פינו ללה, גיבור "תחת שמי ארגמן", היה בן שבע עשרה בראשית העלילה של הרומן ההיסטורי והביוגרפי המתרחש על רקע תקופת הכיבוש הגרמני באיטליה במלחמת העולם השנייה. פינו הוא דמות אמיתית, עדיין בחיים בעת כתיבת שורות אלה, ישיש מופלג הזוכר את קורותיו, שאותם שמר בלבו במשך עשרות שנים. הרומן מבוסס על דמותו ועל דמויות נוספות מהמציאות המופיעות בשמותיהן.
פינו מתואר בספר כבחור יפה תואר ובעל כוח משיכה רב. תמונות שלו מוצגות באתר של הסופר מארק סאליבן ובאתרים אחרים. התרשמתי מתמונת נעורים המראה בחור יפה עיניים שמבטו תמים ומהורהר, אבל עוד יותר נפעמתי מתמונת הישיש החכם שאהבת החיים ואהבת האדם עדיין ניכרות בפניו.
פינו הוא עלם איטלקי ממשפחה בורגנית ומוזיקלית במילאנו. כשמצב העניינים בעיר החל להידרדר ומילאנו הפכה למקום מסוכן, שלחו אותו הוריו, בניגוד לרצונו, לקאזה אלפינה, שם ניהל האב רה (Re) מוסד חינוכי. למרות תחושת הכפייה, פינו שמח לפגוש את האב רה, שהיה דמות רוחנית משפיעה בחייו. הנער נשלח לאימוני טיפוס על הרים והשתלב לאחר מכן בהצלחה רבה בפעילות מסכנת חיים של הברחת פליטים יהודים לשוויץ.
הסיכון היה כפול: גם בעצם הטיפוס על הצוקים התלולים והצורך לדאוג באופן אישי למטפסים נטולי הכושר, וגם החשש להיתפסות על ידי הנאצים והיפגעות משודדי דרכים. בשלב אחר ברומן התגייס פינו, שוב בלחץ הוריו, ליחידה בצבא הגרמני בשם "תודט" (מבוטא "טוט") והפך לנהגו של הגנרל הגרמני האנס ליירס, שהיה הגנרל השני בחשיבותו באזור הכיבוש באיטליה. הגנרל בחר בו לנהג לאחר שהפגין את כישרונותיו כמכונאי רכב מבלי לדעת שליירס צופה בו. ליירס סילק את נהגו הקודם, הכושל, והכניס לחייו מרגל.
אמת חיים נוראה
הספר עומד בראש רשימת רבי המכר של "אמזון". הוא להיט בינלאומי שזכה לתרגומים רבים, ועיקר עוצמתו בעלילה דחוסה ולעיתים מפחידה, ובדמויות שמעוצבות בעיקר על ידי מעשיהן והשתלבותן בעלילה. גם העניין הרומנטי אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה חלק מהעלילה הכוללת. ברומן מופיעות גם דמויות היסטוריות מפורסמות וההקשר ההיסטורי חולש על כל ההתרחשויות.
כל זה מובע בסגנון בהיר, רהוט ופונקציונלי שאינו אלא "כלי תחבורה" של התכנים, כלשונו של הוגה דעות צרפתי, ואין לו כל משמעות סגולית. הסגנון חף מספרותיות, אבל מתאים מאוד לגודש החומרים העלילתיים ולשטף האירועים הרודפים זה את זה, וזקוקים לאמצעי לשוני מהיר ופשוט שעשוי להכילם.
מארק סאליבן מתאר במבוא עשר שנות מאמץ אינטנסיבי בחקר התקופה. הוא שוחח עם האנשים המעורבים, אלו שנשארו בחיים, ועם קרוביהם של הנפטרים, בדק מסמכים וקרא ספרים על מלחמת העולם השנייה באיטליה. נוסף לכך שוטט במקומות שבהם התרחשו האירועים, כולל מקומות קשים לגישה. הוא היה בקשרים עם מוסדות שונים, וביניהם "יד ושם" ומוסד פסיכולוגי לחקר האלטרואיזם, שהתעניין בפינו ללה. הסופר מודה שכדי ליצור רומן היה עליו לסדר את האירועים באופן יותר הדוק ומובנה מאשר בעת התרחשותם, ולהוסיף מעט מדמיונו בסצנות שונות ובדיאלוגים. ועדיין, על פי עדותו, תשעים אחוזים מהרומן הם סיפור על דברים שהתרחשו.
כידוע, מושג האמת הוא חמקמק. גם הבדיוני עשוי להיות "אמיתי", וגם המציאותי כביכול, בעצם היותו מתואר, כבר הפך לבדיון. לכן פחות חשוב היחס בין מציאות לבדיון, כי הרומן כולו, על קיצוניותו ואולי פה ושם הגזמותיו, נותן תחושה של אמת חיים חריפה ונוראה. אפילו הנושא הארוטי, שבראשית הספר הדיף ניחוח של סנטימנטליות התבגרותית תמימה, מתגלגל בסופו של דבר למקום שאינו סנטימנט ואינו מלודרמה ואף אינו טרגדיה – אלא פלצות.
מחלוקת על דמות האפיפיור
מה היה מקור כוחותיו של פינו ללה? כיצד הצליח נער בן שבע עשרה לרתום את עצמו למשימות מסובכות וליטול אחריות על חייהם ושלומם של ילדים ושל מבוגרים, גברים ונשים, במצבים ובגילים שונים? אחד הגורמים המשפיעים, המודגשים ברומן, הוא האמונה הדתית. פינו חונך במשפחה קתולית והושפע ממחנכים בעלי עוצמה אישית. כמו כן, דודו ודודתו ואנשים אחרים שהכיר סיכנו את עצמם בפעילותם במחתרת האנטי נאצית.
במיוחד הושפע פינו מהאב רה שניהל את הפנימייה בקאזה אלפינה. הרומן מתאר את השפעתו הברוכה של האב רה על פינו. ממנו למד פינו לדבוק במעשה הנכון, גם כאשר הוא מסכן חיים, ולראות את האור שבאדם למרות הרוע הנאצי המציף את הכול. עם זאת, פינו שאחרי העלילה, כמפורט באפילוג, התלבט בענייני אמונה כתוצאה מהחוויות הקשות שעבר והמראות שנאלץ לראות.
האב רה מופיע כהתגלמות של אמונה וערכים מוסריים, וכמוהו הקרדינל שוסטר המגולם כדמות נעלה. הללו מתוארים כמי שסיכנו את חייהם למען הצלת יהודים, כשההשראה באה מכיוון "הכס הקדוש שנתן הוראה לסייע ליהודים, אומנם בחשאי חשאין". וכאן מתעוררת בעיה לקורא שלמד קצת היסטוריה: בתקופת הכיבוש הגרמני כיהן פיוס השנים עשר כאפיפיור. עד עתה לא תמו הוויכוחים לגביו וההאשמות כלפיו על אי תרומתו להצלת היהודים, כאשר כאפיפיור היה יכול לפנות למאמיניו ברחבי העולם ולבקש מהם לעזור ליהודים. מצד אחר, יש עדויות לכך שעזר בסתר לאלפי יהודים, והאמת תיוודע כנראה רק כאשר ייפתחו מסמכי הוותיקן. בספר משחקת הדת הקתולית תפקיד מוסרי חשוב ונציגיה הם אנשים משכמם ומעלה.
מוקדש לקרבנות השואה
הרומן מוקדש לשמונת אלפי היהודים האיטלקים שלא שרדו, ולשאר קרבנות הנאציזם. השואה נוכחת גם כידיעה מאוחרת האופפת את ההתרחשויות שבהווה, וגם כשמועות על מחנות מוות. פינו רואה קרונות בקר שעליהם הועמסו גברים, נשים וטף ונשלחו למקום בשם "אושוויץ", ששמו ומהותו טרם נודעו ברבים. עם זאת, אין זה רומן על השואה ומחנות הריכוז, והדגש בו הוא בעיקר על מעשי ההצלה שעושה פינו באיטליה למען אותם יהודים בני מזל שהגיעו למשכנו של האב רה, וכן על פעולותיו כמרגל.
כמו העלילה כולה, הדברים מתוארים מנקודת מבטו של פינו הצעיר שרואה ושומע ומגיב רגשית בסתרי לבו, ומיטיב להסתיר את מחשבותיו מהגנרל שאותו הוא מסיע ממקום למקום – ממאורות עבדים למשכן הדוצ'ה מוסוליני, ומפגישות עם מפקדים בכירים לתחנות רכבת מחרידות.
אחד הדברים הנוראים המתוארים ברומן בכישרון רב הוא הצביון המזוויע של ההמון האיטלקי. סיום הכיבוש גורם לאלפי מעשי רצח של משתפי פעולה פשיסטים ואחרים, אבל במערבולת הנקם נספים גם חפים מפשע ואפילו גיבורים. מבעית לחזות בפראות הקולקטיבית, וביצרים חייתיים שפורצים מתהומות של סדיזם ורשע, כאילו איזה "איד" פרוידיאני שחור מציף את הכול. פינו הגיבור נחלץ בעור שיניו כשחשדו בו בשיתוף פעולה עם הנאצים, רק כי היה במקום מסוים אחרי מעשה זוועה וביטא צער ויגון בהבעות פניו.
בין רשע למצפוניות
המספר מלווה את גיבורו לאורך העלילה, ועושה זאת בהצלחה רבה. פינו אינו דמות פלקטית של גיבור אלא דמות בשר ודם בעל ממד עומק אישיותי ומוסרי. בחור עתיר כישרונות מעשיים ובעל אינסטינקטים מפותחים, וגם נגן חובב. דמות מעניינת ועשירה פרי שיחותיו הממושכות של הסופר עם פינו ללה שבמציאות.
באשר לדמויות האחרות, אחדות מהן שטוחות ושטחיות, והן נמצאות רק כי נכחו בחייו של פינו ומילאו בהם תפקידים שונים ואף גורליים. האב, האם, האח הצעיר והאישה האהובה מעוצבים באופן דליל, ונחווים בעיקר כמקדמי עלילה וכגורמים רגשיים בחייו של פינו. הן אינן מעניינות בפני עצמן. לעומת זאת, האב רה, הקרדינל שוסטר והגנרל הגרמני ליירס מעוצבים באופן מבריק. קצת קשה לייחס תכונות אנושיות לקלגס אימתני, "נוגש עבדים" כלשונו של פינו. אבל בדמותו של הגנרל יש שכבות וקפלים וגם הפתעות נפשיות ועלילתיות. דמות שחידתיותה לא נגוזה גם בתום העלילה. הדמות היחידה שאינה חד משמעית בתכונותיה, ושמעוררת סקרנות לדעת עליה עוד ועוד.
אני מניחה שעיבוי דמויות המשנה היה מעלה את רמת הספר, אבל ספר עשוי להיות מעניין ביותר גם אם אינו ספרותי. הרומן שלפנינו מוצלח למרות חסרונותיו, מותח מאוד, ובעיקר חשוב בתרומתו להכרת תקופת הכיבוש באיטליה, כולל דמויות ואירועים שלא היו ידועים ברבים, וגיבור שהיה נשאר עלום שם ונשכח אלמלא מאמציו של הסופר להוציאו מאפלה לאורה.
ביצירה הזאת מנצחים הטובים את הרעים, למרות שרבים מהטובים משלמים בחייהם. יש בו דיכוטומיה בין רשע למצפוניות, בין מעשה ראוי למעשה בלתי ראוי, אם כי עולות גם מורכבויות, בעיקר בדמות הגיבור הראשי. פינו ללה מתואר כדמות רגישה ופגיעה, אדם בעל עקרונות ונכונות למסור את הנפש למען ערכיו; דמות מבריקה והירואית, מכמירת לב באנושיותה הצעירה – בן שמונה עשרה בסך הכול כשהעלילה מסתיימת. דמות שקשה לשכוח.
תחת שמי ארגמן, מארק סאליבן, מאנגלית: תמי לימון, אריה ניר ומודן, 2018, 567 עמ'
