביוני 2022 בטורקיה. "הפתענו גם את עצמנו. זה היה סוג של שוק בשבילי לעמוד על הפודיום בסוף התחרות, בין נבחרות איטליה וצרפת, עם סייפים שאני עוקב אחרי הקרבות שלהם שנים ביוטיוב ומעריך אותם מאוד. היה מרגש לעמוד לצידם על הפודיום ולדבר איתם", המספר.
כמה חודשים לאחר מכן ביקשה הנבחרת להמשיך את ההצלחה, הפעם באליפות העולם במצרים, שהסתיימה מוקדם מהצפוי בשביל הישראלים. "בסיבוב הראשון פגשנו את נבחרת צ'כיה. הם היו טובים מאיתנו באותו יום, ניצחו והדיחו אותנו בצדק מהתחרות. בתור ספורטאי אתה צריך להביא את המיטב שבך ביום כזה, זה לא קרה. אבל הסקנו מסקנות והמשכנו הלאה", אומר כהן. "בשל העובדה שהתחרות התקיימה במצרים, יצרו עבורנו סוג של בועה, שבה היינו או במלון או באולם התחרויות. הייתה סביבנו אבטחה כבדה אבל לא הרגשתי שזה מלחיץ או מפריע לתחרות. לא ממש הייתה לנו תקשורת עם המקומיים והחוויה הייתה בסדר גמור".
עד כמה קשה לעשות את המעבר בין הנוער לבוגרים?
"אחרי התחרות הראשונה שבה הייתי טוב למדי וסיימתי בין 64 הראשונים, הגיעו שתי תחרויות שבהן הודחתי מוקדם וזו הייתה מכה רצינית, שגרמה לי להבין שלא מדובר כאן במשחק ילדים אלא ברמה שונה לחלוטין. האגרסיביות והאינטנסיביות הרבה יותר גבוהות ואין שום נקודות קלות או מתנות. במדינות כמו צרפת, איטליה והונגריה סיוף הוא מקצוע לכל דבר והרמה שם גבוהה במיוחד".
אני יודע שזה לא פשוט, ולראיה מישהו מוכשר כמו יובל פרייליך שזכה באליפות אירופה עובד היום בתור עורך דין כדי להתפרנס
בשל גילו הצעיר, כהן עדיין מתחרה גם במסגרת תחרויות לנוער. בשנה שעברה זכה במדליית הארד באליפות אירופה, והשנה כאמור הצליח להגיע עד ראש הפודיום ולזכות בזהב, בתחרות שבה השתתפו 106 סייפים בטאלין, אסטוניה והתקיימה לאורכו של יום אחד, ארוך ואינטנסיבי. "לפני התחרות הרגשתי קצת לחוץ אז יצרתי קשר עם ישי צור, פסיכולוג ספורט שעובד איתנו, והוא נתן לי כמה כלים שעזרו לי להירגע. ובאמת כשעליתי לקרב הראשון כבר הרגשתי הרבה יותר בטוח. הקולות שהיו לי בראש נעלמו ופשוט התמקדתי במה שאני יודע", מספר כהן. "בבית המוקדם ניצחתי בשישה קרבות, בשלב של 64 המתמודדים האחרונים גברתי על יריב גרמני ואז עלה מולי דב וילנסקי, חבר לנבחרת ולמועדון. לא פשוט לנצח מישהו שמכיר אותך כל כך טוב, זה קרב שהוא מאוד מנטלי ולשמחתי עמדתי בזה. לאחר מכן ניצחתי שני איטלקים ועליתי לגמר מול אסטוני מקומי. הכרתי אותו כי התחרינו בעבר ומבחינתי העובדה שכל הקהל היה לטובתו לא עניינה אותי בכלל כי הפסד לא היה אופציה מבחינתי".
איך הרגשת בראש הפודיום?
"התרגשתי מאוד לשמוע את ההמנון ולראות את הדגל, ולהבין שמתוך כל מי שרצה את התואר הזה, אני זה שהצליח להשיג אותו. לקח לי עוד כמה ימים עד שהאנרגיות קצת נרגעו. אני חושב שהעובדה שאני כבר מתחרה בסבב הבוגרים עזרה לי מאוד להשיג את התואר הזה".
נכון שנאלצת לממן חצי מהוצאות הנסיעה לאליפות?
"לצערי הענף שלנו נמצא כרגע בקשיים ובגלל בעיות כלכליות של האיגוד, הייתי צריך להשתתף במימון. זה עצוב מאוד כי בשנתיים האחרונות עשינו קפיצת מדרגה ענקית מבחינת התוצאות, גם בבוגרים וגם בגילים הצעירים, ומהבחינה הזו אנחנו במגמת עלייה. אני אמור לקבל מענק כספי בשל הזכייה ומקווה שהבעיה הזו תיפתר ושספורטאים לא יצטרכו לעסוק בדברים כאלה, ודאי לא כשהם מייצגים את המדינה".
שבועיים לאחר ההישג המרשים, כבר חרת כהן את שמו בספרי ההיסטוריה של הספורט המקומי, לאחר שהפך לישראלי הראשון שזכה במדליה לבוגרים, בתחרות מסדרת הגראנד פרי היוקרתית שהתקיימה בבודפשט. הטורניר נפרשׂ על פני יומיים, והשתתפו בו 345 סייפים. "גם כאן הייתי בלחץ גדול בהתחלה עם הרבה מחשבות ותחושות לא נוחות, אבל מקרב לקרב הצלחתי לאסוף את עצמי, להיות ממוקד כמו שאני יודע, לנצח בקרבות ולהעפיל לשלב השני", הוא מספר. "ביום השני כבר הרגשתי הרבה יותר רגוע וממוקד. ברבע הגמר פגשתי את רובן לימרדו מוונצואלה, שזכה במדליית הזהב במשחק לונדון 2012, וניצחתי 14:15 בקרב צמוד שניצחתי בו ברגע האחרון. בחצי הגמר גברתי על יריב צרפתי ואת הגמר מול גבריאל צ׳ימיני האיטלקי המצוין התחלתי לא טוב. הוא הוביל 7:0, הצלחתי לאזן ל־11:11 אבל הוא היה ממוקד יותר, וניצח. ברגעים הראשונים הרגשתי אכזבה שלא זכיתי בזהב, אבל מהר מאוד הפנמתי את ההישג שהגעתי אליו ושאני צעיר עם דרך ארוכה לפניי והצלחתי ליהנות מהמעמד המטורף כשדגל ישראל מונף מולי".
סיף הוא אחד מענפי הספורט הוותיקים ביותר בהיסטוריה, והתחרויות הראשונות נרשמו כבר ב־1570, אז המציא הצרפתי אנרי סן־דידייה את רוב מושגי הסיוף המשמשים אותו עד היום. מדובר בספורט לחימה שנחשב למתוחכם וקשה פיזית ומנטלית. הוא דורש ריכוז רב, הפעלה של הגוף וקואורדינציה. בסיוף המודרני קיימים שלושה סוגי נשק: רומח, חרב ודקר, שבו מתחרה כהן (ראו מילון מושגים). הסיוף היה בין הענפים המייסדים באולימפיאדה הראשונה באתונה 1896, ולאורך השנים נוספו תחרויות אולימפיות בסגנונות שונים בנוסף לתחרות הקבוצתית.
את ישראל ייצגו עד היום במשחקים האולימפיים 13 סייפים, שבעה גברים ושש נשים, משנת 1960 ועד 2008, אז נרשם הייצוג המקומי האחרון לפי שעה. מי שרשמה את הישג השיא האולימפי עד היום עבור ישראל הוא לידיה חטואל, שסיימה במשחקי אטלנטה 1966 במקום ה־13 הכללי. אותה אולימפיאדה הייתה גם היחידה שבה העפילה נבחרת ישראלית למשחקים. נבחרת הנשים סיימה תשיעית מתוך 11.
"המסע לייצוג ישראל במשחקים האולימפיים הוא לא קל ושבירת הבצורת בת 16 השנים היא מורכבת מאוד, כי לטורניר האולימפי עצמו יגיעו רק 64 מתחרים מכל העולם כולו. הראשונים להיכנס באופן אוטומטי אלו הקבוצות והסייפים המדורגים במקומות הבכירים בעולם, ולאחר מכן כל יבשת מקבלת מספר מקומות מוגבל", מסביר כהן. "המטרה עכשיו היא לרשום תוצאות טובות בתחרויות במשך השנה, עם דגש על אליפות אירופה ועל אליפות עולם, שם מקבלים ניקוד גבוה יותר, וככל שאהיה מדורג גבוה יותר מבחינה אישית ומבחינה קבוצתית עם הנבחרת, נקבל הגרלות פחות קשות. הנבחרת שלנו רצה הרבה שנים יחד, אני מרגיש שיש רעב גדול מצידם לרשום הישג גדול ולהגיע לשם, רעב שאני כמובן מתחבר אליו. אני חושב שאנחנו בכיוון נכון ומאמין שזה אפשרי".
מבחינת מעטפת, יש לך היום כל מה שאתה צריך?
"אני מקבל עזרה מהוועד האולימפי ובנוסף איגוד הסיוף ומכון וינגייט עוזרים בכל דבר שמתאפשר. כרגע אני בסדר גמור".
מפריעה לך העובדה שאין באמת אפשרות להתפרנס מסיף?
"אני יודע שזה לא פשוט, ולראיה מישהו מוכשר כמו יובל פרייליך שזכה באליפות אירופה עובד היום בתור עורך דין כדי להתפרנס, אבל כרגע בגילי ובמצבי, הכסף פחות משנה לי ואני לא מסתכל על העניין הכלכלי. אני מתמקד בעשייה נכונה של הדברים, בתקווה שבעקבות ההצלחות, יגיעו גם ספונסרים מסחריים שיהפכו את הדברים לפשוטים יותר עבורי".
יש רגעי משבר בדרך?
"היו לא מעט רגעי משבר בדרך, אפילו עכשיו. באימון הראשון שלי אחרי הזכייה באליפות אירופה לא הרגשתי טוב, משהו לא התחבר בסיף שלי והלכתי הביתה מאוד מבואס. זה יכול להיות גם הפוך, ואימון טוב יכול להוביל למצב רוח טוב כל היום. יש גם תחרויות שאני עובד מאוד קשה לקראתן ולא מצליח, והתחושה אחרי כן לא פשוטה, אבל זה חלק מהספורט וממשיכים.
"החלום הגדול שלי הוא להיות אלוף אולימפי. זה תואר שבכל בוקר אני קם במטרה לעבוד קשה כדי לזכות בו. כרגע המטרה שלי היא להצליח באליפות עולם לנוער שתתקיים באפריל, ותהיה האחרונה שלי בגילים הצעירים, ואליפות העולם לבוגרים שתתקיים ביולי. סייף מגיע לשיא שלו בסביבות גיל 23 וממשיך עד גיל 35, אז יש עוד הרבה שנים לפניי".
איך נראה יום חופשי שלך?
"אני אוהב מאוד לטייל ולצאת לטבע בכל הזדמנות אפשרית, ומדי פעם נהנה לקחת יום חופש ולהתבטל שעות מול הטלוויזיה, זה גם משהו שאני צריך לפעמים".
איפה אתה בסולם האושר מאחת לחמש?
"האושר זה דבר משתנה ותלוי יום. לא חסר לי כלום בחיים, יש לי איפה לישון, יש לי אוכל ואני בריא ולפעמים אני צריך להזכיר לעצמי, לעצור את המרדף ואת הרצון הזה להשיג עוד ועוד. בשורה התחתונה אני מרגיש שאני מאושר ובחמש, ומכיר תודה על מה שיש לי.
